הרבה זמן הסיפורים שאני אוהבת לא הגיעו אליכם כי הייתי עסוקה מאוד בפרויקט שלקחתי על עצמי והייתי חייבת לסיים אותו. אני חוזרת עכשיו לניסיון לשתף אתכם ולהשתתף אתכם בסיפורים שמשקפים לי את המציאות ללא משוא פנים ואני מאוד אוהבת לחלוק את חכמתם של סיפורים אלה עם כל מי שאוהב להקשיב להם או לקרוא אותם. הסיפור […]

 בתמונות מחדרה הקטנה מופיעה שורת צריפים, שהייתה במרכז חדרה, ליד בנק הפועלים של היום. זהו ממש נוף ילדותי. בילדותי גרתי מול הצריפים האלה, בבניין בן שלוש קומות בשנים 1950-1934. אחד מבתי הקומות הראשונים בחדרה, ברחוב הרברט סמואל. אנו גרנו בקומה שניה, דירה ומרפאה של אבי שהיה רופא. ממול הייתה שורת הצריפים, (בתי עץ קטנים, אולי […]

השנה אנחנו בסימן 40. ארבעים שנה נדדו בני ישראל במדבר סיני, בצאתם ממצרים מבית עבדים בדרכם לארץ המובטחת – ארץ ישראל. ב-1973 מלחמת יום כיפור, מהקשות במלחמות ישראל, ואנחנו בשנה הארבעים. אני רוצה להביא משירַהּ של חווה אלברשטיין "דזאבין אבא בתרי זוזי" ולקשור אותו לחג הפסח השנה 2013. "שבכל הלילות שאלתי רק ארבע קושיות, הלילה […]

"דלת הברזל"? האם מכירים אותה במקומותינו? האם שמענו עליה? המדינה הייתה במלחמה. המלך החכם של המדינה החליט, בזמן המלחמה, לעשות ניסיון. הוא לקח את כל חיילי האויב, שנפלו בשבי, והכניס אותם לחדר גדול. בצד אחד של החדר עמדה קבוצת קשתים ובצד השני הייתה דלת ברזל. בחדר שרר שקט מתוח, כשהשבויים נכנסו ונעמדו בין קבוצת הקשתים לבין דלת הברזל. המלך חיכה כמה […]

אחרי שעה של עבודה, הבין השרברב כי בדירה מתגוררים אלמנה וששה ילדים קטנים. הדלות והעוני זעקו מכל מקום – איך להביא לידיעתה את מחיר התיקון מרקיע השחקים?

או מהי ההזדמנות ש-2015 מביאה לי? האם אני מחמיצה את ההזדמנות שמזמינה אותי לזוז? בספר האגדה מסופר על דוד המלך, כשהוא שוכב וישן במערה, מעבר להרי החושך. והמערה מלאה זהב ואבנים יקרות, והוא שוכב על מיטת שן מכוסה בבדים מכל הצבעים האפשריים ולידו שולחן ועליו צפחת מים. פעם באלף שנים מתרומם המלך דוד למשך חמש […]

למיקה שלנו, המון, המון אהבה מאתנו – וגם סיפור קטן. הסיפור על חנן, שרצה להיות ענן. חנן היה ילד חמוד שחי עם הוריו במצפה רמון. כל יום היה הולך לגן, איזה גן? אני לא יודע. בגן סיפרה הגננת לילדים מה זה חורף. עכשיו חורף? שאל חנן. כן, אמרה הגננת. איך יודעים שיש חורף? בחוץ קר […]

 גרי ברשלום, מוותיקי גבעת-חיים, כתב על מיגון הקיבוץ בזמן מאורעות 1936. "ב-17 לאפריל 1936 הגיע אושרק'ה אלינו לגבעת חיים (מעבר לכביש), אסף אותנו סביב מכוניתו, וסיפר כי ביפו רצחו כ-20 יהודים ויש להתכונן להגנת הקיבוץ. לא הבנו מאומה בהגנת יישוב וגם לא עלה בדעתנו לפנות לאחרים ולשאול (הרי ידענו הכול…) כולנו קראנו את פרק ד' […]

לצד שורת הצריפים בחדרה עדיין עומד בית החקלאים. בדמיוני, חזרתי שבעים שנה אחורה, וראיתי ילדה כבת 10-12, מביטה במבנה, מהחלון שבבית ממול (בית הדואר), מעל בית המרקחת נגבי של היום. יכולתי לעקוב אחר הנעשה בבית החקלאים, והפעילות שם הייתה רבה. ערב-ערב בשעה שש, היה מסדר צבאי, לעתים בנוכחות קצין בריטי, בחצר הבית. הגפירים, הנוטרים, יצאו לשמירה בגבולות […]

לא נותר לי זמן רב להחליט. התייעצתי אם אשתי, ולדבריה, אם אני לא נוסע לגרמניה, סימן שהנאצים ניצחו. חוץ מזה, זה רק ארבעה לילות, ואם המשימה תסתיים בהצלחה, זה מפתח לקידום.