אבא של תומר, יגאל פלבר כותב אחרי שנה של פרידה מתומר.

תומר יקר שלנו, קשה להאמין שחלפה שנה מאז שהסתלקת מאיתנו, ולעולם לא נוכל להתרגל.
כל כך אהבת את החיים.
רצית להתקדם, לעבור קורסים ולבנות משפחה אך האדמה קראה לך שוב ושוב, כל מה שרצית היה לעלות על הטרקטור ולחרוש. ימים ארוכים שמתחילים ולא יודעים מתי הם נגמרים בעבודת החריש, בכלים כבדים, איש אדמה.
ניסינו להניא אותך מעבודה זו, אך היא היתה חזקה יותר. פשוט, אהבת חייך. עדיין, כשאנחנו חולפים בכבישים ליד השטחים, העיניים מחפשות אותך יושב עם הכתפיים הרחבות שלך, בביטחון, על הטרקטור, לעולם, כנראה, לא נוכל להפסיק לחפש אותך.
אהבת לחיות את החיים, ובטוב! מכוניות חדשות, בגדים יפים, והמון המון חברים. את כולם אהבת ולכולם עזרת ובגדול! הפריע לך כובד משקלך, חוסר היכולת לנשום כראוי, ולזרוק מאחוריך את כל המגבלות.
היית במרחק נגיעה מהחלום! ולא הגעת לזה… הכל נקטע!
התקוות, החלומות, האהבות הכל נגוז.
כולם באיזור ידעו שאם צריכים משהו, רק עליך אפשר לסמוך שתשיג. לא היה דבר שלא ידעת מהיכן להביא, ותמיד עשית זאת בלב רחב, ידענו שאם תומר בסביבה אנחנו לא לבד.
בילדותך ובנערותך הצטיינת בכדור מים, אהבת את הבריכה, והשתתפת בנבחרת הנוער של ישראל, המאמן תמיד ציין אותך לשבח.
במיוחד באותו משחק בסלובניה שלקחת את המשחק וניצחת את נבחרת איטליה 4-3 לאחר שהבקעת ארבעה גולים וניצחת את המשחק!
תמיד ארגנת ירקות, בכמויות, מחקלאי האיזור, אהבת לחלק לכולם באהבה רבה, לא היה פעם שלא הופעת בבית, נכנסת מהמרפסת ולא מהדלת, עם חיוך ענק ועיניים כחולות, ובידיים מתנה קטנה.
המוטו שלך בחיים היה לחיות, ליהנות, ולא לדאוג כל הזמן! כך אמרת לנו תמיד "מה אתם דואגים", החיים הם דבש"!
הכי הכי רצית להקים משפחה ולהביא ילדים, אמרת לנו שנהיה סבים פעילים במיוחד, כאלה שאפשר להביא את הילדים לבייביסיטר כל סוף שבוע, כדי שההורים יוכלו לבלות ולישון כהוגן.
הכל בחיוך ובקריצת עין!
כשחיים צעירים נגדעים, אין נחמה! לעולם לא נוכל להבין למה הכל קרה, עדיין לא התחלת לחיות, ואנחנו מרגישים אובדן גדול, תהום עמוקה, ויגון שלנצח תמיד יהיה איתנו.
נשברת כשליעד הלכה מאיתנו, וחווינו אסון, לא שיערנו שחודשיים בלבד, אחר-כך, רק חודשיים, גם אתה תלך, ותשאיר אותנו המומים וכואבים. חוווים אסון כפול, שלא נותן לנשום. כאב שמשתק את המחשבה, ובור גדול בנשמה שאותו אי אפשר למלא.
לעולם תישאר "תומר עם הלב הענק, העיניים כצבע השמיים, והלב הכי גדול שיכול להיות".
נוח על משכבך ילד יקר, אנחנו כאן על האדמה לא נשכח אותך לעולם, אנא סלח לנו אם לא תמיד נהגנו עימך כראוי, הכל היה רק כדי להעלות אותך על דרך המלך, ולתת לך סיכוי. מלמעלה תראה כיצד אורן וקלייר, נופר ואמיר נישאים ומקימים בית, תלווה אותנו מלמעלה כשיצעדו לחופה, נרגיש אותך עימנו גם בשמחות שיבואו, בכל רגע ורגע במהלך חיינו, כי אתה בלב שלנו כל הזמן.
תומר שלנו, אוהבים אותך ומתגעגעים עד כלות!