ברכת יו"ר הקיבוץ / ברוך גשן

ערב טוב וחג שמח לבית גבעת חיים איחוד, ובמיוחד למשפחות בני המחזור המסיים י"ב.
חג משק הוא חג של כל גבעת חיים איחוד, ואני רוצה קצת להזכיר לכם מה קרה כאן לפני 64 שנים… בשנת 1952 על גבעת חולות נודדים המכוסה בצמחיה דלה ובכמה עצי אקליפטוס, עלתה קבוצת חברים, לא צעירים אך נחושים, להתחיל ולבנות שוב את ביתם הקיבוצי. בעבודה קשה בנו והנחילו לנו מורשת של "עשה זאת כמו שצריך", וכך התחיל להבנות הקיבוץ היפה והמתוכנן שלנו.
אנו בדרכנו ממשיכים באותו המסלול, ומשנה לשנה אנו מעמיקים להשריש, גדלים ומתחזקים.
ובהקשר הזה אני רוצה לספר לכם שהשבוע, הצגנו בפני קברניטי המועצה האזורית עמק חפר, תוכנית לשדרוג מערכת הכבישים בקיבוץ. ארז אייזנר (אב לרועי שתראו תיכף על הבמה) הציג יפה את הנושא. בסיכום הישיבה נאמר במודגש על ידי אנשי המועצה, שאין בכל עמק חפר ישוב מסודר, מתוכנן ויפה כמו גבעת חיים איחוד. וביננו… הם גם אישרו את השתתפות המועצה בתקציבי הפיתוח שלנו…
אבל אני כמובן עומד כאן כדי לדבר על העתיד שלנו, על הנוער – קבוצת פפאיה, מחזור ס'.
המשפט "הולך ופוחת הדור", משמש מרצים ונואמים לגנות תופעות של זילות וביצוע גרוע.
אתם – בני המחזור הנמצאים על במה זו מלמדים אותנו עד כמה שגוי המשפט.
כדרכה של אבולוציה חיובית, אתם מוצלחים וטובים בהרבה מאתנו ו"ארגז הכלים" שקבלתם עשיר ומגוון. אך להיות יותר טובים ומצוידים היטב, זה לא רק יתרון, זאת מחויבות להמשיך ולטייב.
לעולם לא לומר דיינו ולעצור, אלא לשאוף קדימה ולשפר.
אני שמח לברך את הקיבוץ בחגו, ושמחתי האישית כפולה כי נכדי המיוחד איתמר, גם הוא בין בני המחזור.
ברוך.

מה קרה בקיבוץ כשנולדנו?

שנים 1998-1997:
 נפתחת החנות "בגדודס פלוס", החנות המתחדשת!
 פתיחת הגלריה של גבעת חיים איחוד, בתערוכה של עבודותיה של נורית רפאלי.
 בהתאם להחלטת המזכירות יכולים בוגרי י"ב וחיילים, לקבל כרטיס ישראכרט ולא בנק-קט כפי שהיה נהוג עד היום.
 בוטלה השמירה המוקדמת. מעתה יש שני שומרים שבועיים, כשהאחד מתחיל ב- 21.00 ומסיים ב- 4.30 השני מתחיל ב-22.30 ומסיים ב- 6.00.
 ניסיון ראשוני לפתוח את המרכולית בשעות אחרי הצהרים: ימי ראשון 16.30 – 18.30.
 מפגש על עתיד קבלות השבת עם כניסת ההפרטה לחדר האוכל.
 באסיפה דיון על ההפרטות של מוצרי היגיינה ושל נסיעות לביקור הורים/בנים.
 בוטל קו מספר – 692 לתל-אביב. הגזירה בוצעה על אף מלחמותינו נגדה.
 על לוח המודעות בחדר האוכל תלויה הרשמה לטיול לירדן בחודשים מאי-יוני, בהשתתפות כספית של החבר.
 החל מעונת הרחצה הזו יש לנו מנוי לחוף בית ינאי. כל חברי הקיבוץ שברשותם הלוגו יכולים להיכנס לחוף ללא תשלום.
 עם תחילת הניסיון בהפרטת המזון אנחנו מבקשים את החברים להגיע לארוחת הצהרים לא לפני – 11.00.
 תקציב הפרטת המזון עולה לדיון במועצה.
 במרכולית מעתה יעודכנו מחירי המוצרים הנלקחים באופן חופשי. יש לארוז את הירקות בנפרד, על מנת לשקול אותם ולקבל דיווח על מחירי המוצרים הנלקחים ללא תשלום. גם בחדר האוכל יחויבו פריטים שלא חויבו עד עתה.
 החל מהשבוע יחויבו החברים בחדר האוכל על קניית מוצרי חלב הארוזים באריזות חד-פעמיות.
 בדפי התקציב מופיע חיוב הטלפון ביחידות. כל יחידה שווה – 3 פעימות.

