מה אפשר להגיד על המצב הקיים שעוד לא נאמר? כולנו מרגישים את הסולידריות החברתית והעממית של הקהילה הקטנה שלנו, נוכח כללי הבידוד הנוקשים שהוטלו עלינו בשל מגיפת הקורונה והעובדה שרובנו נשארים בבית ללא מסגרות חינוך לילדים. כיצד באה החוויה הזו לידי ביטוי במקומות אחרים?

סרטון "ד"ש מהעולם" שהופק על-ידי צוות הווי ובידוד ופורסם בעמוד הפייסבוק של הקיבוץ, חשף אותנו להתמודדות עם המשבר העולמי של בני ובנות גח"א המתגוררים כיום הרחק מעבר לים. אחד מכוכבי הסרטון חי דווקא לא רחוק, בגבולות אוטונומיה הידועה בכינוי "מדינת תל-אביב", על-שם הבועה החברתית והריחוק התודעתי שהיא מייצגת.

בסרטון הוא נראה רוקד וצוהל יחד עם שני ילדיו, בפרץ ספונטני של שמחה משפחתית. יחיעם קראוס (39) הוא בנם הבכור של נירה ואלכס, מתגורר בתל-אביב קרוב ל- 20 שנים ועוסק בתחום המסעדנות. הוא נשוי לקרין ואב לעומר (בן 3 וחצי) וליבי (בת שנה ושמונה חודשים) ולמרות "פסטיבל קורונה מתל אביב" המשפחתי שלהם, הוא תיאר תמונה מעט שונה של העיר הגדולה, הידועה בדרך כלל כבירת התרבות והבילויים שלנו, "עיר ללא הפסקה" שעצרה לפתע.

כמו שבטח שמעת, בקהילה שלנו יש סולידריות גדולה. איך זה בתל אביב?

"הכל שונה. תל-אביב זו תל-אביב ובקיבוץ זה בטוח יותר קל, מבחינת הסולידריות וגם מבחינת המרחבים הפתוחים. כאן כל אחד בביתו, יוצאים מעט החוצה כדי להתאוורר באיזו גינה ציבורית בסביבת הדירה ומנסים לשמור על שפיות. לא מסתגרים לחלוטין אבל כמה אפשר לשחק עם בימבה מחוץ לבניין? קרין עובדת מהבית ובחלק ניכר מהיום אני נמצא לבד עם הילדים. המסעדה בה אני עובד מפעילה אמנם משלוחים, אבל אני חייב להיות בבית ולדאוג לעומר וליבי.

בהתחלה עוד היו פה כל מיני הפעלות של הגנים, בעיקר בשבוע הראשון אבל אני חושב שכולם התעייפו מזה, אחרי שהבינו שזו לא הולכת להיות קייטנה קצרה ומאז כולם מסתגרים בבתים, כשכל אחד דואג לעצמו ולקן הפרטי שלו.

אני גר באזור הצפון הישן, אחד האזורים הפעילים והשמחים בעיר והאנשים שהייתי רגיל לראות מאושרים, הפכו פתאום כבויים. זו התחושה הכללית כאן, בטח כאשר כל בתי הקפה והמסעדות סגורים. היתרון הגדול ביותר של האזור הזה הוא הקרבה לפארק הירקון, אבל החוק אוסר על שהות בפארקים אז גם זה נלקח מאיתנו. עד לא מזמן היה הפארק מקום מפגש קבוע ועכשיו רואים חברים ומכרים רק לעתים רחוקות ולפרק זמן קצרצר. המצב שונה ממה שהתרגלנו אליו פה וזו תקופה מוזרה מאוד".

מתעדכן במה שקורה בקיבוץ?

"יש לי שני הורים בקיבוץ ואני מעודכן לחלוטין בכל מה שקורה, גם באמצעות קבוצת הפייסבוק. זה לא מפתיע אותי – זה מסוג המצבים בהם החיים בקיבוץ נוחים הרבה יותר, בטח כשיש לך ילדים. לכל בית יש חצר ונעים להסתובב בחופשיות".

איך מסתדרים הוריך עם הריחוק מנכדיהם?

"זה לא קל לשני הצדדים. מנסים לשמור על קשר כמו כולם – מדברים הרבה בטלפון ושיחות וידאו דרך "זום". מדי פעם אמא ואבא שלי קופצים לפה, אבל כמובן בלי חיבוקים ונשיקות – רק אומרים שלום ומחליפים כמה מלים, כדי להרגיש ולראות בעיניים אחד את השני, אבל זה קשה".

מה אתה חושב על משבר הקורונה ומהלכי המדינה?

"אני לא מאמין למילה  שאומרים בחדשות ומשוכנע שכל המשבר הזה אינו אמיתי – בארץ וגם בעולם. אני נמנה עם אלו הטוענים שזו שפעת עם יחסי-ציבור טובים או "המחלה של הרשתות החברתיות". לא רואה שום סיבה הגיונית לעצור את כל החיים שלנו בגלל המחלה הזו. אצלנו גם נכנסים שיקולים פוליטיים איומים ונוראיים שמצאו במהרה את הדרך פנימה ותפסו פיקוד על האירוע הזה, שנקרא קורונה. לא כיף לי לשבת בבית עם מחשבה כזו, שאי אפשר לסמוך על אף אחד מהמנהיגים והפוליטיקאים שלנו".

משהו חשוב נוסף שיש לך לומר לקוראי העלון?

"שמרו על עצמכם פיזית ונפשית, ותצלמו הרבה".