בחנו את עצמכם – בית-ספר "שבילי העמק" הוא: 1. בית-ספר אנתרופוסופי חדש בעמק. 2. שמו החדש של בית-הספר שפרירים א' במקומו החדש. 3. לא שמעתי על בית-ספר כזה. אם בחרתם בתשובה מספר 2 – כל הכבוד!

השם המלא של בית-הספר הוא "בנימין רוטמן שבילי העמק" – ביה"ס פועל בתמיכת עמותת "אלומות אור" – קרן פילנתרופית שהוקמה על ידי משפחתו של מר בנימין רוטמן ז"ל, ניצול שואה שהיגר לבוליביה לאחר מלחמת העולם השנייה. לאורך השנים תומכת הקרן בפרויקטים מגוונים בתחומי החינוך והרפואה.

ביה"ס הוא בעצם חציו של בית-ספר שפרירים (בשנים האחרונות נקרא שפרירים א'). לומדים בו תלמידים בגילאי 13-21 בעלי משכל גבולי ומוגבלות שכלית התפתחותית קלה. בית-הספר עבר למיקומו החדש בסמוך למרכז הקהילתי יכון לפני שלוש שנים וחצי ואז גם קיבל את שמו. המקום הזה, על כל ההיסטוריה שלו, מעלה אצלנו בקיבוץ תחושות שונות: צער, כעס, געגוע, נוסטלגיה וכדומה. לפעמים יש התעניינות ופליאה ויש גם תחושת גאווה ושייכות.

אני עובדת בשפרירים / שפרירים א' / "שבילי העמק" כבר למעלה מעשור. התחלתי את דרכי בספריית בית-הספר יחד עם מירל'ה כפרי ז"ל ושלומית בן יון. התאהבתי במקום ויצאתי להסבת אקדמאים. סיימתי תעודת הוראה בחינוך מיוחד כאשר בית-הספר התפצל לשניים והשתלבתי ב"מסגרת ההמשך" המיועדת לחניכים בגילאי 18-21. לאחר מספר שנים עברתי לחטיבת הביניים ועם המעבר למבנה החדש חזרתי לרכז את "מסגרת ההמשך".

אל הלא נודע

שינויים לא תמיד קלים – המעבר אל יכון לווה בתחושת אבל, בדומה לתקופה בה התחלפו ההנהלות ובית-הספר התפצל לשניים. היה קשה לחשוב על פרידה מהקיבוץ, מהאנשים ומהמרחבים. הכל פה היה כל כך מוכר ויפה ותמיד התגאיתי בכך. ככל שהמעבר התקרב לא הבנתי כיצד ניתן יהיה לעבור לבית-ספר חדש עם מבנים דו-קומתיים, הרבה בטון, בלי קהילה, בלי ירוק ובלי עצים וצל. כל מה שהיה קשור לשפרירים היה מושלם מבחינתי וכל מה שהיה קשור לבית-הספר החדש העלה בי רתיעה ופחד.

מאז הקמת "הכיתות המקדמות" נרקם קשר מכבד ומשמעותי בין קהילת הקיבוץ לבית-הספר. חברי קיבוץ רבים עבדו בבית-הספר והמבנים שלו גבלו בשכונות המגורים, התלמידים הסתובבו בשבילים, הגיעו לחדר האוכל, קיימו פעילויות בקיבוץ, החניכים הבוגרים עבדו בענפים השונים ועוד

בעת כתיבת שורות אלו אני נזכרת בתהליך פרידה שעשינו עם התלמידים והצוות. צילמנו פינות אהובות, כתבנו וסיפרנו עליהן. קיימנו שיחות רבות במהלכן הצפנו חששות וציפיות ועסקנו בלי סוף במעבר מהקיבוץ אל מקום חדש ולא ידוע.

איך בונים בית?

מצד שני, אני גם נזכרת במבנים המתפוררים בבית-הספר, היעדר הנגשה, תשתיות בלתי ראויות ועוד. שנים לפני המעבר ישבנו, חלמנו ותכננו את הכיתות והסדנאות, הרחבה, חדר האוכל, פינת החי ומתקני הספורט. חשבנו מה אנו רוצים בכל כיתה ואיך הופכים את מרחבי הלמידה לפתוחים יותר ושונים מהכיתות המסורתיות אותן אנו מכירים. אני זוכרת שביקשנו שבכיתות יהיה מטבחון על-מנת שהכיתה תדמה בית. אנו מתמקדים בכישורי חיים וזו הייתה הזדמנות נפלאה.

המסגרת היא בית

מבנה בית-הספר הושלם לאחר כשבע שנות בנייה והמעבר התאפשר הודות לעבודתם הקשה של אנשים טובים ורבים שעבדו מסביב לשעון בכדי להתחיל את שנת הלימודים כראוי.