לבוגרי יב'
יש הזדמנות מיוחדת באותם רגעים שהזמן, לכאורה נעצר. כמו הפעם – מסיימים תיכון רגע לפני שנת שירות והצבא…
מה יש ברגע הזה? הזדמנות לעצות לדרך:
מסתיימת תקופה ארוכה, בה הרוב היה מוכתב וממוסגר. אתם אמנם ממשיכים למסגרות ממוסגרות וממושמעות – אך באופן אחר.
היו קשובים ליכולות ולחוזקות שלכם וגם למה שזקוק לתמיכה. שימו לב מה עוזר לכם, מה מפריע לכם – ותדברו… ותגיבו… אל תשאירו בבטן.
אתם יכולים להרשות לעצמכם להיות מופתעים מעצמכם. השתדלו להימנע ממשפטים כמו – מה לעשות אני כזה… אבל יחד עם זה, בהקשבה.
כולם מקדשים התנסויות – גם אנחנו… אבל לא את כולם, הפעילו שיקול דעת ותסננו…
היו שמחים ועליזים, ללא צורך בחומרים נלווים.
למדו את עצמכם לשמוח, להיות משוחררים… היו עצמאיים.
ו"אהבת לרעך כמוך" – שזה יהא הפנס המאיר את חייכם.

לסיום, אנחנו מקווים שהיינו נכונים עבורכם וכי נתנו לכם תנאים לצמיחה ופריחה.

וגם עצה ממולה נאסר א-דין:
"אמור לי, כבוד המולה", פנה אל נסר א-דין אחד ממעריציו, "מהו סוד חכמתך ואיך אוכל גם אני להיות לאיש חכם?"
נסר א-דין הקשיב לדבריו, חשב רגע ואחר כך השיב: "ראה, ידידי, לשם כך דרושים שני דברים: כאשר אתה שומע אדם חכם מדבר, השתדל להקשיב היטב למה שיוצא מפיו. כאשר אתה עצמך מדבר, השתדל להקשיב היטב למה שיוצא מפיך…"

לביאה וענבר

קבוצת פפאיה היקרה/ עדי גולן תירוש

קבוצה איכותית, ערכית ומרגשת. בטוח שכל מי שעבד איתם והכיר אותם במסגרת זו או אחרת – יודע במה מדובר… שכבה בה כולם שונים ומוכשרים – מה שמפרה אותם ומביא אותם ליכולות מדהימות, עם המון שטויות ברקע. חששנו יחד מההצגה בחג המשק. לי היה ברור שפחות ממדהים פשוט לא יוכיח לקיבוץ מי אתם… אני גאה בכם על התהליך שעברתם יחד ועל התוצאה הסופית.
הנעורים לא ייראו אותו דבר בלעדיכם. בלי…
ליאור שמכין אוטומטית חמש כוסות קפה שחור לחבר'ה ומשאיר רמזים על השיש,
ניצן שמלווה בפמליית כלבלבים וחיוך ענק שגורם לי ישר לחייך איתה,
מיכאל שמשגע את כולם עד שמוצא זווית טובה עם התשחץ ומשתף אותנו,
יובל והרעיונות החד פעמיים שלה והצחקוק שמוחבא מאחורי היד,
עודד שמכין בלי שום ספק את תה הצמחים הטעים בעולם (שעה של השקעה),
איתוש והגומות שאי אפשר להגיד להן לא, גם אם זה רעיון גרוע מאוד,
יוני עם החיוך שממלא לו את הפנים בזמן שהוא מספר לנו על פסיכולוגיה או הכנת בשר,
יסמין שאחראית כמעט על הכל ולוקחת על עצמה לעזור ולעשות גם בלי שמבקשים,
רועי הבחור הרציני, החכם והמחושב שמצחיק אותנו עם השטויות שלו,
טל שיכול למנות בכל רגע נתון את כל מה שיש במכולה ותמיד מחפש משהו לעשות,
יותם שהרעיונות היצירתיים שלו תמיד נבחרים לכל אירוע, גם אם נשמעים הזויים בהתחלה,
ז'אג'י שמכורה למסטיק מנטה רענן ומתקתק שמשאיר שובל של כייף – בדיוק כמוה,
גור שמגיע לנעורים והשקט משגע אותו, אז הוא מקפיץ אותנו עם מיטב הלהיטים החדשים,
ומיקה שהכרתי לאחרונה וגיליתי נערה מדהימה! בלעדיכם זה פשוט לא אותו הדבר…
מקווה שמערכת החינוך העניקה לכם כלים, מיומנויות וביטחון להתמודד עם העולם שמחוץ לבועה שלנו. נותר לי לאחל לכם שתאכלו את העולם, שתגשימו את עצמכם בכל מקום שתהיו בו, שתתנו תמיד את "הכי טוב שלכם", שתהיו אמיצים לחשוב ולעמוד על שלכם ושתהיו אנשים טובים כמו שאתם.
זה עניין של זמן עד שתתגעגעו לקבלות שבת, ניקיונות נעורים ואפילו בגרויות… או אולי אני מספרת את זה לעצמי כי אני יודעת שאני אתגעגע בטירוף.
אוהבת המון, עדי גולן תירוש

