מדף שנבנה ממשטחי עץ

ענת אופיר מחזירה חפצים לחיים, אבל החיים שהיא מעניקה להם, שונים מחייהם המקוריים. כשאנחנו נכנסים לבית המסודר מאוד שלה ושל אמיל זיידמן, אפשר להבחין כבר במבט ראשון שכאן יש יד מכוונת.

"אני לא זוכרת אם התעסקתי בתחום הזה לפני כן", היא פותחת. "אבל הכל התחיל בצורה רצינית לפני כשלוש שנים, כאשר אמיל העניק לי מתנה מקורית ליום ההולדת – השתתפות בסדנה לשיפוץ רהיטים אצל אפרת אור בקדימה".

שידה ראשונה שענת שיפצה בקורס

בהמשך הערב ענת מראה לנו כוננית שנמצאה ליד פח בהרצליה, עמה הגיעה לסדנה ואותה שיפצה. היא ניצבת עד היום בסלון ביתם. "הסדנה פתחה לי את העולם של שיפוץ הרהיטים. אחד הדברים החשובים שקיבלתי שם זה בטחון בפעולות הבסיסיות ובכלים השונים".

שולחן מרגליים ממוחזרות ופלטת שיש שהוכנה עבורו

מתברר, כי מאז העיניים נפתחו, תרתי משמע. "בכל פעם שאנחנו  נוסעים, בקבוץ או ברחבי הארץ, העיניים משוטטות בצידי הדרכים, בעיקר באזורי פחים וכשמחפשים – מוצאים", היא מספרת בחיוך.

וכשמוצאים – הבית מתמלא. בשלב מסויים ענת מובילה אותנו החוצה, אל הסככה בה מאוחסנים פריטים שונים בשלבים שונים של עבודה. עוד נשוב אל הסככה הזו בהמשך הכתבה.

"אני נהנית מאוד מהשיפוץ, מהדרך וכמובן מתוצאה", היא אומרת. "לא פעם אני מוצאת חפץ מסויים ומייד מתחילה לרוץ בראש השאלה – מה יהיה איתו? איפה אשים אותו? לעיתים אני מתחילה את העבודה עליו, עוזבת ואז חוזרת".

עגלה שאמיל מצא ושיפץ

ומתברר כי כמו שקורה לא פעם, בן הזוג מצטרף. "אמיל נדלק על העניין הזה", מתארת ענת. "אבל השיפוץ שלו שונה מזה שלי, הוא עובד יותר על דברים לגינה, דברים הזקוקים לשיפוץ גס יותר כך שיש לו חיי שיפוץ משלו וזו גם הסיבה שאנו לא עובדים על חפצים ביחד, בשל הסגנון השונה".

ענת מתחברת לחומר ולמה שמאחוריו. "כל דבר מעץ הוא יפה יותר, בעיניי, כי לעץ יש נשמה. הגלגול של העץ מרתק בעיניי וכך גם ההיסטוריה של החפץ".

ככל שמתקדם הערב, מתברר שזה לא הובי קל. "זה בא בגלים ויש בעייה שמדובר בהובי שצורך זמן. מעבר לעבודה הפיזית, צריך גם להיות בתוך "זון" של שיפוץ וזו בפירוש התעסקות. צריך להתלבש במיוחד וצריך להתכונן להתלכלך וצריך סבלנות עד לתוצאה", היא מסבירה.

סדנת עבודה שאמיל הכין לענת

גם בתחביב שלה, מוצאים סימנים לתמורות שעברו על גבעת חיים איחוד. "כשפירקו את המחסן של יוני, היו שם לא מעט חפצים היסטוריים מבתי הילדים. בין השאר היו שם ארוניות מהלינה המשותפת שהרגשתי שחייבים לשמר. לקחתי אחת, לא הצלחתי לשפץ אותה אבל היא הפכה לארון מטבח של פינת משחק ועברה באהבה לבתה הקטנה של חברה מהקבוץ".

