בחופשת הפסח, באין סרטים לגילאים מעל 10 בערך, ניצלתי את ההזדמנות להתעדכן בכמה סרטי ילדים. אחד מהם, ישראלי בשם "איגור ומסע העגורים", תפש את עיני. בד"כ אני מזמינה כרטיס באינטרנט ולתדהמתי, האולם היה כמעט מלא! טוב, נו… חופש, פסח וכו'. אבל אפילו! זה לא בדיוק שובר קופות… הסתקרנתי. בהגיעי לאולם הוא היה להפתעתי ריק. חיכיתי בחוץ ופתאום ראיתי פרצופים מוכרים. עוד ועוד… זיהיתי! חבר'ה מ"שפרירים"! עדנה ארזי עם קבוצה מתלמידיה. וכאן אני מעבירה אליה את הסיפור. כדי לשמוע ממנה על הקשר שלה לסרט:

"במסגרת עבודתי ב"שפרירים", אחד מהמקצועות שאני מלמדת הוא "העשרה ספרותית". לפני עשר שנים נקלע לידי הספר "איגור ומסע העגורים" ומיד הוא שבה את לבי ואמצתי אותו לשיעורי הספרות וגם היום הוא מככב בשיעורי.

אקי שביט שכתב את הספר הוא אחיו של התעשיין בומה שביט ז"ל, וגם הוא בעברו היה תעשיין. היום, לאחר שהוציא לאור שישה ספרים, עדיין אינו מגדיר עצמו כסופר. הוא החל לכתוב כשיצא לפנסיה. "איגור ומסע העגורים" הוא ספרו השני. על מנת לכתוב את הספר, הוא שהה באגמון החולה מספר חודשים, ועקב אחר העגורים לצדם של אנשי שמורות הטבע. לטעמי, הרעיון לערוך אנלוגיה בין העלייה הרוסית לבין נדידת העגורים מרוסיה לישראל, הוא רעיון מופלא וכנראה גם לטעמם של רבים אחרים, כי הספר זכה בפרס.

אקי אדם צנוע ואינו אוהב פרסום וכמו "גשש בלש" ניסיתי לאתר אותו. כשהצלחתי, לא הייתי צריכה להתאמץ במיוחד על מנת להביאו לכיתתי. ברגע ששמע שמדובר בחינוך מיוחד, התייצב באהבה רבה ונשבה בקסמי התלמידים ומאז אנחנו בקשר אמיץ.

לאורך כל הדרך הוא שיתף אותי בחבלי הלידה של הסרט, שעבר לא מעט תהפוכות והפקתו ערכה כשנתיים. הרעיון המרכזי של הספר כבר לא היה רלבנטי, כי הוא נכתב בעיצומו של גל העלייה מרוסיה ומתמקד בקשיים של ילד רוסי שעלה לארץ עם משפחתו. בסרט, לקחו את המוטיבים המרכזיים של הספר והלבישו אותם בלבוש שונה המתאים לתקופתנו.

בספר ניתן למצוא את מפת נדידת העגורים, מידע על הארצות דרכם הם עוברים ולא פחות חשוב, העיסוק בפן החברתי של קבלת השונה.

ייחודי מאד לספר, הוא שילובם של מתכונים אותם קישר אקי לטקסט והם חלק בלתי נפרד בשיעורים שלי.

בסרט יש קטעי טבע מדהימים ביופיים, הוא דובר רוסית עם תרגום לעברית, ולדעתי, מתאים מגיל 8 ומעלה.

לפני צאתו לאקרנים בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, הוא הוסרט בפסטיבל הסרטים בחיפה וזכה לביקורות מצוינות.

אקי ברוב נדיבותו, העניק לתלמידי ולי כרטיסים לסרט ואכן יצאתי בחופשת הפסח עם 12 חברה לדיזנגוף סנטר לקולנוע לב. הניצוץ בעיניהם והתודות האינסופיות – אמרו הכל!

אני מאד ממליצה להורים לצפות בסרט עם הילדים, הוא פותח צוהר לגיאוגרפיה, טבע וחֶברה ומשאיר חומר למחשבה.

