כמו אירועים משמחים אחרים מאז 7 באוקטובר, גם חג 72 שנים לגבעת-חיים איחוד לא צוין בשמחות גדולות. אנחנו כואבים לאחר ששכלנו את ליאור ארזי ז"ל בתחילת המלחמה, כשהחטופות והחטופים עדיין סובלים במנהרות החמאס בעזה, כאשר מדי יום כמעט נודע לנו על חטופים נוספים שנספו וחיילים הנהרגים בקרבות בעזה.

אנחנו מנסים לאסוף את עצמנו כאשר חברים ובני משק מגח"א ובכלל משרתים ונלחמים בתופת שם – אז קשה באמת לשמוח והחרדה משתלטת על התחושות ומצב הרוח. צווי 8 מאיימים להחזיר מילואימניקים לחזית בעזה או בצפון ואין אור אמיתי בקצה המנהרה תרתי-משמע. 

אך בכל-זאת, בשנתו ה-72, יכול קיבוץ גבעת-חיים איחוד להתגאות בדברים רבים, לדעתי בראש ובראשונה בקהילתיות עם ערבות הדדית עמוקה שנבחנה והוכיחה את עצמה בעת משבר, כמו זה שאנו חווים עכשיו ובמשבר הקורונה שכבר כמעט שכחנו.

הערבות הפנימית והאחריות החברתית כלפי החברה בישראל איננה מוגבלת ליחידים אלא לרבים מאוד בקיבוץ ומחוצה לו. הסיוע והעזרה באים לידי ביטוי לא רק עם כיתת הכוננות, צח"י, אירוח המפונים, העזרה לחקלאים, אחים לנשק ועוד, אלא גם בפועלם של חברים רבים בתחומי הבריאות, החברה והנפש, כאשר הנהנים מכך באים מכל שדרות החברה בישראל. 

אתם מוזמנים לקרוא כאן על הנושאים בהם מטפלת הנהלת הקהילה. תמצאו כאן עוד קישורים אמנותיים לאירועי 7 באוקטובר, הנצחת נופלי הקיבוץ באנדרטה המחודשת, חזית ההפגנות המחברות אותנו לנעשה במדינה ועוד מן הגורן ומן היקב, כתבות מעניינות ומאלפות.