From the monthly archives: יוני 2012
בפגישה הראשונה שלי עם השחקנים, אמרתי להם: "זה שאתם חובבים, או חובבנים, או חביבים, לא נותן לנו זכות להוציא תחת ידינו תוצאה חובבנית. אני לא יכול להרשות את זה לעצמי. אנחנו נעבוד קשה כדי שהתוצאה תהיה מקצועית לכל דבר".
היא יצאה בדלת האחת והיחידה,
שדרכה יוצאים כל המתים מן העולם.
זו אותה הדלת האחת והיחידה
שדרכה נכנסים לעולם.
זכרון הקולנוע שלי מתחיל דווקא בבאר שבע, בקולנוע "אמפי" הפתוח. כל הקרנת סרט (פעם-פעמיים בשנה?) היתה חגיגה משפחתית!
על העץ הגבוה, ממש מול המרפסת שלי אני צופה ב"מחזה" מעניין ולא שגרתי: גוזל די מגודל ורעבתני של קוקיה – מצווח בקולי קולות לכיוון עורב שממהר להאכיל אותו.
"כל שורה בטקסט של ההצגה מזכירה לי חוויות עבר : למשל ה"סקניה"- הצעירים כאן בכלל לא יודעים מה זה, אבל ברכב הזה הגיעו יותר מ – 40 חברים לחתונה שלי בשנת 1970."
בבית היה דיון אם להציג את כל המשפט לבנים נפלו וגזית נבנה או רק גזית נבנה ובסופם שלוש נקודות. לבסוף הוחלט להשמיט את החלק השני של המשפט כדי לא לקשרו לחורבן בית המקדש.
היום כמעט לכל משפחה מכונית (או שתיים), וחשוב שלצד הכבישים יהיו מדרכות ומפרצי חניה, כדי שעצירת רכב לא תתבצע על הכביש. ואכן מתכנני הכבישים ומבצעי העבודה עשו עבודה יפה ועל כך יש לתת להם מחמאות.
"… וכך, 70 שנה אחרי,אנחנו, שגרים באותו קיבוץ ומכירים כבר לא מעט שנים, מצטערים על שהשיחה הזו לא התקיימה מוקדם יותר, כשהאמהות שלנו עדיין היו בחיים והיו יכולת להיפגש בשמחה, ולשחזר באוזנינו את האירועים."
רגע לפני ששיא החג לפנינו, נשתהה לסכם כמה אירועים שחלפו כבר, ולהכין את עצמנו לקראת הבאות.
אמא של מרדית מאוסטרליה משתפת אותנו בחוויה שעברה עליה לפני חודשים ספורים. הסיפור נוגע ומרגש כל פעם, כשאני קוראת אותו.
נעים מאוד, מאוד נעים
מאיפה באו הצבעים
אתם ודאי אינכם יודעים…
כשהגענו לקיבוץ גרנו איפה שהקוטג' של יעל, ולא עשיתי גינה. אז בא אלי עדי נחמני ז"ל וממש כעס עלי: "אתה חדש פה. אצלנו יש גינות יפות. אתה לא יכול ככה להשאיר את השטח".
זה הסיפור שלנו על מחנה האימונים שלנו בהרי סוריה, ברמה הסורית. יצאנו לשם לעשרה ימים, לאימוני אש חיה. מיניה וביה, היו אלה גם אימוני כושר סיבולת, וכושר הישרדות, וכושר חברות, וכושר משמעת, ומקור לא אכזב, עד סוף ימינו, לזיכרונות.
עם עלייתנו לנקודה של הישוב החדש, עדיין דבק בנו השם גבעת חיים. בשנת 1955 , בשנה השלישית לישובנו, עלתה שאלת שם הישוב: האם לדבוק בשם הקודם או שנבחר שם חדש. נערך משאל–עם.
1. כמו אחד מהרפת ממש לא יכולים לסבול משהו כפי ששמענו
היו החצי השני ב – 1952 (3, 6)
8. פה שני קופים סותם חורים של סדרן העבודה (3)
מהפכה אמיתית הולכת ומרחשת בתשתיות של מערכת החינוך. השלב הראשון בתכנון הגדול, הושלם! ילדי החינוך הבלתי פורמאלי מכתות ד'–י"ב עברו לבתים משופצים, שהיו עד היום מוזנחים ותפוסים במשרדים ומחסנים זמניים.