ברכת הדרך / הורים

גוגל מגדיר את שלב ה"קן המתרוקן" כשלב משפחתי, בו הילדים הבוגרים עוזבים את הבית ופונים לחייהם הנפרדים.
בבית נשארים בני הזוג, שסיימו את תפקידם ההורי הפעיל, ומאותגרים מהשינויים הנובעים מכך. כמו בעלי החיים גם אצל בני האדם הגוזלים פורשים כנפיים ועפים מהקן.
התופעות המקדימות לעזיבת הקן הן: מקרר ריק, ארון בגדים פזור על מה ששימש פעם כרצפה, מבט זועף ועצבני, קולות מלמול ורטינה, שיוצאים מדי פעם מגרונו של הנודד הפוטנציאלי.
למרות שהובטח להורים כי שרותם הפעיל הסתיים, הם מוצאים את עצמם כספקי שירותים חיוניים כגון: כביסה, הסעות, ניקיון, כספומט , קניות , הסעדה ועוד…
ההורים המבולבלים מנסים לצייד את הצאצא המאותגר בצידה מתאימה לדרך.

אז במה נצייד אתכם בוגרים יקרים שלנו:
במצפן – שתמיד תדעו לבחור את הכיוון שלכם
ובקרם הגנה – שתמיד יגן עליכם

במפה – שתדעו לשרטט את נתיב דרככם
ובתפוחים ותמרים – שימתיקו את יומכם

במסננת – שתוכלו לברור את העיקר מהתפל
ובמחצלת – שאפשר לפרוש ולנוח בצל

בנעלים נוחות – כדי שתוכלו לפסוע בבטחה
ובמפתח לחדר בצעירים – בהנחה ויום אחד יהיה לכם כזה- מאחלים לכם בהצלחה

בפנס – שיאיר את דרככם
ובכובע- שיגן על ראשכם

בתרמיל- ובו כל הצידה שרכשתם במהלך השנים
ובקמע ברכות – כדי שהמזל יאיר לכם פנים

אנחנו ההורים נהיה כאן בשבילכם,
וכשתרצו קצת לנוח, תזכרו שהבית הזה בשבילכם תמיד פתוח.

אוהבים וכבר מתגעגעים הורי קבוצת פפאיה.

