ראיון עם עירית ארבל, מנהלת הבריאות והרווחה בקיבוץ. אוטוטו סוגרת 20 שנה בתפקיד. תפקיד שהחל כ"תפקיד נבחר" באסיפת הקיבוץ. זוכרים הצבעות באסיפות קיבוץ של פעם? וממשיך כהחלטה על "תפקיד מקצועי" ומתעצם כשליחות אישית. 100% מעורבות.
אז קודם קצת סדר:
עירית ארבל, בת 60 והיא… בכלל מורה. לתפקיד נחשפה לראשונה כאשר היתה מורה בשפרירים וביקשו ממנה להחליף את מירל'ה זיו שבזמנו כבר נשאה בתפקיד שש שנים. היא החליטה אז לבדוק את התחום. הציצה – ונפגעה. לאחר שנתיים חל"ת ממשרד החינוך, היה עליה לבחור האם לחזור להוראה או לפרוש. עירית החליטה להמשיך בתפקידה. היא אף החלה ללמוד את הנושא לעומק בקורס של התנועה הקיבוצית "ניהול רווחה ובריאות בקיבוצים ואף העמיקה ולמדה לימודי תעודה של אוניברסיטת חיפה "ניהול מערכות בריאות (יומיים בשבוע במשך שלוש שנים!) מה שאגב מאפשר לה לנהל מערכות בריאות אחרות אם תחפוץ.
בתחום אחריותה כיום נמצאים: המרפאה (שהיא גאה לספר שכל צוות המרפאה, האחיות והמזכירות, מאוייש ע"י בנות המקום – מצב מאוד לא שגרתי), הסביום, הקשישים, מרפאת השינים ונווה נועם. האחריות כוללת אחריות תקציבית, כוח אדם, שרות לציבור והתנהלות שוטפת. לגבי נווה נועם – יש שינויים ארגוניים וכעת עירית יוצאת מהאחריות השוטפת ואליה נכנסו יונה ורדי ובטי מקיבוץ מצר, אך עדיין נשארת כגורם אחראי מטעם מוסדות הקיבוץ ברמה הכלכלית והחברתית. כאחראית על נושא הרווחה והקשישים הרי שכל הקשור לעובדים זרים והקשר לחברי הקיבוץ ולרשויות המדינה נמצא גם הוא באחריותה (בפועל היא אינה מנהלת את העובדים הזרים אך נמצאת בקשר שוטף עם הצוות שעושה זאת).
בנוסף – עירית מלווה חברים ומשפחות בתקופת חולי ומצוקות אחרות. היא נמצאת בקשר עם חברים ומשפחות עם ילדים בנושאי טיפולים הקשורים בבריאות הנפש, מתאמת קשרים עם גילת, העובדת הסוציאלית של הקיבוץ, על פי צרכים של חברים משפחות ובעלי תפקידים שונים. זמינה לחברים במשך כל שעות היום והלילה. נציגה קבועה של נושאי רווחה העולים בפורומים שונים בקיבוץ, במועצה האזורית ובתנועה. מנסה להסדיר במוסדות השונים זכויות חברים.
את כל האינפורמציה הפורמאלית סביב פעילותה ותחום אחריותה של מנהלת הרווחה והבריאות בקיבוץ ניתן למצוא בצורה מאוד מסודרת באתר הקיבוץ.
הראיון הזה ינסה לתת תמונה קצת יותר אישית של העוסקת במלאכה. פגישה שהיא בגובה העיניים, מנסה קצת להבין מה עובר על מי שדואגת לכולם.
ש – עירית, את בעצם עברת את מהפכת ההפרטה בקיבוץ באחד התפקידים הכי רגישים, שהם כמו הדופק האנושי של אוכלוסיית הקיבוץ. הביטחון היה אחד מהסמלים של הקיבוץ של פעם – "הקיבוץ דואג לאנשיו". זאת כמעט היתה הסיסמא של הקיבוץ. עם ההפרטה, כל אחד אמור לשלם עבור כל שירות, איך עושים את זה?
עירית: "אני הייתי מאוד מעורבת בתהליך השינוי. תפקידי, כפי שאני ראיתי אותו, היה לדאוג שכל הנושא הערכי של הערבות ההדדית ועזרה לחברים, יעברו בצורה כמה שפחות טראומטית. היה לנו חשוב שהחברים ירגישו בטוחים, שהם לא לבד, אפילו ברמת האוזן הקשבת. החלטנו שדברים שניתנו בעבר, בחינם או בסבסוד, ימשיכו להיות מסובסדים במידה כזו או אחרת. כמובן שלא הכל אפשרי כי ברגע שאנחנו חשופים לגופים החיצוניים הארציים כגון קופת חולים, הדברים הם לא בידינו. למשל, קופת חולים כופה עלינו שכל חבר ירכוש את תרופותיו בעצמו, כאשר פעם, נתנו את מלוא השירות לחבר. זה דבר שנכפה עלינו.
