סיפור החיים שלי הוביל אותי מקנדה דרך הודו לגבעת חיים איחוד וזימן לי אפשרות לפתח את החשיבה פיננסית "אום אקונומיקס". באמצעות הבנה של שוק ההון (עם לא מעט ניסוי וטעייה) הצלחתי בחיים האישיים שלי לחבר בין דברים שלא תמיד מסתדרים: חיים של רווחה ובטחון כלכלי לצד אורח חיים של חופש ומשמעות.
מי שלא מכיר, אני דן אורדובר, בן זוג של טלי בירן ואבא למנו ויהלי. אני שמח לגור בקיבוץ ולגדל את הילדים בביטחון ובשמחה. אני חווה תחושה של קהילה, ואיזה חיבור ביני ובין האנשים שאני פוגש ברחוב, בכולבולית, בקפה של עזרי ובחדר אוכל. אני אומר תודה על אורח החיים הזה וכמו רבים מאיתנו, גם אני מקווה שאוכל להעניק גם לילדים שלי אורח חיים דומה אם ירצו בכך.
ביום שני, עשינו מפגש משותף במועדון של הקיבוץ ורציתי להגיד תודה לכל האנשים הרבים שהגיעו, שמחתם אותי! לאחרונה בניתי, בשיתוף פעולה עם שרון ברגרין, מנחת קבוצות, את האתר "אום אקונומיקס" ומערך של קורסים, שדרכם אני רוצה לעזור לאחרים ליהנות מהנסיון שצברתי בתחום ההשקעות ואיך כל זה יכול להשתלב עם חיים של משמעות. להרבה אנשים יש קונוטציות שליליות מהמילה "בורסה", קונוטציות כגון הימורים, סיכונים, כוח או קפיטליזם דורסני, אבל אני רואה את הבורסה כמכשיר שיכול לאפשר צמיחה אישית וחברתית. באתר ובקורסים שלי אני משלב את הבנת חוקי המשחק בשוק ההון הקפיטליסטי אבל מתוך עמדה של אכפתיות לחברה וכדור הארץ.
המשמעות של האחריות היא להשקיע בחברות שתורמות לבנות עולם שהייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו בו ולא להשקיע בחברות שהפעילות שלהם מזיקה, אפילו אם הן רווחיות. המשמעות של אחריות היא להשקיע באופן שלא יכניס אותי לסחרור רגשי של עליות ומורדות כך שאוכל להמשיך ולהנות משלווה ושמחה ולהתרכז בעשייה שלי, בתרגול ולימוד יוגה ובעבודת הגינון שנותנת לי קצת פרנסה והרבה אושר.
סיפור החיים שלי
איך אני הגעתי לעסוק בנושאים האלה? נולדתי בקנדה. אבא שלי, רלף, פעיל בקהילה היהודית וציוני, עבד כיועץ משפטי בחברת נדל"ן רביעית בגודלה בקנדה. במהלך העבודה שלו הוא גילה הונאה בתוך החברה שלו. קבוצת סוכני רכישה נשלחה לטקסס כדי לקנות אדמות לפיתוח קניונים, הם קנו מהחקלאים במחיר נמוך ואז התחברו למשפחת מאפיה של צווארון לבן, זייפו את חוזי העיסקה. הם מכרו את הקרקעות למשקיעים שקנו במחיר הגבוה של החוזים, ושמו בכיס את ההפרש. אבא שלי היה אמור להביא את ההונאה הזאת לבית משפט. הנאשמים שהיו אמורים לעמוד לדין, שכרו מתנקשים שחיכו לאבי ליד המכונית בחניון התת קרקעי של בנין משרדו וככה נמנעו מלתת את הדין.
מאותו יום, בגיל חמש, שלעולם לא אשכח, אני חוקר את הנושא שהמציאות הזאת הביאה לפתחי: איך לממן את החיים היקרים האלה בחוכמה, כדי שיהיה לי הרבה זמן עם המשפחה ולעסוק בדברים שאני אוהב. כי כולנו יודעים כמה הם יכולים להיות שברירייים.
אמא שלי היתה אז בת 43, עם משכנתא, חובות וארבעה ילדים בחינוך פרטי יהודי. בשנים הבאות היא לקחה אותנו ממשרד למשרד של עורכי דין, רואי חשבון ומנכ"לים, כדי להתארגן על כספי המשפחה. אמא שלי חזרה לעבודה כאחות, ולתקופה מסוימת התקיימנו מגמילות חסדים של הקהילה, עד שלאט לאט פרמנו את הקשרים, ואיתרנו מקורות מימון למשפחה. המשימה הראשונה הייתה לצאת מהמשכנתא שאבא שלי לקח מחברת הנדל"ן שבה הוא עבד. רצינו שהחברה תוותר לנו על החוב, לאור העובדה שאבי הקריב את חייו למען החברה.
הלכנו כמשפחה לפגישה עם מנכ"לית חברת סטיינברג, מיסי דוברין, בתו של סאם סטיינברג, מייסד האימפריה המשפחתית היהודית של סופרמרקטים במונטריאול, חברת בת של חברת נדל"ן שאבי ניהל. כששטחנו בפניה את בקשתנו לוותר על המשכנתא, היא התחילה לספר סיפורים על הכלכלה במדינת קוויבק ובעולם, ועל הימים הקשים, התקופה המאתגרת שהחברה עוברת וכו'. אני, כמו הילד בסיפור "בגדי המלך החדשים", שאלתי אותה באופן ישיר, "אבל מה את חושבת, מיסי?". באותה פגישה היא חתמה על אישור לשחרר את חוב המשכנתא שלנו.
אמא שלי, במהלך שאני מודה לה עליו עד היום, נתנה בנו אמון, וחילקה לכל אחד מאיתנו את חלקו ממה שהשאיר אחריו אבי, וככה הותירה את האחריות של כל ילד על חייו. זה לא היה סכום ענק אבל זאת היתה התחלה.
הסיטואציה המיוחדת שהחיים הובילו אותי אליה הכריחה אותי להתעסק עם התחום של התנהלות פיננסית. רציתי לעסוק ביוגה ובעבודת אדמה (שבהם אני עוסק עד היום) אבל רציתי לחיות בביטחון ורווחה. היה לי ברור שכדי לחיות באופן שאני רוצה אני חייב לפתח דרך להרוויח כסף שלא כרוכה במכירת הזמן שלי תמורת כסף אלא מבוססת על השקעות פאסיביות. למדתי מבעלי נסיון איך לבנות תיק השקעות ולאט לאט פיתחתי מחשבה שמשלבת את הידע שלי מהיוגה, מעבודת האדמה והבנה פיננסית. יש לי רצון גדול לשתף אנשים מהקהילה (ומחוצה לה) בדרך שלי ולנסות לעזור גם לאחרים ליהנות מהתובנות שלי בתחום ההשקעות.
מי שמעוניין לדעת עוד מוזמן מאד להיכנס לאתר omeconomics.com לקרוא מאמרים וגם להירשם לסנדאות שאני פותח במהלך החודש הקרוב.
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
נובמבר 2023 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