 

עודד אבן שושן

מי אני? עודד אבן שושן, בן של גלי וקובי. אח של נמרוד ונעמה. נולדתי ב-24.8.1997.
בזמני הפנוי אני אוהב לקרוא ספרים, להאזין למוזיקה, להיות בנעורים בקיבוץ ובעיקר להיות בקיבוץ…
זיכרון ילדות: אחד הזיכרונות הכי טובים שלי מהקיבוץ הוא הכניסה לנעורים. מאז שאני זוכר את עצמי תמיד ציפיתי בכיליון עיניים להיכנס לגוף המשוגע הזה, מההשבעה שעברנו, למפגני האש, המסיבות ובכלל ההוויה…
האירוע האהוב עליי בקיבוץ: חג המשק. כל שנה מחדש אני מתפעל מהמפעל הזה, מה שהוא מסמל ובכלל כל החג עצמו הוא לא רק חג לבני המחזור שמסיימים אלא לכל הקיבוץ.
בעוד 10 שנים: אני באמת לא יודע איפה אהיה, מניח ומקווה שאעסוק במשהו שמעניין אותי, עם אישה רצינית, כלב, ועז גמדית.
דמות משמעותית: אני לא חושב שיש לי דמות כל שהיא שאני שואף אליה… אני לוקח מעט מכל דבר, מישהו, מקום שהייתי, חוויה שעברתי, משלב את הכל למין אידיאל מופשט שאליו אני שואף…
אני אוהב בקיבוץ את החינוך, את כל השלבים שילד עובר מהרגע שהוא נכנס לפעוטון ועד שהוא מסיים את הנעורים… מקבל הרבה מאוד, ומקבל את האפשרות להחזיר לקיבוץ.

 

רועי אייזנר

מי אני? רועי איזנר הבן של ארז ואלה (הנכד של אורי וגילה (ז"ל) ואח לגל.
עד לפני כמה חודשים התחביב העיקרי שלי היה לשחק כדור מים בקבוצה בקיבוץ, והיום אני בעיקר משתדל לשמור על כושר לקראת המיונים הצבאים. אחד התחביבים שלי מאז ומתמיד היה לטייל בטבע עם המשפחה כשהייתי צעיר, וכבוגר עם החברים. בשנה הבא אני אעשה שנת שירות בכפר הנוער "ניר העמק" ליד עפולה.
זיכרון ילדות: הזיכרון הטוב ביותר בילדותי הוא השהות במרכזון בחופש הגדול והטיולי בוקר עם אלי דניאל לפני בית ספר. אני לא ארצה לפספס את המפגן אש כי זה אחד הדברים הכי יפים והייחודיים שיש לקיבוץ שלנו.
בעוד 10 שנים: אני מקווה שאני אלמד בטכניון, אחרי ש"עשיתי את שביל ישראל".
מה אני אוהב? אני אוהב לעבוד עם חיות, לאכול ולהיות בנעורים.
אני שונא: בצל.
הדמויות המשפיעות עלי ביותר: ההורים שלי.
אני הכי אוהב בקיבוץ את המסורות והחגים שנשמרים וממשיכים להתקיים כל שנה, החנוכושר, ההצגות חג משק, המפגן אש וכמובן, איך לא – המסיבות בחנוכה ופורים.
הייתי רוצה לגדול בקיבוץ יותר שיתופי ולא מופרט כדי לחוות את החיים בקיבוץ אמיתי.

 

יובל אמיתי

של מי: הבת של צחית וטל, נכדה של אדם וסימה ואחות לירדן המקסימה.
תחביבים: אוהבת לכתוב, לקרוא ספרים, לנגן בפסנתר להתווכח ולהיות צודקת.
הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי: ייצגתי את ישראל בדיבייט בסלובקיה יחד עם אנשים מדהימים שלא השאירו אותי לבד לרגע. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בחו"ל בלי המשפחה והרגשתי ממש עצמאית. ניתנה לי גם ההזדמנות ללבוש חליפה.
איזה אירוע שמתקיים בקיבוץ לא ארצה להפסיד:
חג המשק (טוב… כדאי שאהיה בסיום של עצמי, לא?)
בעוד עשר שנים: אהיה נשואה+ ילד בדרך, עם תואר הנדסאית מכונות ועובדת על תואר נוסף, עדיין אגור בקיבוץ.
מה אני אוהבת: שאנשים כנים כלפי / נותנים לי תשומת לב. אני מכורה לתשומת לב.
הדמות שהכי משפיעה עלי: יש הרבה. אם אבחר אחת זה יוריד מהערך של האחרים… ההורים והסבים עיצבו לי את רוב האופי, ואני חושבת שהם עשו עבודה די טובה, גם מהחברים שאני רואה כל יום אני לומדת מלא.

