סיקור הופעתם של עילי בוטנר וילדי החוץ אצלנו בקיבוץ

ליל שישי סתווי ונעים על הדשא של בית וינה, מזג אוויר מושלם. קצת אחרי השעה 20:00 כפי שהובטח – עלה היוצר והגיטריסט עילי בוטנר לבדו על הבמה, ושר את שירו "מכתב לאחי" שביצע במקור קובי אפללו וכבר מזמן הפך להמנון. הוא לא נוהג לשיר בעצמו, ובתחילת דרכו לא עשה זאת כלל, אך ככל שהזמן חולף הוא נמצא יותר ויותר בפרונט (ואפילו השתתף בתוכנית הריאליטי החושפנית "6 אבות"); ועדיין, הוא בעיקר כותב עבור זמרים אחרים.

בשבע השנים האחרונות הוא פועל עם ההרכב שהגיע איתו אלינו: "ילדי החוץ". השם שנתן לשותפיו, אדר גולד (בתה של הזמרת שֶׁרִי), אוהד שרגאי (שניהם בוגרי העונה השמינית של "כוכב נולד") ותום גפן שהצטרף לאחרונה – הוא זכר לילדותו בקיבוץ עין כרמל. הכוונה, למי שלא יודע, היא לילדים שהגיעו מחוץ לקיבוץ ונקלטו במערכת החינוך המקומית עקב סיבות כאלה ואחרות – ולא פעם הרגישו דחויים בשל היותם "זרים" בחברה הנחשבת סגורה. כאשר הציג את חבריו במהלך עלייתם אל הבמה, ביקש מקהל הצופים לקבל אותם ממש כמו בני משק – וזכה לאנחות סיפוק, מחיאות כפיים וחיוכים של הבנה מהרפת ועד "לגעת בחיות". מאותו הרגע היה ברור שהוא עלה לשחק במגרש הביתי שלו.

כנראה שלא היה מופע מתאים יותר עבור הקהילה שלנו: קיבוצניק, אחד משלנו, שהוא מכונת להיטים מהלכת ויצרן שירי פופ קלילים לכל המשפחה. אפילו ה"איחודניקים" (כינוי שנשמע לעבר הקהל לא פעם מכיוון הבמה – מישהו פה הכין שיעורי בית) יצאו מאדישותם אל מול הפרפורמנס המעולה של בוטנר ולהקתו. הייתה זו חגיגה מוזיקלית שלא פסחה על שום צופה, ושילבה גם כמה רגעים מרגשים.

אין ספק שהשיא מביניהם היה סיפור היכרותו של עילי עם דותן כהן ז"ל, שבו הזכיר את ההשפעה המוזיקלית שספג ממנו כגיטריסט מחונן בימי התיכון במעגן מיכאל; והסיום העצוב שבו תיאר את המפגש האחרון ביניהם – שבועות ספורים בלבד לפני מותו הטראגי של דותן באסון המסוקים. הרבה מאוד עיניים בקהל לא נותרו יבשות למשמע הסיפור הזה, ביניהן של כותב שורות אלה. בהמשך הקדיש בוטנר לדותן את השיר "ילד ואבא ואמא (אתה שם)" שאינו מרבה לבצע בהופעות בשל האופי הקודר שלו. השיר נכתב בעקבות פגישתו של בוטנר עם אלי בן שם, אב שכול ויו"ר ארגון יד לבנים. קובי בן שם ז"ל, בנו של אלי, נהרג גם הוא באסון המסוקים בשנת 1997. בפוסט הזה בוטנר מספר על תהליך כתיבת השיר העצוב והנוגע הזה, שכמובן השתלב באופן מדויק עם סיפור חייו של דותן כהן ז"ל. נעמי, אמו של דותן ובת הקיבוץ, הייתה בקהל ובוודאי התרגשה במיוחד.

