זה שנים מנסה האקדמיה להגדיר תנאים לקיומה או אי קיומה של "קהילתיות" כתכונה המגדירה קבוצת אנשים כקהילה.

לפי הגדרות שנוסחו על ידי מרכז שדמות במכללת אורנים, אין צורך באינטימיות צפופה לקיום קהילה, אך יש צורך מכונן לערבות הדדית מוכללת.

המשמעות של המושג הזה היא ידיעתו של הפרט שכפי שהוא מוכן לסייע למישהו בקהילה הנתון במצוקה, תמיד יהיה מישהו (לא בהכרח אותו אחד) שיהיה שם עבורו בעת מצוקתו.

גורם שני, הקשור במושג הראשון הוא תחושת הביטחון האישי של הפרט בתוך הקהילה.

העלאת רמת הקהילתיות היישובית-שכונתית היא המפתח לחוסן חברתי ולאיכות חיים פנימית טובה יותר. זוהי מטרת-על של היישובים והשכונות, ואינטרס חשוב של השלטון המקומי היישובי.

ה"קהילה" היא מרחב ליצירת משמעות, מחויבות ושייכות של פרטים וקבוצות מקומיות, לפיתוח סולידריות חברתית, לקידום פלורליזם ושותפות בין מגזרית ולהבניית תרבות אזרחית-קהילתית יוזמת, מעורבת ובת-קיימא.

בימים האחרונים שוב מגיעים אלי עדויות של חברים הטוענים שמאיימים עליהם, בצורה ישירה או מרומזת, עדויות של חברים החוששים להביע את דעתם פן יפגעו או התנכלו אליהם אם יחתמו על עצומה או יעזו לחשוב אחרת. במיוחד חברים שתלויים בצורה זו או אחרת בקיבוץ לשם פרנסתם או צרכיהם האישיים-משפחתיים.

דוגמה לכך היה המכתב האנונימי שנשלח לבוצי ברות עם הכפשות ואיומים משפילים המנסים לפגוע בבטן הרכה. פעולה שפלה זאת, המראה התנהגות פחדנית אינה ראויה ויש להקיא אותה מקרבנו. כמובן שבוצי מספיק חזקה כדי שמכתב כזה לא ירתיע אותה מלהמשיך ולפעול למה שלדעתה נכון לגח"א.

אין דבר הסוטר יותר את מושג הקהילתיות הנאורה מאשר חסימת פיות ומניעת חברים להתבטא בחופשיות וללא מורא. התנהגות כזאת מתאימה לקהילות חשוכות כמו העדה החרדית, כתות למיניהם וקבוצות קנאיות שאין להם מקום אצלנו.

עלינו לשאוף לקהילה המקבלת את הדעות האחרות ומופרית וצומחת מהדיאלוג והשיח הפתוח בין בעלי מחשבות ואינטרסים שונים, תוך חיפוש האיזון העדין בין כולנו לשם קידום מטרות משותפות.

בוויכוח הנוכחי, כידוע, עמדתי היא כעמדת המועצה שהנחתה את ההנהלה לבצע תוכנית מינורית תוך שימור קווי התכנות של תוכנית אב להסבת אזור התעשייה לאזור שירותים, שישמשו את הקהילה ואת האזור תוך פגיעה מינימלית באיכות החיים בקיבוץ אך שתאפשר הזדמנויות תעסוקתיות לחברים ותספק שירותים לחברים בקיבוץ ובאזור. השקעה של 2,5 מיליון ₪ מימון עצמי עם החזר השקעה של 13 שנה נראה לי סביר ואני מוכן לוותר על הכנסה גדולה יותר כדי לשמר את האופי הכפרי של האזור המיועד.

לגיטימי לחלוטין שיהיו חברים שחושבים אחרת וחשוב להם להגדיל את ההכנסות גם במחיר הסיכון שלא תהיה מרפאה ביישוב. זכותם לחשוב, להביע ולהצביע כפי שנראה להם.

אין זאת זכותו של איש לאיים, להפחיד או למנוע מאיש לפעול לפי דעתו, מצפונו או מכלול האינטרסים שלו.

אם התוצאה של המחלוקת היא שיסתובבו אנשים מפוחדים בקיבוץ, שום מרפאה מקומית או כפרית ושום מבנה תעשייתי מושכר המניב מיליארדים אינו שווה זאת.

יש לשמור בכל משמר את תחושת הקבלה של השונה כפי שאומר הסלוגן של משרד החינוך, האחר זה אני.