קצת רקע:

היידי ואמיל עורכים את העיתון כצוות מזה שנתיים, לאמיל יש כבר ותק של ארבע שנים, בקדנציה הקודמת ערך את העיתון יחד עם רענן רז.

היידי, באה מרקע של עריכה. ערכה את העיתון "פשוש" במשך כמה שנים, ולפני שהגיעה לקיבוץ ערכה את עיתון הילדים של  National Geographic. היא אוהבת לכתוב ואוהבת את התקשורת עם האנשים בקיבוץ סביב העלון, גם אם זה לא תמיד קל לה…

אמיל מגיע מרקע של עבודה קהילתית. כשהגיע לקיבוץ והתחיל לערוך את העיתון, ראה, ועודנו רואה, בעלון כלי קהילתי. מעבר לכך, מתחבר מאוד לכתיבה והיא זורמת לו בקלות.

למה אנחנו מדברים על צנזורה מעל דפי העלון?

לאחרונה, הופנו שאלות לעורכים, במיילים, בתגובות לכתבות ובשבילים, לגבי הבמה שהעלון צריך לתת לדעות טעונות, שנאמרות, לעיתים, גם בצורה בוטה. במילים אחרות – מה מידת העריכה או הצנזורה שהעורכים צריכים לעשות על כתבות מסוג שכזה.

עלה צורך לשתף את ציבור הקוראים, הכותבים והמגיבים בתהליך ובקווים המנחים את היידי ואמיל בבואם לפרסם או לא לפרסם כתבה מסוימת (כמעט ולא קרה שכתבה לא פורסמה).

אמיל: חשוב לנו להדגיש שמאמרי דעה מקורם מהכותבים, ולא מהעורכים. התפקיד שלנו כעורכים, הוא להפעיל את כללי העריכה, אותם נפרט, על כל כתבה שמגיעה אלינו. בסופו של דבר המטרה היא ליצור עלון, מעניין, חי ובועט, מאוזן ורב תחומי.

אז מה הפרוצדורה ומה הכללים?

אמיל: נקודת המוצא שלנו היא לפרסם. בייחוד שאין מגבלת מקום בעלון האינטרנטי. העלון הוא מקום להבעת דעה ולבמה, גם אם מדובר בדעות קשות לעיכול.

ישנם שלושה כללי עריכה שנקבעו עוד בתקופות העורכים הקודמים, שמנחים אותנו כיום:

1. אין פרסומים אנונימיים, לא בכתבות ולא בתגובות.
2. הפרסומים צריכים להיות לגופו של עניין ולא לגופם של אנשים. למשל: לא נפרסם כתבת דעה שאומרת שבעל תפקיד מסוים הוא טיפש. נפרסם אמירה של אדם שלדעתו המעשה המסוים שנעשה הוא טיפשי.
3. רלוונטית של התוכן לנושא הכתבה.

הכללים מופעלים על כל כתבה ועל כל תגובה, אדם שווה לאדם ודעה שווה לדעה.

כשיש כתבה או תגובה על מישהו (בעיקר על בעלי תפקידים בעבר ובהווה), ניתנת הזכות, בצורה יזומה על ידי העורכים, לבעל התפקיד להגיב.

כל כתבה שיש בה מרואיינים, עוברת אישור של המרואיינים לפני שהיא מתפרסמת, כך גם כתבה שיש בה צביון אישי. וכל עריכה של כתבה או תגובה עוברת אישור של הכותב. גם התגובות באינטרנט מגיעות קודם לאישור העורכים. משתדלים לאשר כמה שיותר מהר את התגובות. אם הן בעיתיות אנחנו פונים לכותבים ומתדיינים עימם על הכתוב.

היידי: הכללים קיימים אבל אין שחור ולבן, יש הרבה מקום לפרשנות של הכללים. היו מקרים שחשבנו שתגובות/כתבות מסוימות לא יפגעו, ובפועל אנשים נפגעו ואף דרשו להסיר תגובה מסוימת. השאיפה שלנו כעורכים היא למקסימום אובייקטיביות. הנושאים המועלים בעלון הם לפעמים מאד אמוציונליים ונוגעים בנקודות רגישות של אנשים. הפגיעות הזו היא לא קלה ואנחנו ממש לא רוצים לפגוע באנשים.

אמיל: עד כמה שזה קשה, בסופו של דבר, ריבוי דעות עושה טוב לקהילה. העלון, באופן טבעי, הוא במה לאופוזיציה. אנשים שהם בעלי תפקידים או תומכים בהם, מביאים את עצמם לידי ביטוי בעצם העשייה שלהם. לאנשים המתנגדים (שטוב שישנם כאלו בכל חברה דמוקרטית, משום שזה מביא בסופו של דבר לקבלת החלטות מאוזנות יותר) העלון הוא אחת הבמות היחידות. לכן, הם אלו שפונים וכותבים לעלון מאמרי דעה. תפקיד העורכים הוא לאזן, ולהראות את הצד השני.

האם אתם מחליטים לבד, מה יכנס לעלון ומה לא?

לא תמיד, בעיקר כשאנחנו לא תמימי דעים. אנחנו מתייעצים עם אנשים נוספים, לשמוע את דעתם (עם אנשים מהשורה ובעלי תפקידים כאחד).

מה חשוב לכם לומר לכותבים?

אמיל: היינו רוצים יותר והרבה דעות ותגובות. חשוב לזכור שמי שכותב, הוא הנושא בסופו של דבר באחריות למה שכתב ולאופן בו התבטא.

היידי: היד, הרבה פעמים "קלה על ההדק", בעיקר בתגובות. קוראים כתבה, מתעצבנים וכותבים בהתאם. אנו רוצים מאוד שתגיבו, אבל ללא מילים פוגעניות ובצורה שקולה. שתביעו את הרעיון, ותמנעו מאמירות אישיות. חשוב לזכור שהמילה הכתובה הרבה פעמים מציגה את הדברים בצורה חריפה יותר מאשר דברים שנאמרים בעל פה. ואם אנחנו מעירים ועורכים – זה לא אישי, נעשה משיקולים אובייקטיביים לחלוטין.

פעמים רבות אחרי שאנחנו מפנים את תשומת הלב של כותב הדעה או התגובה לפוגעניות שיש בה, אנשים עושים חושבים וממתנים את הכתוב.

יש אנשים שחושבים שאנחנו מזוהים עם ההנהלה, ומנגד יש כאלו שמרגישים שאנחנו מזוהים עם האופוזיציה. עם יש כאלו וכאלו, כנראה שאנחנו באמת אובייקטיביים ומתייחסים לגופו של כל עניין, ולמה שנדרש מאתנו בתוקף תפקידנו כעורכים ולא על פי דעתנו האישית.