פעם פעם, כשהייתי ילד, עבדנו במשך חודש אחד של החופש הגדול במשק בית ספר.

משום מה היה חשוב לי מאוד לסיים את ימי העבודה בחודש הראשון, אבל מה, מעשה שטן – נעלי העבודה שלי נקרעו והייתי צריך ללכת לסנדלריה ולמסור אותן לתיקון.

בדחילו ורחימו נכנסתי למקום הקדוש הזה עם ריח הדבק והעור והניסים

והנפלאות שעשו שם וילי ומשה גרינשפן, בקשתי שיתקנו לי את הנעליים ומלמלתי

"אבל זה דחוף, אם אפשר".

אז אמר וילי: "פרוטקציה אתה מבקש!"

אמרתי לו: "לא, לא, אבל תבין…",

קפץ משה גרינשפן ונופף בידיו: "לך מפה, פרוטקציה אתה רוצה…".

ברחתי כל עוד נשמה באפי.

פרוטקציה הייתה אז מילת גנאי, ששורשיה ומקומה בקיבוץ של פעם הייתה עוגן בשמירה על היושר וההגינות, השוויון והבטחון האישי, התחושה שאפשר לסמוך איש על רעהו.

היום קוראים לזה ניגוד עניינים.