From the monthly archives: ינואר 2012
הכל התחיל כשאסף, האח הגדול, היה בגולני וצריך היה לשלוח מטעמים ופינוקים בכל סופ"ש.
רובין היה גזבר בשנים אלו: "אנחנו לא הסכמנו לחנך את ילדינו לאור הקומוניזם של סטאלין, אלא ברוח הציונות הסוציאלסטית, בדגש על ציונות".
באסיפות, כידוע, דיברו רק עברית. התחלתי ללמד את עצמי עברית כדי שאהיה מעורה בנעשה סביבי. במעט הזמן שהיה לנו אחרי העבודה רשמתי לעצמי כל יום את המילים החדשות ששמעתי באותו יום, והשתדלתי לזכור אותן. כך רכשתי את השפה, בכוחות עצמי.
נפטרנו מהמטלה, הבה לא ניפטר מהכרת התודה, ומההיכרות עם אלו שעדיין שומרים בשער ומפטרלים על הגדרות, כל לילה, שישה לילות בשבוע.
לחץ על התשבץ ועל ההגדרות לקבלת גירסאות להדפסה כ"מ = כתיב מלא כ"ח = כתיב חסר
שנת 2012 התחילה ביום ראשון 1.1 – שבוע ראשון בחודש ראשון בשנה החדשה. הזדמנות להתחלה חדשה, לכל מי שמעוניין.
רק בגליוננו האחרון פרסמנו כאן ראיון של ורד עם ידיד רובין, שזכה להכרה והערכה רבה בשנה האחרונה. לא העלינו על דעתנו אז שיהיה זה הראיון האחרון של ידיד, שהלך החודש לעולמו בטרם עת.
סרט שמעורר הרבה רגשות, בעיקר בתקופה זו, עם שחזור מדויק ויפהפה של התקופה ההיא.
כשהירארכיה נהפכת לרעיון מרכזי, מתבטל האקלים החוויתי. כשפוליטיקה היא הכח המניע קדימה – ערכים חינוכיים ואנושיים נסוגים אחורה.
הציורים והמורשת האמנותית יישארו לנצח, כמו שראוי לצייר כמוך. אבל אתה חסר, לי, לנו, לנוף המקום.
אנשים רבים מבינים את היופי שבטיפול עצמי בפסולת שלנו ועושים את המאמץ להפריד. יש הרגשה טובה ומיוחדת בידיעה שהשאריות שלנו חוזרות בצורת קומפוסט, לגינות שלנו.
על מה מתווכחים באלסקה – מי יפנה ראשון שמאלה – כל אחד מהנהגים יתעקש לאפשר לשני לפנות ראשון. אדיבות היא שם המשחק, חסרה להם בביקורים בישראל…
התושבים זורקים לפח השחור ואני מפנה לקומפוסטר ומערבב עם רסק – עניין של מקסימום עשר דקות בשבוע, ללא ליכלוך מיותר או מאמץ .