הציפייה לקראת המופע החלה כשבועיים לפני המועד, בעקבות הפוסט הוויראלי ביותר בתולדות קבוצת הפייסבוק הקיבוצית, שבו נטע רכזת התרבות בישרה על אירוע מוזיקלי גדול וביקשה מחברי הקבוצה לנחש מי הוא האמן שעומד להופיע כאן. שמות רבים ומפתיעים נזרקו בתגובות – מכוורת ועד דודו טסה, מיהודית רביץ ועד הדג נחש, מהיהודים ועד אייל גולן, מעומר אדם ועד הביטלס, בוב דילן מאיר אריאל ואפילו פנטזיה אחת על דואט בין גרשון שפע לעדי ביטי (למה לא, בעצם?). אבל רק אחד צדק, ועדיין ממתין לפרס המגיע לו…

הבילד-אפ המוצדק הזה, והבאזז לקראת המופע עשו את שלהם, ותכונה רבה נרשמה עוד לפני ההופעה – כאשר כבר במהלך החזרות הגיעו מספר משפחות לדשא כדי לצפות ולהאזין למושא הערצתם מקרוב וללא פילטרים. ובמהלך הדבר האמיתי – רבים בקהל עמדו, שרו ורקדו לצלילי השירים המוכרים, ביניהם "תיתן לי יד", "נעים עכשיו", "תזרח", "טיפות", "תם ולא נשלם", "אני אש", "שווים" וכמובן "הכי קרוב אלייך" – השלאגר שיצא בקיץ האחרון והוקלט עם אביב אלוש. הפעם היה זה גפן שביצע אותו לייב, וזכה לתמיכתה קולית בעיקר מצדם של נציגי הדור הצעיר הנלהבים. המופע נחתם כמו שנפתח – עם "מכתב לאחי" בביצוע של כל הזמרים והנגנים יחד. זה היה ביצוע טוב, כזה שנותן פייט רציני לביצוע האלמותי של משפחת נבון לאותו השיר ועל אותה הבמה ממש, בערב ראש השנה לפני כמה שנים.

ראוי לציין לטובה את הנגישות וחוסר האגו שהפגינו בוטנר והלהקה, כאשר אפשרו לצעירים והצעירות שבקהל לגעת ולצלם אינספור תמונות סלפי, שבוודאי הועלו לרשתות החברתיות בגאווה גדולה. הפתעה גדולה נרשמה לאחר ירידתם מהבמה, כאשר שיירת מעריצים צעירים ליוו אותם עד הגעתם אל הפאב. הייתה כאן הופעה נדירה שנגעה בכולם, והדוגמה הטובה ביותר לכך היה מנעד גילאי הרוקדים והרוקדות שפיזזו על הבלטות האדמדמות שלמרגלות במת הבטון הוותיקה. פעוטות, ילדים, נעורים, צעירים, הורים, מבוגרים – כולם שרו בקולי קולות את מילות השירים.

ההופעה הייתה רק חלק מפעילותה הענפה של מחלקת התרבות שלנו, שקיבלה תמריץ צעיר מאז כניסתה של נטע פרנק לתפקיד. כמו אחרים ורבים שפרגנו לה על כך, אני מצטרף לשבחים. להביא אומן בסדר הגודל הזה להופיע אצלנו זה ממש לא מובן מאליו, מבלי לגמד את שאר האירועים המעולים שקורים פה הודות ליוזמתה. ניכר מאוד שהאירוע הצליח למשוך לקיבוץ בנים ובנות רבים שאינם מתגוררים פה – הישג משמעותי ונדיר שבדרך-כלל נזקף למסיבות פורים ולערבי חג למיניהם. זהו נדבך חשוב ביותר מקהילה השואפת לשמור על צביונה, ולאפשר גם לאלה שהיו חלק בלתי נפרד ממנה, ואולי עוד ישובו אליה – את תחושת השייכות והביתיות בכל עת.

—————————

נטע,  למה דווקא עילי בוטנר? איך עלה הרעיון להזמין אותו?

