אני רוצה לסכם לעצמי ולכם מה עבר בראשי בשבועיים האחרונים.
מכתב אנונימי הוא זבל.
הדבר היחיד שצריך לעשות עמו הוא זריקתו לפח.
החיפוש אחר כותבו ושיתוף הציבור בכל האירוע יוצר גל שמועות רכילות והוצאת דיבה.
זריקתו וחוסר התייחסות אליו מעמידה אותו כאילו לא היה.
איש לא שומע, איש לא יודע, איש לא רואה, איש לא מלבה את האש.
– תוכנו שקר – לא מזיז למכותב.
– תוכנו אמת – בעיה אישית של המכותב. הכל בינו לבינו. חשבון הנפש שלו.
הכותב נשאר יתום עם כעסו ויצר הנקם שלו, פחדנותו שלו ושום דבר מתאוותו לא בידו.
בואו נחשוב בחיוב על ההצעה לזרוק את המכתב האנונימי לפח – אולי כך נעקור מהשורש את התופעה באי התייחסותנו השקטה, ונמשיך להתבטא בחופשיות.
שיהיה בהצלחה.
4 Responses to זבל – נזרוק לפח (מכתבים אנונימיים) / מירלה זיו
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- 7 באוקטובר (37)
- אמנות ושירה מקומית (186)
- בטחון (26)
- בטיחות (37)
- ביקור בית (10)
- בנות ובני משק שחזרו (13)
- בנות ובני משק שעזבו (19)
- בריאות ורווחה (52)
- גינון (69)
- דבר המערכת (162)
- הנהלה (382)
- הפרטה (194)
- הקיבוץ של פעם (14)
- התנדבות (74)
- וידאו (22)
- ותיקים (193)
- חברות (80)
- חגים (14)
- חדר אוכל (7)
- חו"ל (1)
- חוגים (10)
- חיות (16)
- חיילים (30)
- חינוך (237)
- חירום (23)
- חניה (20)
- חקלאות (58)
- חשמל (27)
- טור דיעה (55)
- טיולים (49)
- יהדות (31)
- ילדים (151)
- כללי (1,010)
- לזכרם (236)
- לילדים (15)
- מועצה (12)
- מועצה אזורית עמק חפר (100)
- מזון (76)
- מחזורים (10)
- מטפלים/ות (13)
- מילה טובה (99)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מקום העבודה שלי (18)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (207)
- מתכונים (100)
- נדל"ן בקיבוץ (20)
- נוסטלגיה (261)
- נעורים (46)
- סביבה (169)
- סיפורים (130)
- ספורט (50)
- ספרים (25)
- סרטים (85)
- עובדים זרים (8)
- עיצוב הבית (7)
- ענפי הקיבוץ (75)
- עסקים (107)
- פוליטיקה (39)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (15)
- צעירים (104)
- קהילה (552)
- קורונה (39)
- קליטה (172)
- שיוך ונושאים קשורים (164)
- שכונת בנים (177)
- שנת שירות (5)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (11)
- תכירו (31)
- תכנון (175)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (71)
- תקשורת (35)
- תרבות (120)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
אוגוסט 2026 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על כלבולית בתנועה / שלמה כהן
- יגאל מוהר על הנוי שאיבד את פניו / נמרוד ידיד
- יואב על אני אוהב את הנוי בגח"א / ליאור פלג
- נדב דרך על אני בעד / ענת ברנע
- צביקה על על דו"חות ומידע / שמעון הישראלי
- ענת על אני בעד / ענת ברנע
- נויה לס על אני בעד / ענת ברנע
- ארנון שרטר על מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- רענן רז על אני בעד / ענת ברנע
- ענת על אני בעד / ענת ברנע
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / גל רסיס מעביר ל…
- לדבר, לשמוע ולהקשיב / היידי עפרון
