כן! בטח! נזכרתי, היום אנחנו מנקים את הבית, ואני עוזר לסבתא לנקות במקומות הכי קשים: מתחת למיטה ומתחת לכוננית, יש שם תלתלים של אבק ושיער ואני אאסוף אותם.

סבתא ראתה שסנוקי מתכונן להיכנס תחת המיטה, "לך משם חתול" אמרה לו "אל תפריע". סנוקי חשב לעצמו: טוב בסדר, את רוצה לנקות לבדך בחדר השינה, אני בינתיים אנקה את הסלון.

אמר ועשה. נכנס לסלון וישר מתחת לספה. ומתחת לספה, ענני שיער עם חוטי אבק וקצת קורי עכביש. יופי, חשב סנוקי, זה המקום שלי. עכשיו תראי סבתא את יכולות הניקוי הנדירות שלי. הוא החל להסתובב תחת הספה, זנבו נוגע לעיתים בתקרה ולפעמים נשרך על הרצפה. ענני האבק כמובן נדבקו עליו. הוא המשיך והלך וצבר עוד ועוד עננים.

בינתיים סיימה סבתא לנקות את חדר השינה ובאה לסלון. "סנוקי, איפה אתה?" וכשגילתה אותו, התמלאה כעס. "חתול מטונף, חתיכת לכלוך מהלך, צא מיד החוצה". סנוקי חשב לעצמו: "טוב בסדר, אני מבין שאת רוצה להמשיך במקומי מתחת לספה הזאת, אני אמשיך בשניה". בינתיים סבתא דחפה מטאטא כדי לגרש אותו משם, אך הוא כבר עבר אל מתחת לספה השניה. גם שם הוא המשיך בניקיונות.

סבתא הצליחה לשים עליו יד ולמשוך אותו החוצה. "רגע, עוד לא סיימתי" חשב סנוקי. אך את סבתא לא עניינו מחשבותיו. "גוש טינופת, לכלוך מהלך", כעסה עליו, "בוא ננקה אותך קצת".

סבתא לקחה אותו החוצה, ניערה אותו כמו שמנערים שטיח, לאחר מכן נקתה במברשת ומסרק. סנוקי מחה, צרח, התפתל. "מה את רוצה ממני, אני עוזר לך ואת כועסת עלי".

לאט-לאט הבין שפישל. סבתא הניחה אותו על הרצפה במטבח. סנוקי פסע לעבר דוכן המנצחים שליד המקרר. "בטח יש גם מדרגה למפסיד". התיישב ונעץ מבט מתחנן לסבתא. "תגיד, אתה חושב שמגיע לך?" סנוקי הביט בה בעיניים גדולות: "אין פרס למקום שני?"

סבתא הביטה בו ועיניו הגדולות והעצובות עשו את שלהן. "מה אתה רוצה?" "משהו מקופסת הפרסים, בטח יש גם פרס ניחומים למפסיד".

סבתא פתח את המקרר, הוציאה את קופסת הפרסים והוציאה ממנה חתיכת עוף. "קח! למרות שלא מגיע לך". סנוקי הביט בה: "תפוררי לי". "קח כבר". "תפוררי!"

סבתא שהכירה אותו היטב, פוררה לו את הבשר. עכשיו הוא אכל אותו עד הסוף. כשסיים, פנה לספה, התכרבל על העתון שלו והחל להרדם. רגע לפני שנרדם חשב:"גם שנתו של המפסיד נעימה ומתוקה."

ואכן, כך היה.