בין הורי גן דולב התפתח דיון מעניין ומכובד בנושא המזוזה. בחרנו להביא חלק מהתגובות בעלון המודפס, וגם את התגובה של לביאה ואנטה.

אדם הישראלי:
גם אני יהודי-חילוני ומתעניין במקורות היהודיים באשר הם – מהתורה וההלכה, דרך החגים היהודיים שקיבלו פרשנות ציונית-מודרנית (טו בשבט, חנוכה, שבועות וכו') ועד לכתבי חלוצי העלייה השנייה ולימינו אנו – עמוס עוז, אסף ענברי, דב אלבוים וכו'.
שאלו אותי כמה חברים למה צמתי השנה ביום כיפור – ותשובתי הייתה – מאותה סיבה שאני אוכל סופגניות בחנוכה או מצות בפסח. כלומר, לא ממניע דתי אלא ממניע תרבותי. סמלי הדת היהודית הם חלק מהתרבות היהודית כמו גם הסמלים של ארץ ישראל, הציונות ועוד.
בקיצור, גם אני בעד לשים מזוזה בגן ולהסביר לילדים מהי, מה כתוב בה ומדוע היא קיימת. מי שרוצה – שינשק אותה בכל בוקר, מי שרוצה – שיחבק אותה, מי שרוצה – שיעשה לה שלום או שיכנס לגן מבלי להתייחס אליה. התרבות היהודית היא שלנו כמו שהיא של כל אחד אחר. קחו בחשבון שמגיעים לגן גם הורים/סבים/סבתות שחשוב להם שתהיה מזוזה בפתח המקום – במובן הזה אכן הקהילה שלנו מאוד התגוונה.
ובנוסף לזה הרעיון של מוטי מקסים – לנסח "מזוזה" משלנו שתבטא את המסורת והערכים שלנו ולהציב אותה ליד המזוזה המסורתית.
לעניין השיתוף של ההורים בהחלטה על כך – אני באופן בסיסי מאוד בעד לשתף את ההורים בכמה שיותר נושאים. כשהנושא הובא להנהלה החינוכית אני מודה שלא ממש הבנתי מה יש לדון כאן. עכשיו אני מבין שהיה נכון יותר להזמין הורים שמעוניינים להביע דעתם, לעשות זאת. עם זאת, שימו לב שבחלק ניכר של מוסדות הציבור וגם מבני החינוך בקיבוץ יש מזוזות כבר שנים, כך שאין כאן תקדים כלשהו. אבל מאחר ומדובר על מבנה חדש – היה נכון להזמין הורים להתייחס.

ליאור יעקבי:
ישנה בדיוק תערוכה בקיבוץ העונה לשם "בין הציבורי לפרטי" ולצערי עדיין לא יצא לי לראות אותה אבל השם שלה קפץ לי לראש.
גילוי נאות- יש לנו מזוזה בבית. למרות ההתנגדות העזה שלי. לפעמים רוצים לרצות את ההורים (שלי…שלי…) וכך היה במקרה הזה.
אבל זה הגבול שלי. תרתי משמע. אני יודע היכן הגבולות שלי. אבל אין לי שמץ של מושג מהם הגבולות של האנשים כאן, ומזה אני חושש.
כי זו רק מזוזה. כרגע, אבל מה עם תפילין? וטלית? ולמה לא להתפלל בבוקר? רק מי שרוצה כמובן…
ומי שחושב שזו הגזמה או היסחפות- אז שיבדוק במקומות אחרים שלא היו בעלי צביון דתי והפכו לכאלו – כיצד זה התחיל.
וזה מחזיר אותי לפרטי והציבורי.
אני לא חושב שיש מקום למזוזה בגן. זהו מקום ציבורי. לא ברורה לי הבקשה עצמה.
אני מאד אוהב את הדברים שאדם כתב. מראה אפילו לכופר שכמותי את הצדדים היפים שיש לנו ביהדות-והם ישנם.
ועדיין, אני לגמרי עם יאיר.
את ההסברים על היהדות, האופן בו אנו חוגגים את חגי ישראל ושאר המנהגים – אנו עושים במרחב הפרטי שלנו, בדרך שלנו ובאמונה שלנו ואני מקווה שזה יישאר כך.
אל תיקחו לנו את אפשרות הבחירה.

