היות ואנחנו נמצאים בחודש הסליחות, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולבקש סליחה, מיצור קטן וחביב המהלך להנאתו בפינת החי שלנו.

כן, כן, זו לא בדיחה ומעשה שהיה, כך היה.

לאחר שספרי "ילדים בטבע", יצא לאור, אירחתי בחצרי את חיה שינדלר עם נכדיה איתמר ומיכאל, בניהם של ענבל והרן. ישבנו על מחצלת בדשא ואיתוש, לקח לידיו את הספר והחל לקרוא בשקיקה. הוא הגיע לשיר/ סיפור "הביצים שנעלמו", הנמצא בעמוד 27 ובעמוד 29, יש תמונה של יצורון, חמודון, שלתומי הייתי בטוחה שזה יען קטן. מסופר שם, שהביצים, נאכלו על ידי היען הזכר, ובמועד אחר, נכדי ואני, זכינו לראות דור חדש של יענים. איתוש סיים לקרוא ובביטחון רב הודיע לי, שהיצור שבתמונה אינו יען.

מודה ומתוודה, שהוא ערער את בטחוני ואפילו הצליח להביך אותי. אם כן, איזו חיה זו לדעתך? שאלתי אותו ועל אף שלא זכר את שמה, החל ברצינות לנמק, מדוע אין זה יען. "אם את חושבת שזה יען, איך זה שהוא לא נמצא עם הוריו בכלוב וחוץ מזה, למה יש רק אחד"? תאמינו לי, העניין כמעט והדיר שינה מעיניי…

ויום אחד, פגשתי את אלי דניאל, העובד בשבתות במשק החי וסיפרתי לו את הסיפור. אלי הסתכל עלי בקור רוח ואמר: "הילד צודק, זה ננדו ולא יען". לפני מספר שנים, הוסיף אלי, בקע מאחת הביצים, יען אחד בלבד, ששרד חצי שנה ומת. במשק החי שלנו, לא היה ועדיין אין, דור המשך ליענים. הננדו, שאינו נמנה על משפחת היענים, אמנם מאד דומה ליען, אבל בכל זאת יש ביניהם מספר הבדלים.

מודה באשמה ומתנצלת בפני הננדו ובעיקר בפני איתוש החכם והסקרן, שהביע ידע רב גם בשירים אחרים, שקרא בספר ומבקשת סליחה, מקהל הקוראים הצעירים והמבוגרים ובאמת, מכל מלמדיי השכלתי.

נפלא שיש מועד לסליחות ותענוג, שיש ילדים כאלה ואני זכיתי במפגש מאד חוויתי.

ועוד סליחה מיובל נבון וצוות "לגעת בחיות", שממש לא בכוונה, נשמטו לי מרשימת התודות הנמצאת בסוף הספר. חלק מהתמונות צולם במשק החי שלנו ותמיד התקבלתי במאור פנים בחיוך, בסבלנות וברצון טוב לענות על שאלותיי. חֶברה, אתם מקסימים ואני מודה לכם מכל הלב.