רפובליקת רואנדה היא מדינה במרכז אפריקה ללא מוצא לים הנקראת גם "ארץ אלף הגבעות", מה שמתברר כאתגר גאוגרפי קיצוני במיוחד למי שרוצה לטייל בה באופניים. 

נחשפתי לרואנדה לפני שנים אחדות כאשר הוצע לי לערוך שם טיול אופניים, אלא שזה קרה בתקופת הקורונה והטיול נדחה פעמיים.

לאחר ששמעתי את עינת במפגש הפנסיונרים על עבודתה שם במסגרת עזרה בבתי-הספר והתרשמותה מרואנדה בכלל לאחר חודשים של שהייה במקום, גבר בי הרצון לבקר במדינה זו. לאחרונה שוב נעשה נסיון להוציא לשם משלחת והייתי בין הראשונים להירשם למרות המצב הקשה בישראל ואכן, מספר המשתתפים הצטמצם עד כדי כך שנשארנו שלושה רוכבים ותרצה, שהתלוותה אלינו ונסעה ברכב הליווי.

לפני כ-30 שנים התרחש ברואנדה רצח עם נוראי הנקרא גם רצח העם הטוטסי: במהלך שלושה חודשים נרצחו מאות אלפי נשים, ילדים וגברים משבט הטוטסי בידי מיליציות ההוטו החמושות. לאחר הרציחות, במהלכן נטבחו בעיקר גברים רבים, נותרו הנשים והיתומים ללא פרנסה ועם קושי רב לשרוד.

מתוך המצב הנורא צמחה מנהיגות נשית שהובילה לשינוי קיצוני ביחס לנשים ולמיקומן בחברה, בכלכלה ובחינוך. הן הצליחו לאחד את העם. ניתן לכתוב על כך הרבה, אבל בחרתי להדגיש את המהפך הגדול, במסגרתו יש לנשים כיום ייצוג שווה לגברים בפרלמנט ובקבלת החלטות חשובות בכל הנושאים.

היום חיים בני השבטים ההוטו והטוטסי שטבחו זה בזה והצליחו לגשר ולסלוח אלה לאלה בשלום בכפרים. יש גם נישואין בין שבטיים, כך סיפר לנו אחד המלווים בטיול על מה שקרה במשפחתו. מי ייתן ומנהיגינו ילמדו כיצד להשכין שלום בתוך עמנו לפני שנגיע למלחמה בתוכנו ובינינו לעם הפלסטינאי השכן.          

רואנדה היא מדינת עולם שלישי הזקוקה למשאבים רבים כדי לצעוד קדימה. חסרים בה כבישים, חשמל, מים זורמים בכפרים וחינוך סביר וזה משפיע כמובן על כל היבטי אורח החיים במדינה ועל כך בהמשך.

כאמור, נסענו לרואנדה כדי לחוות ולראות את הנופים היפים בחלק קטן מהמדינה, את האנשים הפשוטים והכל מגובה האוכף של האופניים וקצת בהליכה רגלית בין יערות הגשם במדינה.

כפי שציינתי, רואנדה נקראת גם "ארץ אלף הגבעות". דמיינתי כי נרכב בסטייל דמוי רמות מנשה אבל מיד עם תחילת הרכיבה, הבנו שגבעות אין פה אלא הרים גבוהים, שיפועים חזקים, דרכים מרובות אבנים ותעלות השקיה ומהמורות הגורמות לרוכב לשאול עצמו –  למה בעצם בחרתי לטייל בדרך זו? התשובות שהגיעו בהמשך: כי יפה כאן! ומעניין כאן! ומופלא כאן! וזו דרך מיוחדת לחוות מקומות שרק כך יכולנו להגיע אליהם.

רכבנו בהרים בין הכפרים הקטנים אליהם לא הגיעו הפיתוח והקדמה. נראה כאילו חזרנו לתקופה קדומה בה נעשות כל העבודות בידיים והכלים המתקדמים ביותר הם המעדר והמצ'טה.

