לפני כחודש, בשבת אחר הצהרים, התכנסנו בגלריה לחגוג 20 שנה של פעילות.

לרגל המאורע נפתחה תערוכה שבה מוצגות עבודות של כל האמנים שהשתתפו לאורך השנה בסדרה "כאן על פני אדמה" שהתקיימה במסגרת חברותא. היה נעים ומרגש מאוד, אמנים רבים כיבדו את הגלריה בנוכחותם. היה ביתי, נעים, כמו תמיד. אנשים ישבו בחוץ עד מאוחר, שמחו להיפגש ולשוחח, על אמנות ובכלל.

הנה חלק מהדברים שאמרתי בברכה בהרמת הכוסית הצנועה:
חשבתי אתמול מה הייתי אומרת בפתיחה אם הייתי מזכירת קיבוץ, ומה אולי אגיד אם מנהל הקהילה לא יגיע, והוא אכן לא הגיע… נזכרתי בתקופת היותי מזכירה, ימים של ראשית הגלריה. לפני ארבעים שנה עברתי לגבעת חיים מקיבוץ משמרות. באתי מקיבוץ שבו השירה תפסה חלק נכבד, והגעתי לקיבוץ של ציירים, בעיקר ציירות.

בילדותי במשמרות הכרתי רק את ציוריו של ואן גוך, בבית של הורי. וכאן, בגבעת חיים התרחבה השכלתי מאוד. נכנסתי לבתים שהיו בהם אורגינלים. לפעמים ליום הולדת עגול של חבר או חברה היינו מתאגדים לקנות לו ציור ל'חדר'. המורה הראשון שלי להבנת האמנות היה יהושע, בעלי, שביתו ובית הוריו היו חשיפה ראשונה ומשמעותית מאוד. שרות התרבות שלי מאז ועד היום היו חנוש ונירה פרינץ. מהן למדתי להתבונן וליהנות. וכמובן החיים ליד ידיד שליוויתי אותו בהצלחות ובמאבקים כחברה וגם בתפקידים הציבוריים אותם מילאתי בשעתו בקיבוץ.

חשוב לי גם להזכיר את מורתי זוהרה בר-דרומה, שם בלתי נשכח, למורה בלתי נשכחת בסמינר הקיבוצים. היא העמידה בפני משימות שדרשו ממני לעיין בספרי האמנות בביתי. היא נתנה לי את הרקע, וכך אפשר אולי להבין את דבקותי בגלריה.

אני עדיין זוכרת את התערוכות הראשונות בגלריה שהציגו את העבודות של האמנים המקומיים. הם, בעצם, היו בין המניעים העיקריים לפתיחת הגלריה. התרחבותה של הפעילות בגלריה לאורך השנים איפשרה גם להציג תערוכות של בני הקיבוץ, סטודנטים לאמנות במגמות השונות, וכן, עבודות סיום של מגמות האמנות בבי"ס 'מעין', וכמובן תערוכות של אמנים שיצרו את עבודותיהם כדיאלוג ישיר עם המקום.

שני נושאים נראים לי חשובים לציין בהקשר לפעילות הגלריה בתוך נוף הקיבוץ: האחד מיעוט האנשים מתוך הקהילה שנחשפים דרך קבע לתערוכות המוצגות, והשני, האופן בו גלריה מקומית יכולה לטפח דור צעיר של צופים וצרכני אמנות הפלסטית.

קשה להכריח אנשים לבוא ולראות, וחבל. מה שמעניין בהקשר הזה, שדווקא בקרב חוגי האמנות בארץ, קנתה לה הגלריה קהל מעריצים קטן. רבים טורחים לנסוע עד אלינו כדי לראות תערוכה טובה. שמעתי פעמים רבות את האמנים מודים לחנוש על חוויה נעימה ועוטפת. יחד עם זה ברור לי שאמנות תמיד תהיה לקהל מסוים, ושעלינו להמשיך ולתמוך בקיום שלה בתוך הקיבוץ שלנו. ההשפעה של הגלריה עלינו כקהילה היא בלתי מדידה.

בחלומי, יבואו דרך קבע פעוטונים, גנים ומרכזונים לכל תערוכה. החשיפה הזו בגיל צעיר היא הרחבה בלתי רגילה של העין והלב. אני מבטיחה לדבר עם רכזות החינוך בנושא…

לסיום, תודה לך חנוש, על שהפכת חלום למציאות. אנו מקווים לעוד שנים של פעילות שבהן תשתלב ורד נחמני כאוצרת שותפה בגלריה.