- הנה עוד שנה / ליאור אסטליין
- סוף ההמתנה לשכונה / שלמה כהן
- על המפה / ליאור אסטליין
- "הקול השלישי" / שלמה כהן ויאיר גורן
- מה בין ארכיון לבין אמנות? / ברכה (ימיני) הישראלי
- טיפוסים בגבעה / חנוש מורג
- עוגת גבינה עם פירות יער / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / נמרוד ידיד מעביר ל…
- "שואלת בשביל חברות" / יהודית פרנק
- מצב המועצה / ליאור אסטליין
- כלבולית בתנועה / שלמה כהן
- גאווה מגבעת חיים: ספורטאינו במכביה 2026 / גילי הדר סגל
- קהילת גבעת חיים איחוד – מחשבות עבר הווה ועתיד / אלדד ורדי
- מצנעא בתימן לקיבוץ בישראל ואל עצמי / ברכה הישראלי
- קווים מקבילים נפגשים על נייר / אלה עוקב פרטל
- טיפוסים בגבעה / חנוש מורג
- פשטידת קישואים / בלהה זיו
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / גיורא ידיד מעביר ל…
- צח"י בכוננות / שלמה כהן
- הנוי שאיבד את פניו / נמרוד ידיד
- אני אוהב את הנוי בגח"א / ליאור פלג
- "מולהלול" והנקודה: עבר, הווה וקהילה / עופר חגי והיידי עפרון
- בואו לטייל איתי / ליאור אסטליין
- ברוחו של שמאי מדיני
- הילה מהגליל / שלמה כהן
קטגוריות
7 באוקטובר אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים תכירו תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


מדהים. בארכיון הפרטי שלי מצאתי דברים שכתבתי ליומן בספטמבר 2011 בעקבות מכתב אנונימי (אגרסיבי מאד ומאיים), שהושם בת"ד של חבר צעיר שכל "פשעו" היה קביעת טרמפולינה בשטח שמחוץ לפרצלציה שלו. היה זה בזמן הנחת פחי האשפה הצבעוניים לטובת המיחזור. הנה קטע מהדברים : "…למקבל המכתב, אני מציעה לקרוע אותו ולהשליחו אל הפח. השאלה היא לאיזה פח, כי לזבל כזה צריך להמציא פח מיוחד, אולי בצבע אדום?…" כחמש שנים עברו מאז, הפנמנו את נושא המיחזור, הרבה זבל נשפך ודבר לא השתנה… מדהים.
תארי לך, מירלה, שהיית ניגשת לתיבת הדואר שלך ומוצאת בה ערימת זבל אמיתית – האם באמת היית פשוט זורקת אותה לפח, מנגבת ופונה לדרכך כאילו כלום לא קרה? ואם הדבר היה חוזר שוב ושוב, תמיד זו תהיה תגובתך?
מכתב אנונימי יכול להיות הרבה יותר גרוע מסתם חתיכת זבל. לפעמים הוא נוגע בנימים הכי רגישות בנפש ומעורר כל מיני רגשות עצורים. אשרי מי שיכול סתם לזרוק תופעה כזו לפח. ואם מישהו היה חולף על פנייך ברחוב ומשליך עלייך זבל – האם היית מנגבת ואומרת "זה גשם…"? ואולי לא זבל, אלא אבן היתה מושלכת?… להנהלה של קהילה אסור לתת לתופעה כזו לחלוף ללא תגובה משמעותית, במקרה הצורך אפילו פנייה למשטרה…
לקרוא, להיזכר, ולחייך איך פעם סערתי וכמעט בכיתי עם כל מכתב אנונימי שמצאתי בתיבת הדואר שלי, והיו כמה וכמה כאלה, בזמנים שונים, בנסיבות מגוחכות כאלה ואחרות. צריך, כנראה, להתבגר (שלא לומר, להזדקן), כדי להבין ולסלוח לאותם, שאין בהם אומץ ויושרה להתייצב ולומר את דברם בגלוי, פנים אל פנים. כשאנחנו מתהדרים באמירה האצילית, ש"שום דבר אנושי לא זר לנו", מן הראוי, לדעתי, שגם עליבות הנפש וחדלות האישים לא תפתיע ותקומם אותנו. וחוץ מזה, חביירים, לסלק את ביבי הרבה יותר גורלי וחשוב.
לא סתם הוזכר ביבי, גם כאן מסתמנת תבנית תבנית דומה של בחירה…