מצד שני, מכיוון שתחום הבריאות והרווחה מפחיד אנשים ברמה בסיסית, וגורם להרבה דאגה, החלטנו, כאסטרטגיה, שתחומים העולים הרבה מאוד כסף, מעבר לנורמה כגון מחלות וטיפולים קשים, ולאנשים במשבר, אנחנו נמשיך לתמוך ולעזור.
בשלב בו עברו להפרטה היו רבים שהעלו חששות קיומיים, שממש היו כמו חרדת נטישה, מעין פחד שיישארו לבד. "מי יעזור לי להגיע לטיפולים" ?, "מי יהיה האוזן הקשבת?"
אני גאה להיות שותפה למערכת שבעצם מיום השינוי, למעט הדברים שהמדינה כפתה עלינו, לא שינינו כמעט כלום במערכת הבריאות והרווחה. הכי חשוב בעיניי זה שהערבות ההדדית נשארה כמו פעם. ולכן את השירותים כגון הרכב שמביא את הבדיקות לחדרה, ואף עוזר לאנשים שאין להם רכב להגיע לרופאים ובדיקות בעיקר בחדרה (ובעוד מקומות) השארנו. (אלי דניאל נחשב עובד מרפאה וזה בהחלט חלק מתפקידו) וכמובן עוד דברים.
ש– אז, בעצם, החברים בקיבוץ יכולים לישון בשקט בכל הקשור לימי הזיקנה שלהם? יש מי שיטפל בהם?
עירית: בימים אלה אנחנו פועלים להבטיח שחברי קבוצת ה-400, אשר הגיעו ליום השינוי בלי יכולת לצבור הון פרטי כי מסרו את משכורתם לקיבוץ, יהיו בטוחים מבחינה סיעודית.
ש – פרטים נוספים לגבי זה?
עירית: כאשר דברים יהיו סגורים… ניידע בשמחה.
ש – זה מביא אותי להתייחס לשינוי הדמוגרפי שמתחולל בקיבוץ, וגם לעובדה שתוחלת החיים בעולם וסביר להניח שגם בקיבוץ, עולה ויש לא מעט קשישים. כיצד מתמודדים עם הנושא?
עירית: דווקא בשנים קודמות הרגשנו שצוות הרווחה והבריאות מטפל יותר בקשישים וחולים. ככל שהלך והתמעט דור המייסדים, אנחנו פחות מרגישים בעומס הטיפול באנשים מבוגרים. גם כניסת העובדים הזרים מקלה מאוד על הטיפול. היום יש בקיבוץ כ- 20 עובדים זרים מהפיליפינים ונפאל, שהם חלק מצוות הסיעוד בניהולה של טובה מייקלס. זהו עוד ענף בתחום הרווחה שאני אחראית עליו. לדאוג להשמה שלהם, לליווי שלהם, לקשר לחברות העובדים הזרים. צריך להבין שעובדים זרים מועסקים במשרות של 24/7 עם כללי תעסוקה מאוד נוקשים, עם חוקי שעות חודשיות, תנאים סוציאלים וכו'. יש הרבה עבודה סביב הסוגיה הזו. אני מאוד שמחה שעובד/ת זר/ה שמגיע/ה הנה, בדרך-כלל נשאר/ת פה. (יש לנו פה עובדת שנמצאת איתנו כבר 12-13 שנה!) פרידה מעובד זר מתרחשת כאשר הקשיש שהוא מטפל בו נפטר או לפי הרישיון שלהם. הרישום שלהם הוא לחמש שנים אך אם המטופל שלהם חי, הם רשאים להישאר ולטפל בו גם מעבר לחמש השנים.
בשבילנו הם לא רק פועלים. אנחנו משתדלים לערב אותם בחיי הקהילה, לחגוג להם את החגים, להזמין אותם לחגים שלנו. אנחנו מעודדים אותם להביע את עצמם, לספר מה קורה במשפחות שלהם, ולהיות גם אוזן קשבת עבורם. בסופו של דבר הם חלק מחיי הקשיש ולכן הם גם חלק מחיינו.
ש – נקודות הממשק שלך כמנהלת הבריאות והרווחה ביום יום הם בעצם…?
