ראשית ולפני הכל, כולנו בלב שלם עם משפחת נבון בתפילה להחלמתו של ניקו שנפצע קשה במלחמה בעזה, בתקווה שיחול השיפור לו כולנו מייחלים וניקו יחזור הביתה בריא ושלם. 

בשעת כתיבת דברים אלה, עדיין לא ברורה תמונת המצב עם עסקת החטופים. התקווה של רובנו כאן היא, להערכתי, שחייבת להיחתם עסקה מיידית שתחזיר את כ ו ל ם הביתה, לפני שיהרגו חטופים נוספים ולמען הפסקת הסבל הנוראי שהם ואחרים עוברים שם והמשפחות עוברות כאן.

ספיח רלבנטי להתפתחויות, נפל על משפחת בוכשטב בנירים ועל אותו קיבוץ בכלל, כשהסתבר דבר מותו בשבי של יגב ז"ל, בנה של רכזת הרווחה בנירים שאת מקומה מילאה עירית ארבל בתשעת החודשים האחרונים. 

הקיץ נפל עלינו עם האפקט המקומי של ההתחממות הגלובלית, כששבירת שיאי החום והלחות מותירים אותנו סחוטים אפילו מהליכה לחד"א ולכלבולית. 

קרן אור בחשכת המצב הכללי ובמיוחד במצוקת ילדי וחברי הקיבוצים שהתפנו מהעוטף, נוצרה כשמערכת התרבות שלנו, בעזרת הזמרות והזמרים, בהפקה מוזיקלית של יניב ובהשתתפות חברים רבים וכמה ילדים מכאן, ארגנה קבלת שבת לחברי נחל-עוז, המציינים מדי שבוע קבלות שבת בכיכר החטופים ובמוזיאון תל-אביב לאמנות. 

בדבריו באותו אירוע, אמר מוטי זעירא: "אני רואה במפגש שלנו אות לכך שעוד לא אבדה תקוותנו. יש בכוחנו לשנות את הסטיכיה הדוהרת אל התהום. במסורת היהודית, ימי בין המצרים הם תנועה בלתי נמנעת, חד-כיוונית, הכרחית, מרגע פריצת החומות ועד חורבן הבית. האנשים האהובים המתכנסים כאן לקבל יחד את השבת, מוכיחים בעליל שהסיפור הקולקטיבי שלנו לא חייב להסתיים בקריסה. יש בכוחנו לשנות את כיוון העלילה". 

בדברים שתקראו בעלון שבידכם, יש גם סממנים של "עייפות החומר" אצלנו, לצד אותות של עשייה ותקווה בתחומים שונים. גם בעלון עצמו, אין ספק שניתן היה לזכות לשיתוף פעולה רב יותר של כותבים מוכשרים ומנוסים מביננו, הנמנעים או ממעטים לתרום לעלון של כ ו ל נ ו ואשר בוודאי יכולים ומוזמנים להשתתף באופן פעיל בכתיבתו. 

בתקווה שנצליח ליצור כאן ולעזור לאחרים בקיבוץ ומעבר לו באופנים הומניים, תרבותיים ומגוונים, כפי שרבים מחברי ותושבי הקיבוץ עושים בהתמדה.