בתחילת שנת הלימודים, ניסיתי לפתוח "לבית האלון" סדנא שבמהלכה נקרא יחד את הספר, נכין את המאכלים עפ"י המתכונים, נשוחח ונפתֵח את נושאי הספר. בדיעבד, וגם לאחר צאתו של הסרט, אני חושבת שילדי "בית האלון" צעירים מדי וכפי שציינתי זה מתאים מכיתה ג' ואילך.

המעוניינים, מוזמנים ליצור אתי קשר, מובטחת חוויה אמיתית."

אברהם לינקולן, הנשיא האגדי שגרם למהפכה והביא לביטול העבדות בארה"ב, זכה לסרט מדהים על שמו (אחד הבודדים שנעשו עליו), בגילומו של אחד משחקני האופי הטובים הקיימים היום, דניאל דה לואיס. הסרט, "לינקולן", יוקרן השבוע בוידיאו, גם לרגל האחד במאי, חג הפועלים (מי זוכר?), כהצדעה לאחד מגדולי הפעילים למען פועלים (בלשון המעטה). הסרט מכסה תקופה קטנה בחייו של אייב – ארבעה חדשים בלבד בתחילת כהונתו השנייה כנשיא, שהם גם החדשים האחרונים לחייו. הסיפור מתנהל כמותחן. לינקולן נלחם, בעזרת תכסיסים פוליטיים שלא מביישים אף אחד מהפוליטיקאים המזהירים של היום (ראו ברק אובמה), לקדם את ה"אני מאמין" שלו לביטול העבדות, יחד עם נסיון לשמירת האיחוד האמריקני וסיום המלחמה שדיממה ושיסעה את עמו. יש שיגידו שהסרט משעמם, מלא פרטים וקשה למעקב. בעיני, קודם כל, התככים הפוליטיים של 1865 מדברים ישירות עם אחיהם התאומים של 2013. ראיתי את הסרט בתקופת הבחירות שלנו והיה מדהים לגלות שמאום לא השתנה! שנית (ובעצם העיקרית), דניאל דה לואיס מביא למסך דמות אגדית, עממית, ענקית וכריזמטית. פשוט התאהבתי בדמות המדהימה הזו! תוסיפו לזה את שחזור התקופה, שחקני המשנה המצויינים ובימוי ראוי – כדאי מאד! בכלל, יש כעת התעוררות קולנועית בעניין העבדות וביטולה בארה"ב. השנה תרם גם טרנטינו לנושא עם "דג'אנגו"), עוד סרט נהדר שלו, שהוקרן אצלנו, בוידיאו, בשבוע שעבר.

אל תחכו לרגע האחרון! רוצו לראות את "מחכים לסורקין" כי יש סיכוי שהוא לא יחכה לכם! זוכרים את הספוטניק? את תקופת הצנע? אם כן, תיהנו להתרפק על העבר עם סרטו החדש של יונתן פז (אסקימוסים בגליל). אם לא – תיהנו מקומדיה חביבה המספרת קורותיו של במאי בקיבוץ של שנות ה-50, מקצוע שלא מכבד את האידיאל הקיבוצי של אז, של בגדי עבודה, חקלאות והגשמה. זהו גם סיפורה של התחלת הבוהמיה התל אביבית של "הבימה" ובתי קפה… והכי חשוב? תפקיד משנה חשוב וגדול מגלם יואב הייט (הבעל של חן פרינץ, למי שלא יודע), אותו אני מאד אוהבת לראות בסרטים (אל תסמיק, יואב). ראיתי את הסרט בנתניה, עם עוד שתי נשים בקהל, שמהדו-שיח שלהן הבנתי שהן מכירות מקרוב את יונתן וסיפור עשיית הסרט. ניסיתי מאד לצותת. את הפרטים הנוספים, שחסרו לי, השלים לי יואב. מסתבר שזהו סיפור אוטוביוגרפי דל תקציב מאד, שהבמאי גייס את כל מקורביו וחבריו להתנדב להיות ניצבים. קומדיה חביבה על התקופה שבה הספוטניק נראה בשמיינו, שהיה ג'קט "נסיעות העירה" אחד להשאלה מהמחסן ושביצים טריות מהלול היו שוות יותר משק מלא מטבעות זהב בכל עסקה חשובה!