אני אוהבת מסעדות מזרחיות. אני מודה. לא רק מזרחיות, אבל גם. נכון, הן לא גורמה, לא אמצא שם מנות חדשניות או רפרטואר יצירתי במיוחד, אבל זה חלק מסוד קסמן. הן זמינות, אני יודעת לאן אני נכנסת, ובד"כ התפריט צפוי מראש. אלו מהמסעדות ש"יודעות את העבודה", מגישות אוכל טוב, משביע ולא יקר (באופן יחסי כמובן).

יום שבת, 14:00, היינו בדרכנו חזרה מטיול ומאד רעבים. חששתי שלא יהיה מקום במסעדת Rest80 (קרוב לצומת של 65 וכביש 4). לשמחתנו היה. ההרכב כלל שתי בוגרות (אחת צמחונית), ושלושה צעירים חובבי בשר. כשנכנסנו למסעדה קיבלו את פנינו במאור פנים, ולאחר שאחד הצעירים הבהיר למלצר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ("אני רעב!"), קיבלנו מיד את התפריטים וכן 3 סוגי סלטים (ערבי, בורגול, וחסה עם עגבניות שרי ובצל), צ'יפס ופיתות. לזכות המסעדה ייאמר, שבניגוד למסעדות אחרות, בהן ברגע שמתיישבים, גודשים את השולחן במגוון סלטים, ואח"כ מחייבים עליהם לפי מספר הסועדים, במסעדה הזו (אולי בגלל שראו את הרכב הסועדים), שאלו אותנו אם אנחנו רוצים פלטת סלטים. למרות שהשבנו בשלילה, קיבלנו את מנות הפתיחה האמורות.
הצמחונית הזמינה חומוס וסלט ערבי נוסף (בזבוז). שניים מהצעירים הזמינו קבבונים שהונחו על עגבניות ובצל בגריל, אחת הבנות הזמינה סטייק פרגית ואני התלבטתי. מצד אחד, ברירת המחדל שלי היא צלעות כבש. מצד שני, המלצר המליץ על דגים. "איזה?", שאלתי. "לברק או דניס" הוא ענה.
הזמנתי לברק ולא התאכזבתי. הדג נצלה פתוח עם עשבי תיבול, והוגש עם לימון בצד. הוא הגיע שזוף, עסיסי וטעים מאד. שתי מנות הקבבונים הוכתרו ע"י אוכליהן כ"מעולות", וסטייק הפרגית שהוגדר ע"י הצעירה כ"טעים", לא נאכל עד תומו. למרכז השולחן קיבלנו את כל התוספות: צ'יפס, מג'דרה ותפוחי אדמה אפויים, סלט ערבי (נוסף) וכן הוזמן קנקן לימונדה לכולם.
(בסטיה קלה ובנימה אישית אספר, שלפני שנים, כשחמי רצה לפנק אותנו, הוא היה קונה לנו דגי דניס, אותם הייתי צולה בתנור. לימים, כשנולדה רוני בתי הבכורה, חוש הריח המפותח שלה הכתיב לנו שינויים בתפריט, ולצערי התפוגגו מהתפריט המשפחתי מאכלים שלא הייתה יכולה לסבול את ריחם, ביניהם כל סוגי הדגים).
קינחנו בקפה שחור (על חשבון הבית) ובאקלאווה.
על 4 מנות עיקריות, מנת חומוס אחת וקנקן לימונדה, שילמנו 300 ש"ח (לא כולל טיפ). לא חויבנו על מנות הפתיחה וקיבלנו אוכל מצוין, טרי ועסיסי, שנתן תמורה מלאה לכסף.