לפני כשני עשורים, בשלהי 2003 (שלהי זו מילה יפה) פרסמתי ב"בתוכנו" מעין מדור של המלצה לקריאת ספרים. כעת נתבקשתי ואף הסכמתי ואולי קצת רציתי לחדש את אותו מדור. אחרי הכל גם ספרים הם, לדעתי, סוג של מזון ואם יש מתכונים לאוכל גם לספרים מותר והרי הוא לפניכם.

בחירת השם לאותו מדור גרמה לי לשעשוע קל ובחרתי להחליף אותו בכל פעם. בתחילה "קול אומר – קרא" ואחר "מה אקרא" ואף "קול קורא" (אני מקווה שלא במדבר). אז סקרתי שישה ספרים שכוחם עדיין יפה כהמלצה גם היום: "המערה" של סאראמגו, "נלך בלילות ונישן בימים" של אידה פינק, "רגטיים" של דוקוטורוב, "זושה" של יהודית כפרי, "שברים שלמים" של רות בונדי ו"ילדה" של אלונה פרנקל.

אני מוצא את ההקדמה שכתבתי אז למדור, כיצד בוחרים (אני) ספרים, רלוונטית גם כיום על כן צירפתי אותה כאן ובפעם הבאה נצא לדרך עם בנימין תמוז. 

כמה דברי הקדמה במה יעסוק (או לא) המדור דנן: ראשית, לא תהיה כאן ביקורת ספרותית-מדעית על כל הנלווה אליה (מקצבים, ניתוחים, וכיו"ב) וזאת משום ש: א. כותב טורים אלה אינו מוכשר לכך. ב. הנ"ל סבור שביקורת זו, חשובה ככל שתהיה, אין מקומה כאן. ג. יש לי דעה (קדומה, כנראה) שמיטבו של המדע איננו ספרות ומיטבה של הספרות  איננו מדעי. אגב כך מוצא אני לנכון להדגיש אחת ולתמיד, כל הנכתב כאן הוא לדעתי ולדעתי בלבד. אשמח אם מדור זה יהיה במה פתוחה לדעות אחרות, אך אני אין לי אלא כלי מחשבתי שלי ואם לעיתים אשמע בוטה ונחרץ, נא לזכור הקדמה זו.

כמו כן לא יעסוק מדור זה בספרות שאני קורא לה "ספרות קונפקציה", סוג פופולארי של ספרות שאפשר לראות היטב את הנוסחה העומדת מאחוריה ותכליתה היחידה – הצלחה חומרית. יצירת רב מכר, כמו כל מוצר סחיר אחר. כיצד מבחינים בספרות זו? יש כמה סימני משנה מובהקים, למשל שימוש במותגים. אם הגיבור נוסע בוולוו מודל 900 , עונד שעון רולקס 2000 וגר במגדלי הים התיכון, זהירות – קונפקציה. עד כאן כמעט סוף ההקדמה. עוד נושא מקדמי אחד חשוב ולעיתים כאוב.

איך בוחרים ספר לקריאה?

ראשית, אין כמו חברים. כמו בנושא המלצות לנסיעה לטיול, מידע המתקבל ישירות מחברים (רצוי כאלה שאתה סומך על טעמם) על דברים שחוו בעצמם, הוא בדרך כלל טוב ומהימן. מסקנה – דברו הרבה. עזבו את מכאובי הגוף, את רכילות השכונה וצרות העין החומרנית ודברו על ספרים. תרוויחו גם שיחה יותר מספקת ומעניינת וגם מידע.

שנית, יש מדורי ספרות כמעט בכל העיתונים, בדרך כלל ביום שישי ובהם לממעיט – רשימת הספרים שהם הבסט-סלרים ולמרבה – מבחר מאמרי ביקורת על ספרים שונים. הקפדן ירשום לו בצד את מה שנראה לו מעניין והמחפף יזכור מה שיזכור וכשיגיע לספריה ינצנץ במוחו מה שינצנץ. חבל על הזמן המושקע בקריאת עיתונים. חבל על העצים הנכרתים בגינם וחבל על הספרים שלא נקראים בגללם. הוצא מהם את מעט המידע הדרוש וברח מהם.

דרך שלישית, במקום "הפשע" עצמו – בספריה או בחנות הספרים. לעיין בדף האחורי של הספר ולראות אם הכתוב בו מוצא חן בעיניך ומדבר אל ליבך. כאן יש בעיה של ממש: רוב כותבי הדף האחורי הם "קלקלנים", מה שנקרא בלעז ספוילרים ומגלים את מהלכי העלילה שכל כך לא רצית שיגלו לך. 

אבל, יש שיטה. קוראים את הדף האחורי "בחצי עין", פותחים בהתחלה עם "הספר כתוב בהומור נפלא (מושך) עוסק בחיי הכורים בקמצ'טקה (מילא) ורווי בפנטזיה הבלתי מציאותית של היקום (?)" מדלגים על פרטי העלילה ומסיימים עם "הסופר הוא ממוצא צ'כי-תורכי (די מעניין) וזה לו ספרו הראשון שהתקבל בתשואות נלהבות (יש!) על-ידי קהילת חובבי הספר הטוב במזרח אוסטרליה".

יש שיטה חביבה עלי במיוחד ועיקרה – גילית ספר טוב שמצא חן בעיניך? לך עם הסופר שכתב אותו גם לשאר ספריו (אלא אם כן זהו ספרו הראשון) כמעט ודאי שתגלה עוד כמה ספרים שימצאו חן בעיניך ואגב כך גם תרוויח, ברוב המקרים, איזו תמונת עולם קוהרנטית של מישהו שאיננו אתה. לעיתים סופר אחד מוליך לסופר אחר, אם על ידי ציטוט או הזכרה או התייחסות ואתה ממשיך איתו.

ועוד דרך לבחור ספרים – קלאסיקה. יש ספרים שאתה יודע שהם נכסי צאן ברזל של התרבות שלנו, אבל לא יצא לקראם, השד יודע למה, כבדים כאלה, מאיימים, אל תפחד. אתה משתנה, טעמך משתנה ויכולתך להתמודד משתנה. השכר המובטח הוא עצום, הסיכון – מזערי, מקסימום תסגור את הספר ותעבור לאחר.

כשאין לך מה לקרוא, בין כל ספריך, קח לך את "יוסף ואחיו" של תומס מאן, קרא את "האודיסיאה" של הומרוס, עיין בקובץ המחזות של שייקספיר, ריב עם "האחים קרמאזוב" לדוסטוייבסקי, נשום לרווחה עם "מלחמה ושלום" של טולסטוי ועוד ועוד לא בבת אחת, אחד אחד.

עוד שתי שיטות לי לבחירת ספרים ודי. האחת היא שיטוט אקראי. בוא לספריה אל בין טורי הספרים, שא עיניך ימינה ושמאלה, אתר את סדר א"ב של הסופרים ואז, בלי ספק, תתחיל לפגוש מכרים ומעוררי עניין. לך עם מה שנראה לך, יתכן ותתאכזב, יתכן ותתלהב, בלי ספק תגלה עולמות חדשים ישנים.

ואחרון חביב, ביקור "חברים ותיקים". לפני שנים אהבה נפשי מאוד מאוד את "הקומדיה האנושית" של סרויאן, העוד הוא שם? האם הוא עוד נפלא? ספרים טובים הם כמו מוזיקה טובה. אפשר תמיד לחזור אליהם וליהנות עוד פעם ואולי יותר מהפעם הראשונה או השנייה ויש ספרים שאפילו השלישית והלאה.