רובין היה גזבר בשנים אלו: "אנחנו לא הסכמנו לחנך את ילדינו לאור הקומוניזם של סטאלין, אלא ברוח הציונות הסוציאלסטית, בדגש על ציונות".

בינתיים הבריטים גמרו "לכבוש" את גבעת חיים. הם אספו את כל הציבור אל הדשא הגדול בין חדר האוכל למועדון, ועשו "מסדר זיהוי", אך כל אחד שנשאל לשמו ענה: "יהודי מארץ ישראל".

 ראיון עם עדה שסיימה את תפקידה בהנהלת חשבונות מאז שאני זוכרת אותה היא שם, הנהלת החשבונות ועדה הן כמעט מושג אחד, או אולי מוסד אחד. ותרשו לי רגע של נוסטלגיה. פעם, כשעוד היינו קיבוץ, לא כל כך קטן, אבל עדיין קיבוץ, כולם הכירו את כולם מעבר לשלום על המדרכה, החבר היה מזוהה עם מקום העבודה […]

על קצה המזלג מהווי הקיבוץ. אתם מוזמנים לשלוח תמונות בכל עת…         ערב דפדוף באלבומים. המועדון מחדש ימיו כקדם. משוחחים, מזהים, ומתקשרים זה עם זה… יהודית ירון, נועה לוי, ורדה לביא האם ידעתם שהחודש לפני 61 שנים עלה קיבוץ גבעת חיים איחוד לקרקע?   דני והבנות בסיור לגוש עציון ולהרודיון  

בפגישה הראשונה שלי עם השחקנים, אמרתי להם: "זה שאתם חובבים, או חובבנים, או חביבים, לא נותן לנו זכות להוציא תחת ידינו תוצאה חובבנית. אני לא יכול להרשות את זה לעצמי. אנחנו נעבוד קשה כדי שהתוצאה תהיה מקצועית לכל דבר".

באסיפות, כידוע, דיברו רק עברית. התחלתי ללמד את עצמי עברית כדי שאהיה מעורה בנעשה סביבי. במעט הזמן שהיה לנו אחרי העבודה רשמתי לעצמי כל יום את המילים החדשות ששמעתי באותו יום, והשתדלתי לזכור אותן. כך רכשתי את השפה, בכוחות עצמי.

יש מפגשים לדור הקשיש
עם שכנינו מעבר לכביש.
הקשר נותק לפני חמישים שנה
אך בשמחה הפגישה חודשה.

"מס מקצבאות", דבר שלא מקובל ואולי גם לא חוקי. הקצבאות, שהצטברו ממס לביטוח לאומי ולפנסיה, ששילמנו בכל שנות עבודתנו. כיום סכום הקצבאות שאנחנו מקבלים אינו גבוה.

"אני לא מכיר מישהו בממסד ובמטה שלא עובד ברצינות, ובגדול כולם מכוונים לעשות פה יותר טוב. אבל אנו לא יודעים למכור את זה. אנו לא טובים בזה. אני אישית בטח לא טוב בזה."

זו גינה גדולה, ורות מתחזקת הכל כמו פעם – בעבודת ידיים, ללא חומרי הדברה. אנחנו לא רואים הרבה גינות כאלו גדולות המתוחזקות ברמה כזו.

הוא יגיע אלייך גם אם תראה אותו וגם אם לא. יגיע בשקט ויתקן את הדרוש תיקון. אם תשאלו אותי יש לו מין רחש-לחש כמו הוקוס-פוקוס כזה – וייעלם כלעומת שבא.

למרות שיהושע היה נווט טוב, באותו יום הוא קצת פספס, ובטעות גם עברו כבר את הגבול לסין, והגיעו למנצ'וריה.

מתוך הדברים שכתבה דבורה לשם לכבוד 40 שנה לקיבוץ קליה (הקיבוץ לחוף ים המלח, שאומץ על ידי גבעת חיים איחוד) הייתי שם שנה אחת, וזו הייתה אחת מהשנים היפות בחיי. קייץ 73. גרעין א' מגיע לגבעת חיים, ופתאום יש משב רוח אחר בקיבוץ. גרעין של צעירים מלאי הורמונים ואידיאלים מסתובבים בינינו. התחלנו להכיר: דני ברייט […]

תכופות הייתי ממונה על הגשת המנות העיקריות. עוברת משולחן לשולחן, כשאני הודפת לפניי את העגלה הדו-קומתית, שעליה מגשים עם המנות וגם הצלחות השטוחות עליה, ומושיטה לכל אחד צלחת עם מה שהכינו לנו באותו יום. היצע לא עשיר, יש לומר, ובכל זאת, קיימים גיוונים כלשהם, אי אפשר להגיד שאין שום מבחר. והתוספות, כאמור, גם החמות, כבר […]

"בשכונה החדשה הספקנו ליישר 9 מגרשים להקמת 9 בניינים בני 4 דירות, והקודחים כבר ניגשו לקדיחת הבורות עבור הכלונסאות. הגישה למגרשים אלו קשה מאד ויש צורך בעזרת טרקטור שרשרות כדי לסחוב את האוטומובילים עם החומר עד למקום."

"פתאום אני מוצאת שאני נהנית מדברים קטנים כמו אפיית עוגיות, חזרתי לנגן בפסנתר, לצייר ועוד דברים רבים ממתינים."

אבא שלה התנדב באליכין ואמא שלה הייתה מלווה אנשים וכך זה נספג בה. ההתנדבות נותנת לה תחושה של משמעות ושבעצם העשייה היא עושה שינוי.

שוכחים מי הקים בעמל מפרך ובתנאים שהצעירים היום אפילו לא מביטים לעברם את הנכס הזה, הקיבוץ, שכולם עכשיו נהנים ממנו. האומנם עשו זאת רק נערים בני 14 שעבדו כמו שני מבוגרים???

קבעתי פגישה עם “הפרלמנט”, פרלמנט המים. "איך מגיעים"? שאלתי. "תלכי מכיכר הטרקטור מזרחה, מתחת לתחנה", אמרו לי. התברברתי, הגעתי למקום אחר שמטפל בדשאים לספורט. כשהגעתי לבסוף וסיפרתי שהתברברתי, אמרו לי שזה בסדר – יש אנשים שחיים המון שנים בקיבוץ ועדיין לא הגיעו לאזור הזה… התפאורה: יושבים מסביב לשולחן, שותים קפה, אוכלים עוגה. בצד זרוקים הרבה […]

לפני שתסכם את עשר השנים האחרונות בהן עבדת, ספר למי שלא מכיר אותך על עבודתך בשנים שלפני כן. אני בן מחזור א' של גבעת חיים איחוד, הורי, ראובן ומרים הישראלי ז"ל, היו ממייסדי הקיבוץ. את מרבית חיי חייתי בקיבוץ גבעת חיים, פרט לשליחות ולימודים של שלוש שנים בארה"ב. אחרי השחרור מהצבא הוצע לי לכהן כמזכיר […]