איך נולד הרעיון להקים פינה לזכרו של אסף?

יונתן: זו היתה יוזמה של המשפחה. רעיון של דלית שהתגלגל הלאה וקיבל את הברכה של כולנו. היו כמה רעיונות קודמים כגון הקמת גן שעשועים לזכרו ועוד, אך הם לא התקבלו בסוף. רצינו להקים משהו שאינו אנדרטה, ליצור מקום שיהיה נגיש לכולם. אסף ומשפחתו טיילו יחד המון, ויש להם קשר חזק לטבע ולנופים של הסביבה. חשבנו שנכון יהיה להקים משהו מחוץ לגדר הקיבוץ, שיהיה מקום שניגשים אליו במיוחד, ושיהיה בטבע.

 איך בחרתם את המקום?

יונתן: לאחר שהתקבלה ההחלטה שאנו רוצים להקים פינה בשטח הפרדס וקיבלנו את ברכת הדרך עם הרבה פרגון ממוסדות הקיבוץ, איתרנו שטח בור, לגמרי לא מעובד אך שזורמים בו מיים מתוקים. הגישה אליו נוחה ברגל, באפניים או ברכב, כך שכולם יכולים להגיע אליו, ואז התחלנו לעבוד.

 מה כללה העבודה במקום?

יונתן: גייסנו את אוריה, בן הדוד שלנו, שמתמחה בבניית דקים ופרגולות, והוא הוביל את בניית המגדל הגבוה מעץ, שמאפשר לצפות על כל האזור והקבוץ והוא המוקד העיקרי של המקום הזה.

במשך מספר חודשים בימי שישי עבדנו בשטח והמון אנשים פשוט הגיעו לעבוד איתנו. השטח יושר, הונחו אבנים גדולות, נסלל שביל גישה מבטון, נשתלו עצים לבוסתן, שיחים ופרחים לקישוט המסלעה שמסביב למגדל ואפילו הוקמה פינת מדורה וכיור לפיקניקים. זה נהיה משהו הרבה יותר גדול ממה שציפינו. המון חברים פשוט פינו מזמנם ובאו לעבוד איתנו בעבודת כפיים כמו פעם, כי היה חשוב להם לקחת חלק בזה. אנחנו רוצים לנצל את הבמה הזו כדי לומר תודה גדולה לכל מי שבא ועזר ותמך, מאוד ריגשתם אותנו.

 מה היתה המעורבות של המשפחה בעבודה?

כולנו היינו שותפים במלאכה, גם הילדים של אסף ודלית הגיעו לביקורים לעקוב אחר הבנייה ואפילו חרטו את שמות בני המשפחה על הבטון של המדרכה.

העבודה במקום נמשכה עד הרגע האחרון והסתיימה ממש לפני יום השנה לאסף. לאחר האזכרה בבית הקברות יצאנו בשיירה לפרדס וקיימנו טקס מרגש מאוד לחניכת המקום.

 איך אתם מרגישים לאחר סיום העבודה?

יונתן: אנחנו מרוצים מכך שהצלחנו להרים את הפרוייקט הזה ולהפוך אותו מרעיון למציאות. בשלב זה אנשים קצת נזהרים, מבקשים מאיתנו רשות לבקר במקום. חשוב לנו לציין שהמטרה היא שזה יהיה מקום ציבורי עם גישה חופשית לכולם, ולכן כולם מוזמנים להגיע ולבלות זמן במקום – אם זה במסגרת צעידה בפרדס, טיול שבת עם הילדים או סתם קפיצה לשטח.