אולי כי העוצמות שלו בלתי נתפסות על-ידי האדם, והוא פשוט החליט לשלוח נציג – הטבע.

הוא הכניס לטבע את החוקים, את הכוח, ובעיקר את היצירתיות האין סופית שלו.

אני אישית פוגשת את אלוהים ואת אמונתי בו, ביצירתיות שלו. אני מאמינה שהמכנה המשותף שלי ושלו הוא יצירתיות. כי אלוהים ברא אותי בצלמו. כשאני מתבוננת בטבע אני מרגישה את הנוכחות שלו בצורה הכי חזקה. שם הוא מסתתר ומתגלה. לובש שלל צבעים, צורות, וריחות…

אלוהים ברא את הטבע לפני האדם...

אולי כי הוא רצה לתת את הטבע במתנה לאדם, שיהיה "מדריך שימוש" לחיים. בטבע אין כוונה או חופש בחירה, הניצן הופך לפרח, הביצה לתרנגולת, העננים לגשם, וכל זה מתנהל בצורה כל כך מדוייקת.

אבל לאדם הוא הוסיף כוונה וחופש בחירה כי אולי אלוהים חשב שיהיה לו משעמם להיות רק עם הטבע.

אלוהים ברא את כל העולם הזה כדי לתת לאדם וחווה נחש ותפוח.

וכאן מתחילה הבחירה החופשית.

אלוהים ברא את הטבע לפני האדם...

זה כבר כמה שבועות מתרוצצת לי בראש השאלה. ישבתי על כוס קפה עם ידיד ושאלתי אותו: "למה לפי דעתך אלוהים ברא את הטבע לפני האדם?" הוא הסתכל לשמיים וחשב. האמת שציפיתי לתשובה רוחנית או אולי פילוסופית. הוא הסתכל עלי ואמר: "זה כל כך ברור. הוא ברא את הטבע לפני האדם. כדי שיהיה לו מה לאכול!"

וואוו. נשארתי בפה פעור. אצל גבר הכל כל כך פשוט. וכמה הוא מחובר לעצמו. בעיקר לצרכים הבסיסים שלו.

מדהים. אולי בגלל זה אלוהים ברא אותו מעפר. אדמה. טבע.

חשבתי לעצמי שאם אלוהים היה בורא את האדם ראשון, האדם היה חושב שהוא בעצמו אלוהים. אבל במחשבה שניה האדם חושב היום שהוא אלוהים. האדם יכול לשחק עם הטבע, לשכפל איברים, לשלוט בגנטיקה, ועוד…

אם מחר האדם יגלה כוכב עם מים ושמש. הוא יבנה תיבת נוח וימחזר את הטבע על הכוכב החדש.

איך יראה כל זה בלי יד הבורא?

איך האמונה שלי באלוהים תשמר?

בראשית ברא האדם את הטבע?

בעצם: בשנית ברא האדם את הטבע במקום אחר?

או אולי: בשנית ברא האדם את הטבע בצלמו?

אבל לטבע קצב משלו. ואיך יראה הטבע כשהוא מתוכנן על ידי האדם?

זה יהיה כמו לעקור את הנשמה מהאדם…

ומה היא הנשמה?

היא אולי סוג של מנגינה שאלוהים לוחש לנו כשאנחנו נולדים ולוקח לנו חיים שלמים כדי למצוא לה את המילים הנכונות. לנו.