[פורסם בדף הירוק]

מאז הפעם הקודמת שבחירות בתנועה הקיבוצית היו על דרך חלפו 15 שנים. מאז כ-220 קיבוצים שינו את אורחות חייהם, במגוון רחב של ביטויים שהיום הם נחלת הכלל וביניהם שינוי באורחות החיים, שיוך דירות, צמיחה דמוגרפית ועוד.
השפעת תהליכי השינוי לא פסחו גם על הקיבוצים השיתופים בהם יש היום פנסיות אישיות לחברים, מחלקים דיבידנדים ומעניקים איזה שהוא רכוש כירושה.
יחד עם זאת אנו חווים היום רגרסיה ועצירה בלא מעט תחומים.

השיח הקיבוצי היום מתמקד בשיח זכויות החבר ובשיח אורחות החיים ובמישורים שבין הקיבוץ ובין החברים ובין הקיבוץ וחבריו לבין המימשל.

שיח זכויות החבר
מזה כמה שנים שאנו רואים גרירת רגליים משמעותית, בכל הנוגע להגשמת ההתחייבות העיקרית מצד הקיבוץ כלפי חבריו לעת השינוי באורחות החיים- מתן זכויות ממשיות לחברים בדירותיהם ,כמהלך שהוא בסיס להעברת האחריות על חייו לחבר הקיבוץ (הוותיק והנקלט כאחד) , והניסיונות למצוא פתרונות "חדשניים" שאין להם כל אחיזה- משפטית, כלכלית או חברתית נמשכים כל העת.
סביר להניח כי גם במהלך קמפיין הבחירות הנוכחית תשמעו מועמדים מבטיחים כל מיני "פטנטים" שהם אינם שיוך דירות ואינם מבטיחים את ביטחונו האישי של החבר.

צומת ראשון 
האם המועמד, בדרך שהוא מציע, הינו בעד זכויות ברורות ופשוטות שיבטיחו לחבר את ביטחונו האישי או שהוא בעד זכויות מעורפלות ויקרות מידי.
ובכלל – מי אמור לשלם "מחיר" בסוגיית דרכנו כחברי קיבוץ – הקיבוץ או החבר, והיכן מרכז הכובד ונקודת שיווי המשקל בחיזוק החבר או בחיזוק הקיבוץ ?

שיח אורחות החיים
השינוי באורחות החיים מורכב מאוד. בקיבוצים רבים מתגלה קושי של ממש "לנרמל" נושא זה ולעבור למצב בו נטל המיסוי הפנימי נמוך יחסית, והתפוקות ממנו גבוהות. בקיבוצים רבים קיימת מדיניות של "היטלים" קרי תשלום "צבוע" עבור כל שימוש. זה איננו "מס" והדבר יוצר עיוות בהתנהלות. נדרשת רפורמה נוספת בסוגיית אורחות החיים, ע"י הקטנת נטל המיסוי והגדלת החופש הכלכלי של החבר, מבלי לפגוע בערבות ההדדית.

צומת שני
האם למועמד תפישת עולם בנושא זה? האם הוא מבין שעליו לסייע בקידום מהלכים מחויבי המציאות ושימוש ביכולות המערכתיות של התנועה לפיתוח תורה וברת יישום תוך העצמתו הפרט וחיזוקו? או שהוא יאמר לכם – "כל קיבוץ יעשה מה שהוא מבין ולא נתערב לו" שזה במילים אחרות – הנושא לא מעניין אותי ואני לא מתמצא בו.

השיח אודות היחסים שבין הקיבוץ וחבריו לבין הממשל
פקידי הממשל הם גורם הכרחי ובעל עוצמה, אותו אנו נדרשים להביא בחשבון לעת תהליכי השינוי המבני.
הם קשוחים, מנוסים ואין להם סנטימנטים כלפי הקיבוצים וחבריהם.
צריך להתנהל מולם בשכל. לדעת להבחין בין עיקר לטפל ונדרשת הפנמה שבכל מקרה נידרש לשלם מחיר.
הדברים אמורים בראש וראשונה בסוגיות הקשורות בקרקע- שיוך דירות, משבצת הקבע, הסכם החכירה, היתרי בניה, שימושים חורגים ועוד, אבל לא רק. גם רשויות נוספות בעסק.
במהלך הבחירות לראשות התנועה יהיו מועמדים שיעסקו בדמוניזציה של הממשל והפיכתו לסוג של אויב, אשר כדי להדבירו (כי הוא הרי קם עלינו לכלותינו) יש לשנס מותניים וכולם להתגייס למערכה שאין דחופה וחשובה ממנה והיא דוחה הכל.
כמה פעמים כבר שמעתם את זה?

צומת שלישי
האם המועמד נוהג בבגרות ובענייניות ואומר לנו את האמת בעניין זה או שהוא מתלהם ומשלהב ואיננו "יורד לפרטים".

השיח אודות היחסים שבין הקיבוץ לבין חבריו
אחרון חביב והחשוב מכולם הוא נושא היחסים שבין החבר לבין הקיבוץ.
קיבוצים שהשכילו להבין נושא זה קבעו כי אכן החבר- וביטחונו האישי וחירותו לבחור: הם במרכז ויצרו על בסיס זה את סדרי העדיפות שלהם, הם כיום קיבוצים משגשגים ושמחים וקיבוצים שנמנעו מכך הם קיבוצים במבוכה ובדשדוש מתמשך.
את מארג הזכויות לחבר ניתן וצריך להסדיר ללא כל קשר למה שקורה ביחסים מול הממשל.
אין לגבי כך שום מניעה- חוקית או אחרת- וזהו צו השעה.

צומת רביעי
מה היא מחויבות המועמד כלפי חברי הקיבוצים או במילים אחרות- האם מה שחשוב הוא קיבוץ "חזק" שיגן על החברים או שחברים חזקים ובטוחים עושים קיבוץ חזק?

לסיכום
הקיבוץ הוא דרך חיים שדורשת התערבות מתמדת. קיומו אינו מובטח, ועלינו לשקוד על כך על בסיס יום יומי.
בבואנו לבחור את מזכיר התנועה בבחירות הקרובות בואו נאמץ את המבחן הבא – האם הדרך שהוא דוגל בה תהייה מקובלת ואהובה על ילדינו, או במילים אחרות, האם ילדינו יבקשו לחזור למקום שמח, פתוח ומסביר פנים או למקום זועף, קשה ומאוים.