אתה איש נדיר – סוג של מותג.

כולם מכירים אותך, כאילו היית פה תמיד.

מקטרת, בירה, שניצלים בשבת בערב, ספורט מכל הסוגים (חוץ מנדאל ושחר פאר – הם לא אלגנטיים) את אלוהים פחות אוהב, מרק פטריות, מכנסי עור, ויסקי, רפת, סלף, פדרר, טרזין, כופתאות, סקי, עזרי.

והמון משפטי מחץ שלא נשכח:

• דם זה לא מים
• בדרך כלל משמינים מאוכל
• תחת עץ אגס לא נופל תפוח…ועוד ועוד.

עם הקסם המיוחד והחיוך הממזרי שלך, נכנסת לליבם של רבים, צעירים ומבוגרים כאחד.

האופטימיות ואהבת החיים שלך, משכו אליך חברים ומכרים. בעיקר הקסמת את בנות המין הנשי. בכל חופשת סקי, ארוחה במסעדה או סתם בית-קפה, הותרת אחריך קהל מעריצות סמוקות לחיים.

אהבת אנשים – והם אהבו אותך חזרה.

אז רציתי להגיד שנתגעגע.

ורציתי שתדע כמה אתה מיוחד.

ואני שמחה ששחררת, ונתת לעצמך להרפות ולנוח מהחיים המעייפים האלה.

ואני ממש מקווה שתפגוש את כל מי שהתגעגעת אליו: את לירון וחנהל'ה ולוטה וההורים ואת כל החבר'ה מטרזין.

ואנחנו, המשפחה הגדולה שהקמת, מבטיחים להמשיך ולהזכיר אותך ולחשוב מה היית אומר.

ולהרים עוד כוסית לזכרך ולחגוג איתך את החיים.

אוהבת אותך מאוד