 

ליאור ארזי

מי אני? שמי ליאור ארזי, בנם של ניר ואורית, יש לי שלוש אחיות – שתיים גדולות, מורן וסיון ואחות אחת צעירה ממני – נטע (כן, כן, אני בן יחיד במשפחה – הנסיך). אני אוהב את החורף, לטייל ברחבי הארץ, לעבוד בענפי הקיבוץ, לאכול כל מה שאני רואה ובעיקר להיות תמיד עסוק במשהו. אני מאוד אחראי וחשוב לי לא לאבד, או לשכוח דברים.
בעוד עשר שנים: אגור בקיבוץ ואחכה לבית בשכונה ג',
תוך כדי התקדמות לקריירה. לא ארצה לפספס את ארוחות הצהריים בחדר האוכל בימי שישי, שמהוות מפגש חברתי נעים וטעים, בו מדברים על אירועי השבוע (בשנה הבאה כאשר הקבוצה שלנו מתפזרת ברחבי הארץ ארוחות אלה יקבלו ערך מוסף).
מה היית משנה בקיבוץ? הייתי מחזיר לקיבוץ את ארוחות הבוקר בחדר האוכל, אותן אני זוכר, כזיכרון ילדות נהדר, שהיינו עוברים לפני ביה"ס לאכול קצת דייסה, או לחם מטוגן ולשתות שוקולטה.
אני מאמין ש"אין לנו זכות בכלל להתלונן – הכל טפו חמסה וברוך ה' כי: החיים שלנו תותים!" עכשיו ברצינות אומנם הקיבוץ מופרט, אך לדעתי עדיין נשארו ערכים חשובים וטובים מהחינוך המשותף. אני שמח, שנפלה בחלקי הזכות לגדול ולהתחנך בקיבוץ שלנו.
בשנה הבאה אני יוצא לשנת שירות בחצור הגלילית, להיות חלק מגרעין של חילונים ודתיים יחד. מטרתי לעזור לנוער בפריפריה וזוהי גם הזדמנות בשבילי ל"טעום" קצת "טעמים" שונים, שלא פגשתי בקיבוץ. אני מרגיש ששנה זו הולכת להיות מעניינת ומשמעותית.

 

טל דוד

מי אני? טל דוד, בן של עופר ושרה, ואח של נדב, עדי ומוריס.
זיכרון ילדות: גרתי בפרדס חנה עד גיל 14, ולא הגעתי הרבה לקיבוץ (רק כשהייתה חתונה או הלוויה או משהו בסגנון) פעם שהגעתי לקיבוץ דוד שלי – אלי אברמוביץ' (שגדל בקיבוץ) לקח אותי לסיבוב על הטרקטור של המשק חי. אז הבנתי שבמוקדם או במאוחר אני צריך לעבור לגור כאן.
אירוע בקיבוץ שלא אפספס: התהלוכה של שבועות. הכלים המפלצתיים של הגד"ש והעגלות המדהימות של הנוי – אלה לא דברים שאני ארשה לעצמי לפספס, במיוחד אם אני על אחד מהטרקטורים…
בעוד 10 שנים: אני מעדיף לא לצאת בהצהרות, למרות שאני יודע בערך איפה אני רוצה להיות. אני רק מקווה שמה שאעשה זה מה שאני אוהב, ושאני אקום מוקדם כל בוקר ואחזור הביתה בערב כשאני מותש.
מה אני אוהב: נוף, אדמה, טיולים. שונא: מחשב.
אני אוהב בקיבוץ את הנוף והירוק.
מה הייתי משנה בקיבוץ? הנוי בקיבוץ הוא חלק מאד חשוב והייתי רוצה שהעובדים בענף יזכו להערכה הראויה להם.

 

 

מיקה הרטמן

מי אני? אני מיקה הרטמן הבת של דינה ומנחם ואחות של רז ואדוה, נולדתי ב1.9.98.
בזמן הפנוי אני אוהבת להיפגש חברים, לקרוא ספרים ולצייר.
מה אני הכי אוהבת בקיבוץ: את המגורים בבית ולא בבניין, שיש לי גינה ודשא לצאת אליהם, ובאופן כללי את זה שהחיים בקיבוץ יותר רגועים לעומת העומס והרעש בערים.
האירוע שאני הכי אוהבת בקיבוץ: אני אוהבת מאוד את חג שבועות בקיבוץ. שבועות זה החג האהוב עליי, אני אוהבת את האווירה הרגועה, הבגדים הלבנים והזרים על הראש וכמובן את תהלוכת העגלות.
בעוד 10 שנים: אגור עדיין איפשהו באזור, ואעסוק בתחום הרפואה או העיצוב.
דמות שאני מעריכה: סבתא שלי – ליביה. שממליצה לי על הספרים הכי טובים, מספרת לי על הנושאים הכי מעניינים וכמובן מכינה את ארוחות השישי הכי טובות.

