משחק כדורסל סוער עם הבן שלי מסתיים לפנות ערב וכדי להחזיר ולסדר את הנשימה, הולכים לסיור קצר בשכונה ג'.

בחלק מהבתים כבר מתגלים סימני חיים – כאן ילדים צעירים מגיחים מדלת ובחצר קופצים על ערימות חול ואבנים ושם חלון פתוח מאפשר הצצה אל כמה עציצים שכבר ניצבים בסלון.

הסיבוב בשביל ההיקפי שבחלקו הוא עדיין דרך עפר, מאפשר להבין את הגודל של השכונה. כ-60 משפחות תתמקמנה כאן בחודשים הקרובים וזו דוגמה מצויינת לתנופה הדמוגרפית של גח"א.

אילו משמעויות יש לתנופה כזו? בין השאר, זה בדיוק מה שניסינו לבדוק עם שקד אביב, מנהל הקהילה: איך מנהלים קיבוץ ההולך וגדל באופן תמידי, איך מצליחים (והאם מצליחים) להעניק מענה לאתגרים והבעיות ההולכות וגדלות גם הן? הראיון עם שקד מעניק הצצה לקדחתנות (הסמויה מעיני רוב תושבי "הקהילה" ביומיום) בה מתנהלות כאן במקביל עשרות אם לא מאות סוגיות כבדות משקל הנוגעות לתחומי חיים רבים – וזה עוד לפני חלוקת הגז.

מהנגרייה המפוארת שעמדה פה פעם, נותר רק רוברט קולייר, המספר על אהבתו לעבודה אותה הוא עושה בגבעת חיים כבר שנים רבות.

פעם עמדה פה גם אורווה מפוארת – אבל היא נמצאת פה גם היום, במשכנה החדש. גייסנו כותב מוכשר על-מנת לספר קצת על מה שהיה וגם על מה שיהיה באורווה.

אז שיהיה חג פורים שמח ובעיקר קריאה נעימה.