From the monthly archives: פברואר 2012
רבים מבתי הקיבוץ התהדרו ברהיטים מעשי ידיו. כשחבר רצה שזאב יכין לו רהיט מסוים, הוא נהג להחליף את זאב באחת מהתורנויות, בכדי שזאב יוכל להתפנות ולהכין.
"לאמא עזרתי בעבודות הבית. פעם נגמר הכסף ואמא אמרה שלא אוכל יותר ללמוד מחול. לקחה אותי גרטרוד קראוס ואמרה לי שאבוא ואנקה לה את ביתה והיא תשלם לי. אצלה למדתי מוסיקה קלאסית."
"הוא אמר לי ששחקן בקבוצת הנוער לא אהיה, אבל בגלל תכונות אחרות שיש לי מאמן טוב ביום מן הימים כן אוכל להיות. מאותה שנה התחלתי לעבוד עם ילדים, ומאז עברו כבר כמעט 20 שנה."
היתה בת יחידה אך בני כיתתה היו לה כאחים ואחיות ומעולם לא בגדו בה. לאחר עזיבת הקבוץ הסכימה לחזור רק לאחר שעברו ללינה משפחתית.
הסרט מצליח להעביר את הכעס שהנער המגורש מרגיש, את הניכור של המשפחה, את הקושי של ההורים ובעיקר של הילדים.
קיבוצנו לא מפסיק להשתנות בתחומים רבים וחשובים: תכנון, קליטה, קהילה ועסקים, והדים לשינויים אלו ולתהליכים הסובבים אותם ניתן למצוא בגליון הנוכחי של העלון.
"פתאום אני מוצאת שאני נהנית מדברים קטנים כמו אפיית עוגיות, חזרתי לנגן בפסנתר, לצייר ועוד דברים רבים ממתינים."
הכל הכל, תלוי גם בכוחות העשייה שלנו, ויש כאלו, אנחנו שמים דגש על כך שרוב האירועים יהיו בכוחות ובביצוע שלנו ומשלנו.
מיהרנו לשים את הילדים בגן, ובדרך ראינו חידוש נוסף – הג'יפ של משפחת X הצליח לדלג על מחסום המדרכה וחנה בין הגנים – כנראה מישהו ממהר מאוד לעבודה היום.
באותם ימים עדיין לא השתמשנו במעבד תמלילים שבמחשב ואת הכרטיסיות הכנו בכתב יד קריא. הכרטיסיות חולקו במרכז השולחן יחד עם העשבים, כלי חיתוך, קעריות וגזיה לטיגון.
האם אפשר להבחין בדברים כמות שהם? האם ההתרחשות האמיתית היא כמו שאנחנו רואים על פני השטח? איך נוכל להבחין באמת?