יניב נורקין:
אני חייב לומר כאן שני דברים שהם סותרים אחד את השני אבל אם נבין אותם (לדעתי!) נוכל לחיות בהרמוניה טובה יותר עם כלל האוכלוסייה.
אני מבין את גישתו של יאיר כי מה פתאום אנו מתחילים לשים "סמלי" יהדות בקיבוץ המסמל את ההפך הגמור… ומצד שני את הגישה של למה לא? אם אנחנו יהודים (וחייב לציין כי אני יהודי ישראלי) למה שלא נלמד חלק מסמלי היהדות לילדינו? אם לא, במה אנו שונים מהחרדים שאינם מוכנים ללמוד דבר או חצי דבר מלימודי ליבה, כי אולי הילדים שלהם יחשפו ויושחתו?
אני חושב שילדינו לומדים כך להכיר את הדת שלהם, ויום יבוא בעוד שנים, והם יחליטו, על בסיס מה שלמדו ממהלך חייהם הצעירים, אייך לחיות אותם ובאיזו אמונה.
אני שמח שיש את הגישה של יאיר המלמדת אותנו שיש על מה לדבר.
אני חושב שאין צורך להיכנס לכל הגדרות הכתובות בויקיפדיה או מה אמרו חז"ל אלא להבין שכמה שנפתח את ילדינו אל העולם כך הם יבינו את העולם טוב יותר.

אילת שילה:
ראשית אני רוצה לברך על עצם קיומו של הדיון. אני חושבת שאין הוכחה טובה מזו לרצון ולצורך שהועלה פה למעורבות בהחלטות הנעשות במערכת החינוך.
לעצם העניין, אני מסכימה מאוד עם יאיר שבגן קיבוצי חילוני לא צריך להתקין מזוזה. הבחירה שעשינו, לגור בקיבוץ, אינה רק בחירה בבית יפה בין דשאים מטופחים, זוהי בחירה בחיים בקהילה בעלת מסורת בצביון חילוני קיבוצי מזוהה. אין זה אומר כמובן שכולם צריכים לשמור על אורח חיים זהה, אך במרחב הציבורי, ובפרט בזה החינוכי צריך (לדעתי) לשמור על צביון זה.
אנו חיים בקהילה ולכן יש לנו את הזכות (ולעיתים גם החובה) להיות מעורבים ולקבוע איך יראו חיי הקהילה ואיך יראה המקום בו אנו חיים – גם במישור הפיזי וגם בזה הרוחני והסמלי.

מתוך דבריה של ליאורה רופמן-לין:
… אני בעד קביעת המזוזה מהרבה סיבות, אבל העיקרית שבהם היא לעורר בילדים עניין וסקרנות. בורות מעוררת פנאטיות, ביקורתיות מעוררת מחשבה. אבל כדי להיות ביקורתיים חייבים ידע ואת זה ניתן לטפח מגיל צעיר מאוד. אני חושבת שחשוב לחשוף את הילדים שלנו לסוגיה, כולל להנגיש את הדיון הזה. זה חלק מהזהות שלנו, בין אם כאשר אנחנו דוחים אותה או מקבלים אותה, זו מהות הסוגיה.
… אני לא חושבת שאנחנו בפתחה של הדרדרות אלא של שינוי. לדעתי הקהילה הזו לא עוברת "הדתה" אלא היא קלטה לתוכה אנשים שונים שיוצקים תכנים שונים ומשונים למה שמקובל לחשוב על כצביון חילוני מובהק. חלקם לא נולדו פה, חלקם באו והלכו. כמי שגדלה בבית אורתודוקסי, למדה בבית ספר רפורמי, בילתה כמה שנים טובות בתנועה הקונסרבטיבית, והתייצבה על איזו זהות חילונית מורכבת, אני חייבת לומר שאני לא יודעת מהי זהות יהודית או ישראלית או חילונית או קיבוצית. מה שכן אסור לנו להיות זה דוגמאטיים במחשבה שהפרשנות ברורה.

