הראיון עם עירית ארבל מנהלת הבריאות והרווחה מציג בפנינו מערכת רחבה של עשייה ופעילות רבת תחומים בעבודתה של עירית. עם זאת מהראיון עולות שאלות מטרידות, ומודגשים חוסרים בחברתנו בתחום הרווחה.

ההחלטה להרחיב את תפקיד הבריאות גם לניהול הרווחה, היא למעשה מעבר מתפקיד נבחר ברוטציה לתפקיד מקצועי שנמשך כבר 20 שנים. במקביל התבטלו ועדות כמו: חברה, פרט וועדת בריאות, ונולדה הקרן לעזרה הדדית שעוסקת במתן פתרונות כספיים במצבים אקוטיים.

בסדר החדש השתנה השם אך לא המהות. זה בעצם ריכוז בריאות כמו שהיה בעבר (שנעשה  במקצועיות וביעילות ע"י צוות המרפאה ומנהלת הרווחה) רק בלי אנשי ציבור. נראה שהדברים נחתכים בין מנהל הקהילה ומנהלת הרווחה מבלי שעין, אוזן ובעיקר לב נוסף שאינם מצוות הרווחה שותפים להם. מה יעשו חברי קיבוץ שאין להם שפה משותפת עם מנהלת הרווחה במבנה הקיים, למי יפנו?

תפקיד הניהול מאפשר מתן שירות מקצועי לחברים רבים, עם זאת מרחיק את תהליך ההשתתפות של החברים, הלקוחות, מהשפעה על קבלת החלטות הנוגעות לכל אחד מאתנו. במיוחד עבור פנסיונרים וקשישים שלהם יש צורך בייחס מיוחד מן האחראיים על התחום הזה.

קבוצת המייסדים הולכת בדרך הטבע לעולמה, ומקבלת טיפול טוב ונאות על פי ערכים שניתוו עוד לפני ההפרטה.

סגנון חייהם וצרכיהם של בני הדור השני ההולך ומתבגר שונים. הם אינם "סקטור". זו קבוצה הולכת וגדלה המוחלשת כלכלית ובריאותית, שלא הספיקה לצבור לפנסיה כמו הבאים אחריה. קבוצה ששנים תרמה לקהילה ועדיין תורמת.

עם כל ההערכה, ההשקעה והמסירות של מנהלת הרווחה, חלק מקבוצת ה-400 שאינם נמצאים בביטוח הסעודי הקבוצתי, ואינם מקבלים תשובות במשך שנתיים, מוטרדים בקשר לעתידם הסעודי. גם אלה שבביטוח הסעודי מודאגים בקשר לעתידם.

האם לא הגיעה העת לחשיבה רצינית על איכות ומשמעות חייה של קבוצה זו?  

 זה שנים שלא נערך דיון ציבורי רציני בנושאים כמו: ניידות, טיפול בבית, שיקום, חד הוריות, אבלות, נווה נועם והרלוונטיות שלו כיום, נגישות לאנשים הספונים בביתם מסיבות שונות, שעות פנאי, סביום, ביטוח סיעודי, פנסיה ועוד. כל הנושאים הללו הם תחת הכותרת "רווחה".

מה היא בעצם רווחה?

לפי מילון ספיר:

"1) תנאי חיים נוחים של אדם קבוצה או ארגון, מצב כלכלי טוב כגון בריאות תקינה, נוחיות, יציבות, שגשוג וכ"ו.  2) הקלה ממצוקה, תחושת הקלה."

 אדם אחד ולו יהא זה המוכשר ביותר, אינו יכול להכיל, להקיף ולקדם כל כך הרבה נושאים לבדו.          

הנהלת הקהילה כנראה חושבת (כמו במדינה) שמתנדבים ללא תקציב והכרה ממסדית יכולים לעשות את העבודה שצריכה להיעשות ע"י מוסדות הקהילה.