 

 

גור לס

מי אני? שמי גור לס, הבן הצעיר של עוזי ונויה לס,
אח של זיו, רעות וסער.
התחביבים שלי: משחקי כדור ובעיקר כדור מים וכמובן ארגון מסיבות.
זיכרון ילדות: פחד מהחושך ושאבא היה צריך תמיד ללוות אותי בחושך.
האירוע שלא ארצה להפסיד: חג המשק ואני מבטיח שהשנה לא אפספס…
בעוד 10 שנים: אני אהיה קצין בצה"ל.
אני אוהב בקיבוץ: את הספגטי בולונז של חדר אוכל.
אני שונא: שמיר.
הדמות האהובה עלי ביותר: כריסטיאנו רונאלדו.
אני אוהב בקיבוץ את חברת הנעורים, הייתי מחזיר את מגורי הנעורים ואת ענף הכדורמים לספורט המרכזי בקיבוץ.

 

ז'אג'י מימוסו (שחר)

מי אני? קוראים לי ז'אג'י מימוסו, נולדתי בברזיל ועליתי לארץ בגיל 10. הדבר האהוב עלי הוא ללכת לים ולבלות עם חברים.
הזיכרון הטוב ביותר מילדותי הוא מהחווה של סבא שלי בברזיל. שנינו מטיילים בחווה ושטים בנהר.
הזיכרון הראשון שלי מהקיבוץ: כשהגעתי לארץ והלכתי למרכזון לפגוש את הילדים, ולא הבנתי מילה ממה שהם אמרו לי. כשהם דיברו ביניהם, היה נדמה לי שהם כל הזמן רבים…
עוד עשר שנים מהיום: אני רואה את עצמי בטיול גדול בעולם עם בעל וילד אחד.
מה אני אוהבת? להכיר מקומות חדשים, בשר… ואת המשפחה שלי.
אני מאוד אוהבת בקיבוץ את העניין החברתי, את זה שכולנו ביחד מגיל צעיר. כמו גם את המסורות של הקיבוץ, ובעיקר את פורים נעורים וההכנות שמתלוות לכך.

 

 

איתמר סיטון

מי אני? אני הבן של משה והילה, אח לסתיו, ים ויותם ושושלת למשפחת גשן.
אני אוהב לעבוד עם הידיים: לגנן, לבנות, לפרק, לצבוע, להרכיב. אוהב את הארץ ואוהב לטייל בה.
אירוע שלא ארצה לפספס: הוא חג המשק, שמעתי שהשנה יהיה טוב במיוחד, אל תפספסו גם אתם.
עוד עשר שנים: אני אקבל סוף סוף חדר בשכונת צעירים.
מה הייתי משנה בקיבוץ? הייתי משנה את בריכת השחיה, הייתי מוסיף שם איזה מפל, שם כמה סלעים, שותל צמחים, מוריד את הגג, מוציא את כל הכלור ומוסיף שם דגים לסיום.
הייתי משאיר את האווירה הקיבוצית ואת הנוף הירוק . הקיבוץ אומנם מתפתח וגדל והקהילה מתרחבת, שזה דבר חשוב ומשמח אבל חשוב להשאיר ולשמור אותו קיבוץ.
הייתי משאיר את "עצי הלחם" ליד "התלתונים" – הם יפים מרשימים, ומפילים את הפרי שלהם ששוקל טון וחצי מגובה של 3 מטר, אולי בעצם הייתי מוריד אותם זה סכנת נפשות…
במשך 18 השנים שאני חיי קיבלתי מהמשפחה ומהקיבוץ חינוך, ערכים ומוסר, אותם חשוב לי להביא ליידי ביטוי בשנת השירות בכפר הנוער החקלאי "כנות" ליד יבנה. אשמח לתרום ולתת מעצמי לנערים שלא ניתנו להם אותם דברים כמו שקיבלתי מהקיבוץ.

