עוד בנושא הפנסיה – גיל הפרישה.
גבעת חיים ידועה כקיבוץ יפה. מדשאות מוריקות, עצים לרוב, רחובות וכבישים מטופחים ומושקעים.
גבעת חיים הולכת להיות ידועה גם כקיבוץ הדואג לתושבים הותיקים [לא רק לילדינו ונכדינו] אשר סיימו פרק בחייהם.
אני מתכוון לדור השני להורינו – לדור שלי.
הולכים ורבים החברים המגיעים לגיל הפרישה. רבים מהם עדיין לא מוכנים, לא בשלים.
לא מבחינת המוכנות הנפשית ולא מבחינת הכושר הגופני.
עדין רבים רוצים ויכולים להמשיך את אשר עשו עד היום, אם כי כמובן בקצב אחר.
אצלנו מתנחלת מגמה של "הגעת לגיל – פנה מקומך, תן למישהו אחר".
ראויה לציון תופעה נוספת הרווחת אצלנו: מישהו סיים תפקיד, מסיבה כלשהי – מקום העבודה נסגר או נמסר/נמכר לגורם מבחוץ, יוצא מרשותנו לידיים אחרות, לא שלנו יותר.
נציין רק שניים מבין נוספים:
ראו תקשורת – עברה לאחרים. ראו אחזקת קלנועים – עבר לאחרים.
והרשימה עוד נמשכת.
פעם לימדו אותי אמרה ערבית ידועה:
מי שאינו מעבד את אדמתו – מאבד אותה…
לא מכבר נקראתי לפגישה אצל מנהלת משאבי אנוש, בלווית מנהל הענף בו אני עובד, ושם נמסר לי שבעתיד הקרוב אני מסיים לעבוד ומוצא לגמלאות.
וברוחב לב יוצא דופן: אמשיך ואקבל שכר עד לסוף אותו חודש.
נוגע ללב.
כמובן שלא שכחו להודות לי למחרת במכתב, על שנות עבודתי בענף, עם העתקים לכל הפונקציות, שהכל יהיה רשום בפרוטוקול – סדר צריך להיות.
כאן החלה וכאן הסתיימה ההתענינות בי לאחר 45 שנות עבודה.
ניתן אולי להבין מגמה זו [אגב לא זכור לי היכן נפלה החלטה זו].
אם הייתה נחלת הכלל. ולא היא.
במבנה של המנהלה עצמו, עובדים לא מעט כאלו שעברו לא מכבר את גיל הפרישה, ואני מברך אותם מקרב ליבי. וישנם נוספים במקומות עבודה אחרים.
מנהל הענף אומר שהוא רוצה "להצעיר" את צוות העובדים.
שורה ארוכה של צעירים עומדת בפתח בכדי לזכות ולהתקבל לעבודה במקום מבוקש זה:
– שכר עבודה אטרקטיבי של 31 ש"ח ברוטו לשעת עבודה – ללא שינוי עוד מהמאה שעברה.
– יחסי עובד/מעביד בהתאם לתקנון ולחוק, כמובן רק כשזה נוח למעביד.
– תנאי עבודה מפנקים – בכל מזג אויר, בחום ובקור, ללא פשרות.
– יחס אישי חם ונוגע ללב.
נותרתי בסוף בהרגשה של התעלות נפש.
זהו ביתי. כאן גדלתי וחייתי כל שנותי ואני שלם עם עצמי ועם מה שנפל בחלקי.
כל שנותר לי הוא לקנות חכה וללכת לדוג דגים.
תודה מקרב הלב – גילי.
תגובה
שלום רב,
אנחנו איננו מעוניינים מעל דפי העלון לדון ולפרט בנושא האישי של גילי.
אנחנו מעריכים ומוקירים את עבודתם של רבים בקיבוץ שיצאו לפנסיה והמשיכו בעבודתם.
בפועל, מה שקורה, הוא שחבר המגיע לגיל פנסיה ויכול לתרום וגם מקום העבודה מעוניין בהמשך עבודתו, ממשיך הרבה פעמים בעבודתו במשרה מלאה או חלקית. במקרים מסוימים אנו אף עוזרים במציאת עבודה אחרת, לכך יש דוגמאות רבות בקיבוץ.
יש מספר חברים מצומצם שתקופת עבודתם בשנים האחרונות הייתה בעייתית למנהלי הענפים בהם הם עבדו, התנהלות זו פגעה בתפוקת הענף ויחסי העבודה התקינים.
לאורך השנים שומרת עליהם החברה והממסד שימשיכו ויהיו פרודוקטיבים, שייפגעו כמה שפחות, אבל לא זוכה לאותו יחס מצדם.
אחריותנו גם לשמור על מנהלי הענפים והציבור כולו.
מעולם לא נחסם חבר בגיל העבודה ולא לאחר מכן, בגיל פרישה, מלעבוד בענפי הקיבוץ, ולמיטב ידיעתנו גם לא בחוץ.
הכלל המנחה את כולם הוא שאם האדם נחוץ, תורם ואהוד על סביבתו, הוא ימשיך בעבודתו או שמהר מאד ישולב בפעילות אחרת.
אייל ואיילת
Share this post
מדברי האיילים משתמע כי אינם מכירים את המצב לאשורו. בהחלט יש חברים שאולצו לצאת לפנסיה ולוותר על מקום עבודתם, מבלי שנאמר להם כי הסיבה היא שאינם ממלאים את תפקידם כראוי. אם אכן זו הסיבה, יש להציגה לחבר עם קבלות. לא מעט פעמים שמעתי את הנימוק, שיש לפנות את מקום העבודה לחבר צעיר שאינו מוצא עבודה. לעניות דעתי, תפקיד מש"א הוא למצוא מקומות עבודה נוספים לאלה המאוישים כבר על-ידי חברים, להרחיב את מעגל העובדים ולא רק לשחק בכסאות מוזיקליים. אם נצא בשלום ממהלך הסמכויות, הדבר הבא לדיון צריך להיות היציאה לפנסיה.
תמר צודקת לדעתי ולידיעתי. גילי באמת לא לבד, אבל בעיקר – יש בעיה של סמכות לומר דברים, כך- או כך: שני האיילים הם, עם כל הכבוד, שכירים כאן. שהם המטפלים בעיניינים כאלו – זה דבר לא טוב בפני עצמו. אבל שהם אלה אשר מפרסמים את התגובה של המערכת – כאן האי-תקינות משוועת! אם זה קורה כך, כי מישהו או מישהם מסתתרים מאחוריהם – תחשבו בעצמכם כמה זה ראוי…