פריט מרשים תלוי על קיר פינת האוכל. מבט מקרוב מגלה מדף מעץ מאסיבי ומתברר שזה הפריט החדש ביותר בבית. "זה מדף מעץ של משטחי העמסה", מספרת ענת. "גמלתי לאמיל על המתנה שהעניק לי ולכבוד יום הולדתו ה-50, רשמתי אותנו לסדנה זוגית של בנייה מעץ משטחים".

מגירת כלי עבודה ישנים

בשלב מסויים אנחנו עוזבים את הקרקע, מטפסים אל הגג ויוצאים אל מפלס לא פחות יפה, בין אדניות של ירקות ולצידם "זולה" שגם היא – איך לא – בנויה ממציאות משופצות. "הכורסא הזוגית הזו נמצאה ברחוב בתל אביב ונסעה על הגג של המכונית עד לקבוץ", מצביעה ענת על פריט שנראה מזמין מאוד ומתברר שיש גם דור המשך להובי המשפחתי. "את כסא הנדנדה הזה בנינו עם אלה, בתנו, בסדנת בנייה בעץ לכבוד יום הולדתה ה-18" אומרת ענת בגאווה.

יורדים ויוצאים אל הצד האחורי. כאן נגלית לעיניים אחת החצרות המרשימות שראיתי בקבוץ, שילוב מנצח של עבודת נוי מוקפדת ומושקעת יחד עם חפצים משופצים. מרגישים שיש כאן יד, עין ולב.

מגירה עם פסלונים בכניסה לבית

על קיר אחד תלויה מגירת עץ ממחסן המים הישן של זיגי שפורק וכיום היא משמשת כמסגרת לכלי עבודה התלויים בתוכה. ממול, בתוך הגינה עומדת עגלת אוכל ישנה של בית ילדים שנמצאה בקבוץ אחר ועל המרפסת עומד שולחן עם שלוש רגליים ועליו פלטת שיש עגולה – עם סיפור.

"ידעתי שאני רוצה פלטת שיש לשולחן הזה ולא מצאתי", מספרת ענת. "אז נסעתי למפעל שיש בבאקה אל-גרביה ובלי להתבייש שכנעתי את בעל המפעל לחתוך עבורי במיוחד את הפלטה, למרות שהמפעל לא מייצר דברים כאלו קטנים".

אנחנו חוצים את הבית אל הצד השני ומגיחים החוצה, אל פינת עבודה מצויידת ומסודרת. "אחרי הסדנה שעשיתי, לא היה לי איפה לעבוד", נזכרת ענת. "ושוב אמיל הפתיע אותי. הוא לקח יום חופש מהעבודה ופשוט בנה פה פינת עבודה. חזרתי מהעבודה והכל היה מוכן כאן עבורי, כולל פתק 'לאישתי באהבה'".

ארגז לכלי עבודה שנמצא זרוק ליד מחסן המים

זוכרים את הסככה לאחסון הפריטים מתחילת הכתבה? אנחנו עומדים מולה ומתברר שהיא בנויה מקורות העץ שאמיל פירק מהפרגולה בביתם של יונה ושאול, סבא וסבתא של ענת. "עשינו שם סיבוב לפני שנהרס הבית, כדי לראות מה ניתן להציל", משחזרת ענת. בתוכה יש אוצרות במצבי צבירה שונים. "הנה חלק מגדר שנמצאה שבורה בפעוטונים הישנים שהורסים כעת כדי לבנות מבנים חדישים", מצביעה ענת ולידה ניצבים כסאות ייחודיים שהצילה מזריקה בירושלים ועוד פריטים אחרים הממתינים בסבלנות לתורם.

כשאנחנו עומדים לצאת, אחרי שעתיים נעימות ומעניינות, עולה השאלה של הפיכת התחביב למקצוע. "כן, פה ושם חולפים הרהורים כאלו בראש", מתוודה ענת. "אבל יש כל כך הרבה שיקולים מסביב, כך שלפחות כרגע זה נשאר בגדר התחביב שלי, שאני אוהבת מאוד".