 

 

 

יותם עפרון

מי אני? יותם עפרון בנם של היידי ורם, אח של נדב ורות. אני משחק כדורגל, מאמן כדורגל, ומתאמן בקפוארה כבר עשר שנים.
את האופי שלי אפשר לתאר במילה אחת – "ג'ינג'י".
אני אוהב לטייל הרבה ולעבוד בחוץ.
בעוד 10 שנים: אני אלמד באוניברסיטה אחרי טיול ארוך של אחרי צבא. כשהייתי קטן חלמתי להיות מנכ"ל בנק.
דמות משמעותית: המאמן הראשון שלי בקפוארה עוד מהתקופה שגרתי בתל אביב.
מה אני אוהב בקיבוץ: אני אוהב את האווירה בקיבוץ,
את זה שאומרים לכולם שלום בשבילים ומכירים את כולם. את האופן שבו כולם מתנדבים ונרתמים להרמת אירועים בקיבוץ. אני אוהב את איך שהקיבוץ נהיה הומה חיים אך עם השקט המיוחד שלו. הייתי מנסה לנסות לשפר כמה מסורות לטובה במקום להיות מקובע, כלומר להמשיך את המסורת אבל עם חידושים (בעיקר בחגים ואירועים).

אני רוצה להוסיף שבתור אחד שעבר מתל אביב לקיבוץ
אני שמח מהמעבר ושמח שהקיבוץ הוא כמו שהוא. גאווה גדולה.

 

ניצן פרידמן

של מי: אירית ודייגו, נולדתי ב9/6/98. אחות של אביב ושקד.
זמן פנוי: בזמני הפנוי אני לרוב ישנה או רואה סרטים ומדמיינת שאני עושה דברים מרגשים יותר.
מה אני הכי אוהבת בקיבוץ: את המדשאות הירוקות והמזמינות. אני זוכרת שהייתי יושבת בדשא וחושבת שעות. זה נתן לי את השקט הפנימי.
אירוע שאני אוהבת בקיבוץ: אני אוהבת את תהלוכת העגלות שבקיבוץ בגלל המוזיקה והצבעים שיש במהלך התהלוכה, זה מוסיף שמחת חיים לקיבוץ.
עוד 10 שנים: אטייל בעולם ואנצל כל רגע.
דמות שאני מעריכה: אני מעריכה מאוד את אבא שלי. מבחינתי הוא דמות לחיקוי, הוא אדם מאוד מצחיק, מעניין וחכם. אני אוהבת ללמוד ממנו המון דברים על החיים. בזכותו, ובזכות אמא שלי כמובן, אני מי שאני היום.

 

יסמין צביון

מי אני? יסמין צביון של שוש ואורי צביון.
אחות של שקד ורותם.
נולדתי ב- 31.3.1998 בבית חולים מאיר.
שם חיבה: צביון, ג'ס, ג'ז…
מה אני אוהבת? פעילות ספורט – ריקוד, כדורגל, ריצה, חדר כושר. עברתי פציעה בברך וזוכרים אותי כ"רובוקופ" אבל אני עם היסטוריה ועתיד ספורטיביים. אני אוהבת לבשל, ואוהבת לעבוד (כמו כל השכבה שלנו).
זיכרון ילדות: הזיכרון הטוב ביותר מילדותי הוא האומגה והלונה פארק של חג המשק.
בעיני האירוע הכי מקסים בקיבוץ הוא חג שבועות. אני זוכרת את התחרויות, שטיפת המכוניות, והגביעים בהם זכתה המשפחה שלי…
בעוד 10 שנים: אני בטח אהיה נשואה, חיה בקיבוץ או מושב (אבל בטוח לא בעיר), לומדת עיצוב פנים או משהו כזה…
דמות משמעותית: מדריכי הנעורים שלי לאורך השנים השפיעו עליי מאוד, ולטובה. הם היו חלק משמעותי מעיצוב האישיות שלי ומי שאני.
אני אוהבת בקיבוץ את האווירה של החגים. הרגע הזה של ערב חג, תחושות נעימות באוויר, וכולם ערוכים ומתנדבים ויפים. יש אווירה מדהימה.