המעבר היה מורכב וטעון, פיזית ורגשית. בהתחלה הכל עוד היה ריק, הארגזים הועברו ונפרקו, התלמידים הגיעו והשנה התחילה. מקום הוא הרוח והאנשים – דורות מתחלפים וכולנו כל הזמן בתנועה. הפרויקט של השנה הראשונה כמעט בכל שכבות הגיל היה סביב "בית" – כולנו חיפשנו את התשובה לשאלה: "מה הופך מקום לבית? איך בונים בית?"

העתיד מוב"ן

בבית-הספר לומדים כיום 158 תלמידים ועובדים בו כ-60 אנשי צוות. התלמידים נהנים ממגוון עצום של סדנאות ושיעורים עיוניים. בשנים האחרונות נכנסה למידה מבוססת פרויקטים, במסגרתה מבצעים התלמידים פרויקט סביב שאלת חקר ועוסקים בשאלה בשיעורים השונים.

בלמידה מושם דגש רב על רכישת מיומנויות של כישורי חיים אשר יאפשרו לתלמידינו להפוך לבוגרים עצמאיים ולהשתלב בקהילה על פי יכולתם.

הערכים המובילים של בית-הספר הם מודעות עצמית, בחירה ונחישות (בקיצור אנו קוראים להם עתיד מוב"ן). ערכים אלו באים לידי ביטוי בכל שכבות הגיל ומקבלים משמעות נוספת עם סיום הלמידה במסגרת ההמשך. אנו מאמינים כי גם צעירים בעלי מגבלה צריכים לבחור ולסלול את עתידם מתוך הבנת התחומים החזקים שלהם והאתגרים עמם עליהם להתמודד.

מתגעגעים לעמליה שלמון ז"ל

אנו מעודדים את החניכים להיות שותפים בקבלת ההחלטות לגבי עתידם ומלווים אותם בבחירת המסלול הנכון עבורם – השתלבות במערכי דיור, התנדבות לשירות לאומי, התנדבות לצבא, תעסוקה מוגנת, תכניות חברתיות, פנאי ועוד.

בחלקת האלוהים

משנה לשנה הופך בית-הספר ליפה יותר ויותר וזו ממש חלקת אלוהים קטנה 10 דקות נסיעה מהבית. אט אט נרקמים קשרים עם הסביבה אך חסרה לי מאוד הקהילה וההשתייכות לקיבוץ ובכל זאת, בבית-הספר קורים דברים נפלאים. בית-הספר שלנו הוא באמת אחד היפים בזכות האנשים בו (לא מעט הם מהקיבוץ שלנו). העשייה, הלמידה והיצירה באים לידי ביטוי בכל מקום בו נמצאים – הקירות והמרחבים. הפכנו את המקום לבית חמים ונעים, כי, כאמור האנשים עושים את המקום.

אנחנו מחכים שהעצים יגדלו ומחכים לתחנת אוטובוס ליד בית-הספר שתאפשר לנו להתנייד בחופשיות בתחבורה ציבורית כחלק מהלמידה. הלוואי ונצליח למצוא חיבורים נוספים לקהילה הסובבת אותנו.

תחת הנהגתם של בנימין שפריר, נועה לוי, אורית מליחי והצוות לאורך השנים, לבש בית-הספר ופשט צורות שונות. עם זאת, למרות השינויים במקום, במראה ובאוכלוסיית התלמידים, אני חשה כי גם היום אנו ניזונים משורשי אותה היסטוריה מפוארת של המוסד שהוקם במגדל המים הקיבוצי. "שבילי העמק" – מקום נפלא. זו זכות גדולה לעבוד במקום שכזה.

נציגי גח"א בביה"ס "שבילי העמק"

טלי סונדק – מחנכת, זמרת מוכשרת, מורה למוזיקה ומובילה את מקהלת ביה"ס.

יניב הורוויץ – מטפל במוזיקה, מטפל במרחב סטודיו פתוח ובאולפן הקלטות.

טובה בן חיים – עוזרת הוראה ותיקה ומנוסה, מסייעת לתלמידים המתקשים ברכישת הקריאה וחשבון שימושי.

אדוה סינדליס – יועצת ביה"ס ומובילת תחום מוגנות.

יגל אשד – מורה מקצועי ומוכשר בתחומי מלאכה מגוונים ומורה לתיאטרון.

טל רסיס – מרפא בעיסוק, רכז תחום כישורי חיים, מוביל את תחום רכיבת האופניים.

אלה חילי – מחנכת, מרכזת מסגרת ההמשך ומובילה את עבודת התלמידים בבית הקפה הבית-ספרי.

אסנת סבוראי – מטפלת רגשית, יועצת, ומלווה של צוות המחנכות שפרשה בסוף שנה שעברה.

דבורה חילי – מתנדבת אחת לשבוע עם חניכי מסגרת ההמשך בתחום כישורי חיים.


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896