ציור ילדים מגן דולב משנים עברו

מתוך דבריו של אבידע לנדאו
אני ידעתי על הדיון וההחלטה של הנהלת החינוך בנושא המזוזה כבר לפני כשבועיים, ואני לא חבר הנהלה. איך? קראתי את הפרוטוקול. אני קורא באדיקות כל פרוטוקול של הנהלת הקהילה, הנהלת חינוך, ולפעמים גם מועצה ואני ממליץ לכל אחד ואחת מאתנו לעשות כן. זה גם מעניין (לרוב) וגם חשוב כדי להיות בעניינים. מי שלא מתעניין לא יכול לבוא בטענות שהוא לא יודע.
לפי מה שקראתי בפרוטוקול, שהיה מפורט ומנומק, התנהל דיון מעמיק וההחלטה התקבלה. אני מסכים עם אדם שאמר שיכול להיות שהיה נכון יותר להזמין הורים שמעוניינים להביע דעתם. אני בעבר הופעתי כמה פעמים מול הנהלת חינוך והנהלת קהילה בנושאים שונים וזה בהחלט תהליך בריא. וכאן אני מציע הצעה להנהלת החינוך ומקווה שהיא תיושם: אני מציע לפרסם ברבים (באותה דרך שמפרסמים את הפרוטוקולים) את סדר היום של ישיבת הנהלת החינוך הקרובה ובכך לתת הזדמנות לכל מי שמעוניין להשתתף בדיון לטעון את עמדותיו – בתיאום מראש כמובן. סדר יום המועצה והאסיפה מתפרסמים באופן גלוי ואין סיבה שזה לא יהיה כך גם בהנהלת חינוך. לא כל דיון של הנהלת חינוך צריך להיות פתוח, אבל זו בהחלט דרך להגביר שקיפות ומעורבות. ההצעה הזו בוודאי תסרבל את תהליך קבלת החלטות מסוימות אבל זה מחיר שלדעתי ראוי לשלם כדי שנושאים יועלו לדיון ציבורי לפני ההחלטה ולא אחריה – בעיקר בנושאים רגישים (דוגמת הדיון על חיוב 100% חיסונים במערכת החינוך).

לביאה בן אור יו"ר הנהלה חינוכית, אנטה ז'סטקוב – מנהלת הגיל הרך:
הורים יקרים שלום רב,
בימים אלה, של אלימות מכל עבר, השיח שהתעורר והיה בעקבות המזוזה הוא סוג של נחמה ותקווה.
אנו מודים לכל מי שטרח, קרא, הגיב, כתב מעט והרבה…
היות ומערכת החינוך היא חלק מהקהילה, אנו חושבים לנכון להזמין את הקהילה של גבעת חיים לשיח רחב בהוויה התרבותית והערכית שלנו כקהילה – סמלים, ערכים, חגים – שיחה פתוחה.
אנו ניזום את המפגש ונזמין אליו את כל המעוניינים.
בינתיים – לא נבצע כל פעולה.
היו ברוכים ושוב תודה לכל אחד מכם. בהזדמנות זו, מוזמנים בכל עניין ועניין לדבר.

גם בהנהלה החינוכית היו דיונים מעמיקים בנושא וקצרה היריעה מלהכניס אותם כאן.
מתוך אחד הדיונים:

מזוזה מזוזה שעל הקיר,
אמרי נא, מי הכי צודק בניר?
זה שחורש ברור וישר
והתלם מאורגן ומסודר
או זה שחורש בפסי עקלתון, קצת ישר וקצת באלכסון ?
זה שיודע הכל בבירור או זה שמעדיף לגלות באיחור.
חיים להם השניים, יעקב ועשיו.
וחורשים את השדה יחדיו.

אמיל זיידמן