"אל תשאלו אותי איך אני מנקה את כל זה", כך מקדמת את פנינו עירית ארבל בחיוך רחב כשאנחנו נכנסים לבית של אודי ושלה.

האמת? יתכן וזו תהיה השאלה הראשונה שתעלה אצל מישהו אחר שיכנס לבית, אבל לנו לא הייתה שאלה, אלא רק מילה אחת

"ואו".

מה שיש אצל עירית ואודי על הקירות, בוויטרינות, על המדפים ובעצם כמעט בכל פינה בבית, הוא תולדה של יותר משלושה עשורים של שיטוט, איסוף, איתור וחיפוש מתמיד ובלתי פוסק אחרי משהו נוסף, עוד פריט יפה שימצא את מקומו בביתם.

"את ההשראה הראשונית קיבלתי מחנות "שושנים" ברחוב דיזנגוף בתל אביב לפני יותר מ-30 שנים", מספרת עירית. "ומאז אנחנו לא מפסיקים לחרוש את השווקים באירופה, לחפש ולמצוא והאמת היא שהחלטנו שלא קונים יותר, כי פשוט אין מקום".

כמה דקות אחר כך מתברר כי ביממה הקרובה הם יטוסו לאנגליה וסקוטלנד. ההסבר הרשמי הוא שיש לאודי נכד חדש שהם רוצים להכיר, אבל סביר שההכרזה מהמשפט הקודם תעמוד למבחן רציני במהלך נסיעה זו.

האוסף המקיף את מי שעומד בסלון ובחדרים אחרים בבית, כולל מערוכי פורצלן מצ'כיה, סטים אינסופיים של כלים לתבלינים מצרפת, מערכות של כלי אוכל משווייץ, כלי איפור וויקטוריאניים, כלי אמייל עתיקים מאנגליה בהם נעשה שימוש במאות שחלפו והחותמות המוטבעת בתחתיות חלק מהכלים, מאשרות את גילם המתקדם של החפצים. בפינה אחת יש מתלה טבעות עתיק, בפינה שנייה אפשר למצוא מטחנות קפה עתיקות ובכלל, כל צעד וכל מבט מגלים עוד טפח מוסתר. הצבעים העזים מושכים את העין מפינה לפינה ללא הפסק.

הטלוויזיה פתוחה על משחק הכדורגל של נבחרת ישראל ואנחנו מתעניינים בנימוס לגבי יחסו של הגבר בבית לכל העניין. כאן יש הפתעה.

"נכון שאני התחלתי, אבל כבר שנים רבות שאודי הוא הרוח החיה מאחורי כל העסק", מספרת עירית. "זה לגמרי תחביב משותף. אנחנו מסיירים בשווקים ברחבי אירופה ויש מקומות בהם אנו כבר מוכרים לבעלי החנויות והדוכנים וממש יש לנו חברים שם. אנחנו מחטטים בארגזים ויש לא מעט פריטים שפשוט מצאנו אחרי נבירה וחיפוש מתחת לדוכנים וכאמור, לא פעם אני מתלבטת אם לקנות ואז אודי אומר שקונים – אז קונים".

בכל ערב שישי עירית פותחת את השולחן הגדול ואליו מסיבים כ-15 אורחים. "אנחנו מארחים לארוחת שישי וכל שבוע הילדים והנכדים אוכלים אצלנו", הם מספרים. "כך שכל מה שיש מסביב נותן אווירה מיוחדת מאוד". כאן מייד מגיעה שאלה שלנו אודות החיבור בין ילדים קטנים ופריטים עתיקים, אך אפשר לומר שעד היום הנכדים לא הסבו נזקים גדולים, למרות כמויות הפורצלן העתיק שנמצא על השידות, המדפים והקירות.

גם בחדר השינה יש על הקיר פריט שלא מוצאים בדרך כלל על קירות בתים – הכתובה מהחתונה של עירית ואודי ובמקומות אחרים בבית אפשר למצוא על הקירות יצירות של ידיד רובין, התלויות בבתים רבים בגבעת חיים איחוד.

"יש כאן יצירה מקורית של ידיד, שעל גבה רשומה הקדשה עבורי", אומרת עירית ואודי מספר שהיה מסייע לידיד בתליית ציורים בתערוכות ובדברים נוספים ולאות תודה על העזרה והחברות העניק לו ידיד ציור אחר.

לקראת סיום, עירית מגלה את הסוד מהשורה הראשונה של הכתבה: "אף פעם לא הייתה לי עוזרת", היא אומרת. "בכל שבת בבוקר אני עוברת על הכל ומנקה את כל האוסף". אחרי שגילינו את הסוד, אנחנו מעיפים מבט עוד כמה דקות ואז נפרדים לשלום.

וכאילו כדי לחזור למציאות מהצבעוניות העליזה ומושכת העין בתוך הבית, הרי שעל המזגן בחוץ, מודבקת מדבקה לבנה ועליה מסגרת שחורה פשוטה עם תאריך: 4 בנובמבר 1995.