גידול סוסים בשנות השלושים – "יפתח לא היה הראשון"

בחפשנו מקורות פרנסה הצליח אוטו קפקא שלנו בקשריו עם היהודי היחיד שהיה ב"חיל הספר" (.Trans Jordan Frontier Force (T.J.F.F – יחידה בריטית שחייליה ושוטריה היו בדואים, צ'רקסים ודרוזים. רק הווטרינר היה יהודי. אתו נפגש אוטו והוא הסכים להקים בקבוץ תחנה לגידול סוסי רכיבה לחייל. לשם כך בחר אוטו בשלמה אקשטיין המנוח (אבא של מיקי) וזה יצא לזרקה שבעבר הירדן כדי לקבל הכשרה. עבר הירדן היה בזמן ההוא מעין ממלכה בראשות האמיר עבדאללה אבן פייסל (חוסיין הוא נכדו). למעשה היה ה"אמירט" תחת שלטון בריטי צמוד, כל התקציב התקבל מהאוצר הבריטי, וה"יועץ" לצד המלך היה השליט העיקרי.

שלמה אקשטיין

שלמה חזר מזרקה ואתו בא סמל צ'רקסי בעל שפם מרשים. לאחר הכנת האורווה, השתתפתי גם אני בהבאת עדר הסוסים הראשון ממחנה הצבא הבריטי בנתניה. הייתה זו יחידה של חיל הפרשים הבריטי שהביאו סוסים שטרם רוסנו מקפריסין. היינו ארבעה: שלמה, פרנטו, אני וחבר נוסף. הביאו אותנו לנתניה, כאשר בידינו אוכפים ושמיכות. העדר מנה כ-30 סוסים. סוסים שטרם ראו כביש או מכונית! אני תפשתי לי סוסה מבוגרת שנראתה שקטה אך פרנטו ניגש כמובן מיד לסוס המרשים ביותר, הצליח אפילו להניח אוכף על גבו ולעלות עליו, כדי לעוף כמו טיל מעל ראשו של הסוס. פרנטו לא ויתר וכאשר הועף בפעם השלישית התאספו כמה חיילים מחיל הפרשים ונהנו מהצגה מבדחת זו. לבסוף, הקפנו את העדר, חייל פתח את שער החצר והעדר החל בדהירה פראית לכוון צפון. אנחנו נותרנו מאחור, אך הסוסים פרצו לכל הגינות שהיו לאורך הדרך, אנחנו ניסינו לאספם, ולאחר שעה נמצאנו בחזרה בחצר המגודרת של הצבא. כל האירוע לווה בקללות וצווחות של בעלי הגינות שדרכן עברו הסוסים. בפעם הרביעית הצלחנו, אחד קדימה ואחד מכל צד ומאחור, והגענו עד לתוככי נתניה. שם הגיחה לפנינו מכונית וגרמה לכך שהסוסים השתוללו לגמרי ורק בקושי הצלחנו להרגיע אותם. בכביש מנתניה לבית-ליד ומשם לכפר הרוא"ה, חזרו ההשתוללויות עם כל מכונית שחלפה (לא היו הרבה).

לאמור את האמת, לא האמנתי כשהבאנו באמת את כל הסוסים לחצר המשק. היינו היחידים בארץ שעסקו בגידול סוסים. עם כל השבחים שזכינו וההתפעלות שזכה העדר שהיה מאד פוטוגני, פרנסה גדולה לא הייתה כאן…