ב-30 במאי, בסביבות 20:00 בערב, כותבת לי מירב נקר בוואטסאפ: "מסכימה עם כל מילה שאיציק הרץ כתב עליך".

תגובתי הפבלובית המיידית למירב: "אוי לא! מה הוא כתב עלי? איפה?"

לאחר מספר ימים אורב לי שלמה כהן בחדר האוכל ומודיע לי: "יש לך שבועיים! אבל תוך שבוע תתן לי שם לאישור!" איזה לחץ. מה עושים?

לאחר מחשבות ובחינת אופציות, אני מגיע למסקנה שאני רוצה לשבח ולציין רעיון שאני מתחבר אליו (גם מהקיבוץ הישן) והוא "יזמות".

לעולם לא אשכח את התמיכה והפרגון שקיבל יהושע שרון מהקיבוץ לרעיונות והיוזמות שלו. נכון שתמיד התלוו לכך וויכוחים ועצבים, אבל תמיד בצורה עניינית. זכורה לי במיוחד תמונה ברורה מאוד של יהושע מתווכח בלהט עם אסף ברות שהיה מרכז המשק באותה התקופה. שניהם עומדים על יד הגשר, בקצה מגרש החנייה, צופים לפרדס שהיה פרוס עד הרי אפרים ומתווכחים מה לעשות עם חלקה מסוימת.

מי שלדעתי משקף את הרוח הזו ואני מעביר לו את תפוז הזהב, הוא עדי זילבר.

אני חייב לציין שאני לא מכיר אותו אישית אבל את הוריו והסבתא/סבא אני מכיר היטב.

נתקלתי בו באמצע אוקטובר 2023 בזמן שסידרנו את המקלטים ברחבי הקיבוץ. באחד הבקרים נכנסתי בדלת של מקלט 9 (מרכזון ז' – ט') ומיד הבחנתי שנכנסתי למקלט שונה, כי להפתעתי נכנסתי למספרה. הכל מסודר ומזמין עם ספות ומקומות ישיבה ולאחר מספר דקות נכנס עדי זילבר בביישנות והתחלנו לשוחח. 

למרות שלא הייתה שיחה קולחת מאוד ולא נשארתי הרבה זמן, הוא הותיר בי רושם רב. נער בגיל תיכון היודע לרתום משאבים זמינים וקצת קשרים אישיים ליזמות – נפלא!.