 

מיכאל צ'רבנקה

מי אני? מיכאל צ'רבנקה, בן לאורנה וגרי, אח לבן.
בן לאימפריית צ'רבנקה – שפע. אוהב קפוארה ומתאמן מגובה 1.20 פלוס מינוס. מת על הריח של הדשא אחרי כיסוח, של צבע טרי ושל האדמה הרטובה בימים הראשונים של החורף.
זיכרון ילדות: לא אשכח את התקופה של בית הילדים, כשהיינו מגיעים אחרי בית ספר ומוציאים אנרגיות בחדר המזרונים ובשאר האטרקציות. אירוע שלא אתן לילדים שלי להפסיד בקיבוץ זה הלילה הלבן של החינוך, כולל הא"ש לילה שעושים לילדים. אלי דניאל היה מעביר לנו את הא"ש לילה, שבו פחדנו, צחקנו ולמדנו בו זמנית.
בעוד 10 שנים: אני מניח שתראו אותי בקיבוץ, אחרי סיבוב בעולם הגדול. חושב על בית ומשפחה ובשוק שהזמן עבר כל כך מהר מסוף י"ב.
מה אני אוהב: להעמיד בפני אתגרים חדשים, ללמוד דברים שמסקרנים אותי, לעבוד בענפי הקיבוץ.
שונא: שונא קצרים בתקשורת ואיבוד שליטה על מה שקורה, ובזנטים.
מודל לחיקוי: סון גוקו מהתכנית שגדלתי עליה בערוץ הילדים דרגון בול. אני מעריץ את הכוח המנטלי שבא עם כוח פיזי ואת התנהגותו הילדותית לצד אחריות ובגרות. האיזון בין לקיחת אחריות ובגרות לבין שטותיות וילדותיות חשוב ביותר לדעתי.
אני אוהב בקיבוץ את שינויי המקצבים, השמחה והריקודים בחגים מצד אחד והשקט של שבת בצהריים מהצד השני. הייתי מחזיר את הזמן לאחור לחיות כנער בקיבוץ משותף, לטעום טיפה ולהבין שזה לא מתאים לתקופה. וכמובן לא יכול שלא להוסיף מילה על הביחד בקיבוץ, על כך שכולנו שותפים לשמחה, לאבל ולשגרה היומיומית כמין משפחה גדולה.

יוני רגב

מי אני? קוראים לי יוני רגב בן לשולי ודורון. אבא שלי בילה המון בקיבוץ בתקופת נערותו. כששבנו מארה"ב חזרנו לאזור האהוב עליו וכעת גרים באליכין. גדלתי בקיבוץ מגיל שלוש בגני הילדים, במרכזונים ובבית הספר היסודי. התחביב שלי הוא גלישה. אני אוהב לגלוש כי זה נותן לי תחושה של חופש, שחרור ואדרנלין.
הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי: כשאני ומשפחתי טסנו לאיטליה, אבא ואני הלכנו לדוג ביחד בנהר מרשים בטוסקנה ותפסתי את הדג הראשון שלי. האירוע שלא רציתי להפסיד בקיבוץ בתור נער הוא מסיבת הפורים מדי שנה של הנעורים.
בעוד עשר שנים: עשר שנים זה המון זמן ואני לא יודע כרגע מה ספציפית אעשה והיכן אהיה. בעבר ראיתי את עצמי משחק כדורגל כקריירה מקצועית. כיום יש לי המון שאיפות וחלומות אחרים שאחד מהם הוא לטייל בעולם ולחקור תרבויות. בעוד עשר שנים מהיום אני אמשיך לאתגר את עצמי, לצאת מסביבת הנוחות שלי, למצוא אתגרים חדשים, לשאוף גבוה, ללמוד ולהתפתח.
אני אוהב את אחי התאום עילי. אני משתדל לא לבזבז את האנרגיה שלי בשנאה. אחי עילי הוא דמות מרכזית בחיי ומודל לחיקוי עבורי, אני לומד ממנו המון על איך להיות אדם יותר טוב מלא בשמחה ואהבה לכל אדם באשר הוא.
אני אוהב בקיבוץ את הדודים שלי טלי ויורם. הייתי רוצה שבקיבוץ יהיה פחות עין מבקרת ויותר עין מקבלת.

 

 

חידון פפאיה. מזהים מי זה מי?