דנה היא חברה בצוות זה"בי, יחד עם מור נואמה, גלי אבן שושן, נגה יעקבי ורויטל ימין. בעבודתה היא מתכננת ערים ועוסקת במיוחד בפן החברתי ושיתוף הציבור בעולם התכנון. הידע המקצועי שלה מסייע למצוא פתרונות לבעיות שונות כמו גם לראות את הבעיות.
היוזמה לראיון באה לאחר שבוקר אחד, סגרירי למדי (ואפילו חורפי) הגעתי עם הרכב והילדות עד לחניה (הישנה) הסמוכה לתינוקייה ודנה העירה לי בנימוס אך באסרטיביות כי החניה הזו מסוכנת ומעתה יש לחנות בחנייה החדשה. החניה החדשה נמצאת בין הכביש ההיקפי לבין "התלתונים" שהופכים בימים אלו לפעוטונים (בשולייה של חורשת האקליפטוסים). התנצלתי ומיד הצעתי לה… להעלות את הדברים בעלון, כמובן. מסתבר שיש צורך לרענן את הנהלים וגם ליידע את הציבור על חניות חדשות, כבישים חדשים והסדרי תנועה וחנייה בטוחים יותר.

תרבות של "קיבוץ של פעם"
דנה: יש אצלנו בקיבוץ תרבות שאולי משקפת עוד את הימים שבהם אנחנו גדלנו בקיבוץ – נהיגה בתוך הקיבוץ ללא חגורות בטיחות, רכיבה על סוסים בלי מגנים, "מלך האי" בבריכה, נהיגה על טרקטורים ללא רשיון ועוד. התרבות הזו עדיין משפיעה גם כיום על התנהגות האנשים. אפשר לראות כיצד חוקי הבטיחות מהווים כאן המלצה במקרים רבים – ילדים לא חגורים ברכב (או על הברכיים של הנהג), רכיבה על אופניים בלי קסדות, חציית כבישים לפני גיל 9 בלי מבוגר ועוד. גם אני חוטאת בהתנהגות הזו ואני לא באה להטיף אלא להצביע על תופעה שקיימת. לפני כמה שבועות הילדה שלנו כמעט נפלה כשבעלי נסע איתה לגן ונאלץ לבלום בפתאומיות. המטרה שלנו היא להעלות את המודעות ולמצוא את הדרכים שייקלו את הנהגים והולכי הרגל להימנע מהתנהגות שיכולה ממש לסכן גם את הילדים וגם את המבוגרים.

"זה רק אני", "זה רק היום", "בוקר קשה"
גם אני וגם יתר חברות הצוות מרגישות שכולנו עוברים תהליך שינוי. בתוך התהליך הזה – של יותר מודעות לנושא הבטיחות ויותר הקפדה על החוקים – עדיין אפשר לשמוע תגובות רבות של מי שאנו מעירות לו על התנהגות מסוכנת, למשל של נסיעה עם הרכב בתוך מתחם החינוך בבוקר. באזור הזה נמצאים עשרות אם לא מאות (!) ילדים בכל יום בבוקר ואחה"צ. ילדים הולכים ברגל, נוסעים באופניים, על בימבות, בעגלות ובכל דרך אפשרית. מי שלמשל נוסע רוורס – ובוודאי עם שמשה אחורית מכוסת טל של בוקר – יכול פשוט לפגוע בהורה או ילד אחר. הרבה סכנות מקורן בכניסה של הורים עם הרכב לתוך המתחם הרגיש הזה של הגנים/מרכזונים. אין אפשרות לחסום את הכבישים שם לגמרי כיוון שזו גם שכונת מגורים ואלה הכבישים שדרכם התושבים נוסעים בבוקר לעבודה. הציפייה שלנו מההורים היא לקחת יותר אחריות ולא להיות אלה שמחמירים את המצב. באופן אישי אני מרגישה אחריות שהיא מעבר לשמירה על הבנות שלי. זו גם המשמעות של קהילה – בעיר יש ניכור וכל אחד לעצמו וכאן בקיבוץ זה מקבל משמעות שונה. אז אנחנו לא בימי הסוציאליזם שביטל את האני, אבל בכל זאת אפשר להסתכל יותר מסביב וגם להפנות את תשומת ליבם של הורים אחרים.

בעיית תשתיות
הבעיה כמובן היא לא רק בהחלטות שלוקחים הנהגים, אלא גם בתשתיות הלא-מותאמות שמקשות על שמירת הבטיחות. למשל, ברוב הקיבוץ יש בעיית מדרכות – בעבר כשהיו מעט רכבים לא היתה הפרדה בין כביש למדרכה, וכיום במקרים רבים אין מקום להולכי רגל ולפעמים גם לא לשתי מכוניות שעוברות במקביל. תחשבו על הכבישים בשכונת מגדל המים, שכונת כהן-לנג, הכביש ממשפחת תירוש עד לספריה, הכביש שעולה מאיה שוחט עד למשפחת ידיד ועוד. בכבישים רבים אין מדרכות ואת השוליים הקטנים שהיו, הפכו לחניות עבור השכנים.

חונים במקום מסוכן. הפעם טישטשנו את התמונה…

בעיה נוספת היא החניות. החניות בתוך מתחם החינוך מיועדות לתושבי השכונה בלבד! בפועל, הן משמשות הורים שבאים להוריד או לאסוף את הילדים ומייצרות עומס באזור שאמור להיות למעשה סגור לכלי רכב. הפתרון במקרה הזה הוא יצירה של חניות מרכזיות מחוץ למתחם החינוך, וזה כמובן דורש ללכת (קצת) ברגל.

היכן אמורים לחנות והיכן לא? (שילוט לחניות יוכנס לשטח בקרוב)
1. ליד גני דולב ודקל
2. ליד מגרש הכדורסל
3. לצד הכביש בין החיילים והנעורים
4. **חניה חדשה** ליד אסתי בירן (הגעה מהכביש העוקף)
בכל האזור שבין המועדון הצהוב והנעורים לכביש המרפאה ונווה נועם (כולל) נא לא להכנס כלל עם רכב בשעות 06:45-16:00.

לסיום, צוות זה"בי ותיק למדי ומחפש מתנדבים נוספים להצטרף. אפשר לפנות לדנה או לכל חברה אחרת בצוות ותתקבלו בזרועות פתוחות.

אולי יעניין אתכם גם לקרואאת הכתבה:

שאלות ותשובות / צוות זה"בי (זהירות בדרכים – ילדים)