לא אני המצאתי את הרעיון להביא הופעה לקיבוץ. רק המשכתי מסורת שהייתה זכורה לי כמשהו גדול ומרגש. כשמור העבירה לי את שרביט התרבות, היא אמרה שיש כל כמה שנים הופעה ושאני אחליט אם להביא בשנה הנוכחית. מאותו רגע הראש שלי התחיל לעבוד – את מי להביא? מי יכול להתאים לכל הקהילה? איזה סוג מופע להביא – סטנד-אפ או שירה? עברו לי הרבה דברים בראש. אחרי מחשבות, התייעצויות ולבטים, החלטתי שעילי בוטנר וילדי החוץ זו הבחירה הנכונה ביותר.

את עילי הכרתי לפני 10 שנים בערך כשנולדו לו הבנים הבכורים התאומים שלו. הוא ואשתו שירי נהגו לשבת באופן קבוע בבית הקפה שעבדתי בו. אחרי שסיימתי להתלהב מזה שהוא מפורסם, אזרתי אומץ וניגשתי אליהם, שיחקתי עם הילדים שלהם קצת ואז בביישנות סיפרתי לו שאני נטע מגבעת חיים ואני אחיינית של נעמי כהן (ידעתי שהיא הייתה מורה שלו). עילי מאד התרגש כי מאד העריך את נעמי בתור נער. משם נוצר קשר מאד נחמד ביני לבין משפחת בוטנר עד היום. באחד ממפגשי הרחוב שלנו, עילי ואני התיישבנו על ספסל ליד בית הקפה. הוא אמר לי "גם את דותן הכרתי". אני כל-כך התרגשתי והעיניים שלי התמלאו בדמעות. עילי סיפר לי את הסיפור ששמענו כולנו כאן בהופעה, על מה היה דותן כהן בשבילו. מאז נוצרה בינינו הבנה וחיבור דרך העצב המשותף הזה.

מרגש. אז אני מניח שלא היה קשה לשכנע אותו להופיע כאן…

לפני כחודשיים התקשרתי לעילי. אמרתי לו שמתוקף תפקידי כרכזת תרבות בקיבוץ אני רוצה להביא הופעה ושהוא וילדי החוץ שלו חייבים לבוא. תוך פחות משעה התקשרו אלי ממשרד ההפקה שלו והתחלנו יחד לסלול את הדרך למופע. אני מאד שמחה על הבחירה להביא אותם, ובאופן אישי הייתי בהתרגשות שיא. אני שמחה על תוצאת המופע לקיבוץ! עד עכשיו אני מדמיינת בראש את התמונה של כולנו עומדים על הדשא שרים ורוקדים איתם, ומבחינתי זו ההצלחה של הערב הזה. אני מרגישה שקלעתי בבחירה ועילי וילדי החוץ שלו (אדר גולד, אוהד שרגאי ותום גפן) העניקו לנו ערב בלתי נשכח.

עם הפנים לעתיד: אילו אירועי תרבות מצפים לנו בקרוב?

קבלות השבת חזרו לשגרה אחרי כל החגים והמועדים. אני מזמינה את כולכם לבוא לחוות את קבלת השבת ביחד. פעם בשלושה שבועות במועדון בניצוחם של מוטי ויוסי; סרטי הדוקו, הצגות הילדים והקונצרטים של שבת בבוקר ממשיכים כרגיל (פעם בחודש כל אחד מהדברים); חנוכה קרב ובא בצעדי ענק ואנחנו עובדים על חג מפתיע ואחר…

וחוץ מזה אני עובדת על עוד כל מיני הפתעות, אז יש למה לצפות…

*צילומים: אפרת אשל, שהיתה והתרגשה.

לעמוד ההנצחה של דותן כהן באתר ההנצחה בקיבוץ

עילי בוטנר עם אלייה ואופיר כהן (ישראל) הילדים של ירדן, אח של דותן 2018