עירית: יש לי ארבעה ערוצי קשר וממשק עם הציבור כנושאת תפקיד ציבורי:
החברים – פונים אלי בבעיות פרטיות שקשורות אליהם, ואני תמיד מנסה לעזור.
מוסדות הקהילה – החברים פונים אלי להתערב לעזרתם בתחום הבריאות והרווחה מול מוסדות הקהילה.
המרפאה – אני הנציגה מול מוסדות המדינה כגון ביטוח לאומי, קופת חולים, משרד הבריאות וכל הנושא של מיצוי זכויות.
אני משמשת דמות אחראית כנציגת הממסד בנושאי רווחה ומשמשת כתובת לפניות של חברים בנושאים שונים גם אם זה נוגע ב"צד ג'". כלומר, בחבר אחר.
בנוסף חשוב לי לציין בהקשר זה, שהמועצה האזורית חייבת לספק לנו עובדת סוציאלית ממחלקת הרווחה של המועצה. חברים יכולים לפנות אליה ישירות ולהיעזר בה לכל עניין ושאלה. אני יודעת שרבים נעזרים בה אפילו כדי לדעת רקע ופרטים בנוגע למיצוי זכויות. בנוסף, הקיבוץ שוכר את אותה עובדת סוציאלית לשעות נוספות אך ורק עבור הקהילה בגבעת חיים, כדי שתשתתף בצוות שדן בסוגיות ובמקרים שונים בקיבוץ. אני מתייעצת איתה ברמה המקצועית בהחלטות רבות.
ש – האסונות שפקדו את הקיבוץ עם אובדן חברים, ריבוי מקרי המוות בתקופה כל כך קצרה – איך עוברים תקופה כזו בתפקיד כמו שלך וגם ברמה האישית?
עירית: יש נורמות של התנהגות חברתית שאני מאוד מעריכה ואוהבת בגבעת חיים. האווירה היא שלא נותנים למשפחה במצוקה להישאר לבד. הייתי מאוד מעורבת באסונות ובמקרי האובדן האחרונים בקיבוץ, בתמיכה וגם בהתארגנות סביב אדם הנוטה למות. ניסיתי בעזרת המון חברים טובים לתת תחושה שהמשפחות לא נשארות דקה אחת לבד. מצאתי את עצמי מתפקדת מצד אחד ברמה מאוד מקצועית ופרקטית ומצד שני, בגלל שמדובר בחברים ברמת קירבה כזו או אחרת, העומס הנפשי היה מאוד גדול. העובדת הסוציאלית עזרה לי להבין שמה שאני עוברת נקרא בז'רגון המקצועי 'טראומה של פיגוע'. מצד אחד אני מנהלת האירוע ומצד שני אני ממש בתוך אירוע. היום, אני עדיין לא יכולה להגיד שיצאתי מהעומס של הטראומה. מה שכן, הרגשתי שיש לנו חברה מאוד מיוחדת ויכולת לתמוך באנשים, ואני לא לבד בקטע הזה.
אני רוצה לציין שכאשר נפטר אדם התהליך לא מסתיים מבחינתי. אני בקשר עם האנשים שנשארו. תפקידי משתנה למשימה אחרת. הוא ממשיך בתמיכה באנשים, במעגלים השונים של המשפחה, והמסר שאני מקבלת מכל המשפחות הוא "אל תעזבו אותנו, אל תשאירו אותנו לבד". מסר קשה ועצוב. אני יכולה להעיד שכל הממסד והנהלת הקהילה עושים זאת. יש תמיכה מאוד גדולה ורצון לאפשר את כל מה שהמשפחה צריכה ורוצה בתקופה קשה זו, וזה מאוד חשוב.
ש– יש בתוך הקושי הזה גם נקודות אור?
עירית: יחד עם הקושי הרב, יש גם טוב, והצלחות וחיוכים. דברים כאלה מעניקים סיפוק. אני גם שמתי לי כמוטו להתמודדות עם אותם מצבי אבל, שבמקום ש אני לא יכולה למנוע עצב, לפחות אהיה היד שעוזרת, שמושטת מקשרת ותומכת. זה הסיפוק שבקושי.
ש –במה את עוסקת בימים אלה? מהו היעד הגדול הבא שלך?
עירית: הפרוייקט העתידי הכי גדול שלנו שנרקם מול המועצה והקיבוץ הוא פתיחת מרפאה אזורית בתחומי גבעת חיים. אנחנו נלחמנו ונאבקנו על זה שהמרפאה תישאר בקיבוץ ובזה ניצחנו (למי שלא יודע, יש מגמה בקופת חולים כללית, להוציא את המרפאות הקטנות מיישובים קטנים. המרפאות באלישיב וגאולי תימן כבר נסגרו…). הנושא מקבל דחיפות. המבנה של המג"ח אותר כמקום שבו תוקם המרפאה האזורית. הפרוייקט נמצא בתיכנון וכרגע מתחילה עבודה סביבו ביישובים מסביב על מנת לשווקו.