אי הנחת מפעילות ועדת התכנון גרמה לכך שיערך דיון רציני בנושא תכנון עתידי של הקיבוץ, שבסופו הופקה חוברת עם צעדים לעתיד, ונבחרו שלושה אנשי ציבור כתוספת לועדת תכנון (דבר דומה נעשה גם בתחום החינוך). כך חשוב שיעשה גם בנושא הרווחה – דיון רציני והקמת מנהלת רווחה רחבה של אנשי ציבור שאינם מתחום זה, הכרחיים ויפה שעה אחת קודם!


 

 

4 Responses to קריאה לפעולה / עמרם הישראלי ובלהה בן אהרון

  1. תמר לנג הגיב:

    קודם כל, גם קבוצת המייסדים לא בדיוק "מקבלת טיפול טוב ונאות על פי ערכים שניתוו עוד לפני ההפרטה". אין די קשר אישי ובקרה על מצבם.
    שנית, לאור ההבנה שהקיבוץ הולך לקראת "דמוקרטיה עקיפה", ניסיתי לפני כשנה לארגן את הגימלאים למעין מפלגה שתדאג לאינטרסים שלהם. העניין, בהנהגת עמרם ובלהה, צלח במשך זמן מה, אך לפתע נמוג. נראה לי שרצוי לחדש את הפעילות.
    לעניין "המינויים המקצועיים", שההנהלה רוצה להחילו גם על מנהל הקהילה, אפשר ללמוד ממבנה הממשלה: נבחר ציבור יעמוד בראש ויקבע את המדיניות, ומינוי מקצועי תחתיו שיבצע את מדיניותו בהתאם לצרכים המקצועיים.

  2. משה נתיב הגיב:

    נראה לי, שבציבור, גם אם לא במוסדות הקהילה, יש הבנה מאוד רחבה, שאין שום גוף חברתי, שאליו ניתן לפנות בשעת הצורך. וכל המושג "חברה" – מוגבל כאן לתחומים מאוד צרים. אין "חברה" במושג הרחב שלה. אולי – ניתן להגדיר את ה"חברה", במובניה המקובלים בישוב כשלנו, כ"רפואה מונעת", שבהיעדרה – עניין הרווחה הופך להיות הרבה יותר כבד, כשהוא מכיל כבר גם את התוצאות של היעדר אותה רפואה מונעת. אנשים שטוב להם – בריאותם הנפשית רבה יותר, ויהודי חכם אמר לי פעם: הגוף הוא הנפש!

  3. אלדד הגיב:

    עם כל ההערכה שלי למערכת הרווחה ולעומדת בראשה, ויש הערכה שהבעתי בפומבי באחד העלונים. מן הראוי לקיים את הדיון הציבורי עליו מדבר עמרם. יש מספר דברים שאחרי 20 שנה ולאחר מעבר הקיבוץ לעידן ההפרטה צריכים רענון ומחשבה מחודשת. לצורך זה, אני מציע לכנס צוות חשיבה שייפגש עם הנהלת הקהילה ומערכת הרווחה, יבצע "סקר שביעות רצון" בקרב הלקוחות, חברי הקיבוץ ויביא הצעה לדיון.

  4. טובה גבר הגיב:

    שלום לכולם,
    אני תומכת ברעיון של אלדד לרענן את החשיבה שלנו בקשר לשכבת הגיל המבוגרת – מייסדים ופנסיונרים שזקוקים לאוזן קשבת ועזרה של מערכת הרווחה הקיבוצית. בתקווה שהרענון יוליד גוף אחראי ספציפי לנושא. צריך לשים לב לכך שכיום תוחלת החיים מגיעה לפאתי ה-90 (לפחות בקיבוצנו), כך שמיום הפרישה לפנסיה צפויות לנו לפחות עוד 20-25 שנות חיים נוספות, בהן ישנם צרכים לטיפול ולהתייחסות.
    בריאות ושמחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896