המים מובלים מהמעיין או הנחל בידי גברים, נשים וטף. אם עד היום לא הבנתי למה יש לנו ראש, כאן קיבלתי את התשובה: להוביל עליו משא – אם זה מים, אשכול בננות או שק עם סחורה לשוק וממנו. 

לאורך הדרכים פגשנו מצעד בלתי נגמר של מאות אנשים וילדים הצועדים לעבודה, לשוק, לבית-הספר או לבילוי. חלקם נשאו על ראשיהם את מה שהם לוקחים עימם וחלקם מובילים סחורה על אופנים המשמשים ככלי הובלה חיוני מאוד. הם מעמיסים שקים, ארגזים ומה לא במשקל עצום ולעיתים נדרשים שניים או שלושה גברים לדחוף את האופניים ואנו עמדנו נפעמים מיכולות התעבורה שלהם. בעוד אנו רכבנו על אופניים עם משככי זעזועים, מערכת הילוכים משוכללת ומנוע עזר, הם תמרנו עם אופניים פשוטים בצורה מעוררת פליאה.

אזור הכפרים בו טיילנו ספוג בריח העשן העולה מהמדורות המשמשות לבישול, בתים קטנים הנמצאים בין מטעי הבננות או חלקות החקלאות הקטנות ובינם עשרות ילדים נוהרים לראות את הפלא הלבן: רוכבי אופניים! הילדים יודעים להגיד רק שתי מילים באנגלית: give money (תן כסף). האם הם מבינים את המשמעות? אני לא בטוח. 

התגוררנו במלונות ברמה גבוהה, כשהפער העצום בין המלונות הללו לבין הכפר הסמוך כאשר המרחק הוא מספר דקות הליכה או רכיבה הוא כה גדול – פער של אלפי שנים, כך חשתי ביציאה לכל אחת מהרכיבות שלנו.

הנשים לצדי הכבישים לבושות לעיתים בשמלות צבעוניות, כאילו הן הולכות להופעה או מסעדה. ראינו גם נשים המסתתות אבנים לסלילת דרך או כביש או מנקות את שולי הדרך באמצעות מטאטא ידני קצר העשוי מזרדי ענפים. אגב, נקיון שולי הדרכים הוא בבואה לנקיון המוחלט שיש במדינה זו. ממש שוויצריה – פעם בחודש האנשים עוצרים מפעילותם ועוסקים בניקוי המדינה, הלוואי עלינו. 

חלקים גדולים באזור בו טיילנו מכוסים בשיחי תה וקפה המשווקים גם אל מחוץ למדינה. חשוב לי לציין שגם כאן כל העבודות נעשות בידיים ולעיתים קשור הילד על גב הנשים העובדות, ממש כמו פעם. 

הטיול שלנו היה באזור הצפון-מערבי של המדינה סביב אגם קיוו הגדול, שהוא מהגדולים שבאגמי אפריקה ומהעמוקים באגמי המים המתוקים בעולם. רכבנו במשך שישה ימים בסביבתו, בין הנופים הקסומים וחזינו בלהקות הקופים הזהובים ובשימפנזים. עם יד על הלב – נהניתי מהם אבל לא הייתי נוסע לשם רק בגללם. סיימנו את הטיול ביומיים של טיול רגלי ביערות הגשם המדהימים ואכן זה יופי שקשה לי לתאר ולכן לא אנסה.

חשוב לי לציין שכל מה שכתבתי כאן הוא מההתרשמות שלי מטיול קצר באזור מצומצם ולא משהייה ממושכת או מחקר מקיף על רואנדה.  

לסיכום: זה היה מסע נפלא. בזכות הנסיעה על אופניים ראינו את הנופים והאנשים שתיארתי בדרך שונה מן המטייל הרגיל. כאשר נוסעים ברכב יש ניתוק מן הנוף והאנשים החיים בו וכאשר הולכים ברגל, אי-אפשר לכסות שטח גדול כמו ברכיבה על אופניים המאפשרת להינות משני העולמות. מומלץ מאד למי שיכול.