ש – אז מה מתוכנן באותה מרפאה אזורית?
עירית: במרפאה עצמה יהיו כמה רופאי משפחה, רופאי ילדים, ורופאים מקצועיים שונים, בית מרקחת. בנוסף, באזור המרפאה יהיו מה שנקרא "חנויות נוחות" שזה דברים כגון בית קפה, אביזרים אורטופדים, חנות ספרים ועוד. כרגע הקיבוץ אחראי על תיכנון המקום, ונוצר קשר עם ספקים שונים כגון רוקחים ורשתות שונות. עלינו לספק את כל הצרכים של הלקוח כאשר הוא הולך לרופא. אין כרגע סגירה הרמטית של מה בדיוק יהיה, אך ברור שיהיה.
ש – יש משהו שאת רוצה לומר לחברים בצורה ישירה בסיום הראיון?
עירית: כן. חשוב לי לנצל את הבמה לומר שבמשך השנים הרבות, נפגשתי עם רבים מהחברים בקיבוץ. יש אנשים שהיו לי איתם חילוקי דיעות. חשוב לי לומר שאני מאוד פתוחה ללבן דברים. גם אם היו טעויות חשוב לי, לפתוח דלת לשיפור הקשר. בתוך כל העשייה הזו, אני גם לא חפה מטעויות. כי באמת מי שלא עושה לא טועה, וההיפך. אשמח ללמוד מטעויות.
ש – אז עירית, מרוצה שבחרת בתחום הבריאות והרווחה ונטשת את ההוראה?
עירית: מאוד!
והנה הסתיים לו ראיון ארוך ומעניין, ואנחנו מתכוונים באחד מהעלונים הקרובים להרחיב את היריעה מול עירית בנושאים שנמצאים כעת בעבודה אינטנסיבית כמו נווה נועם והביטחון הסיעודי.
4 Responses to שיחה על רווחה / שירי שוביץ-הדר
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
נובמבר 2023 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות



עירית יקירתי,
למרות שאני יודעת כמה דורש התפקיד אותו את עושה, עדיין התרגשתי לקרוא שוב ושוב על המיליון דברים שאת עושה.
תפקיד כל כך חשוב ומשמעותי ואני מוכרחה לציין שאת ברגישות, בחריצות, ובהרבה אהבה עושה אותו על הצד הטוב ביותר.
מעריכה אותך מאוד, כן ירבו כמוך.
באהבה נויה
עירית, בת כיתתי
מצטרף לכל מילה שנויה כתבה, בכל פנייותי אליך (לא היו רבות לשימחתי) נענתי בהקשבה ושיתוף ובתשובה לעניין. גם במפגשים שלנו במסגרת חברותי בקרן לעזרה הדדית את בעלת כושר ביטוי ומיצוי הנושאים הלא פשוטים שעל הפרק
מבקש תשומת לב עוד יותר רבה לנושא הקשישים
חזקי ואימצי
בהערכה
אלדד
נהניתי לקרוא את הראיון עם עירית.
בהחלט עשייה מבורכת וראויה להערכה , ועל כך תודה .
יחד עם זאת חשוב בראיון כזה, לא לשכוח להדגיש את התודות לצוות הלא קטן שעובד בנושאי הרווחה כבר שנים רבות ,במסירות , ובמחויבות אישית ואנושית. כי הרי בלי צוות כזה מסור ונאמן כל הדברים האלו לא היו קורים. אולי תקצר היריעה מלהזכיר את השמות של כול העובדים בענף בהווה ובעבר, אבל כדאי להזכיר את החלק המאוד משמעותי שלהם בהישגים, ובהצלחות.
אז : לעירית יחד עם צוות המרפאה המורחב על כל עובדיו, צוות נווה נעם, צוות הקשישים בבתים, צוות הסביום וכל כל מי שמקבל את פנינו תמיד עם חיוך ומילה טובה, קבלו ממני הרבה הרבה אהדה והערכה על עבודתכם המסורה. בברכה לאה
תודה לנויה אלדד ולאה . צודקת לאה בכל מילה. הייתי שמחה שבעלונים הקרובים ימצא מקום להאיר גם את עבודתו המסורה של שאר צוות הרוחה והבריאות-ענף ללא אבטלה.
הרבה בריאות לכולנו.