בסיומו של עוד יום מהביל פגשתי את דב ירקוני במרפסת ביתו בשכונה החדשה. דב נראה עייף מאוד, אבל קבענו ודחינו כבר כמה פעמים אז הפעם לא מבטלים וזה לא שבערב אחר הוא יהיה פחות עייף. תקראו ותבינו למה.

דב נשוי לטניה, בתה של אניטה, בת זוגו של גיורא (קוקי) שקדי והם הגיעו לשכונה החדשה ב-2013 כנכדים של אולה ויצחק שקדי ויש להם שלוש בנות: נינה (16) ליה (13) ומאיה (4).

דב בעבודה

תספר קצת על עצמך?

"נולדתי בירושלים ב-1969. בגיל צעיר עברנו לארה"ב ולאחר עשור חזרנו והוריי התגרשו, עברנו כמה ערים וחזרנו לירושלים, שם למדתי בתיכון 'דנמרק' והדרכתי בצופים. 'למדתי' זו הגדרה לא מדויקת, נכון יותר נכחתי בבית-הספר ועשיתי בלגאן, כי אז עוד לא ידעו לאבחן ADHD (הפרעת קשב עם היפראקטיביות) ליקויי למידה ודיסלקציה ולי יש את כולם, כך שעד היום אני חושב שהשאירו אותי בתיכון כי הייתי אשכנזי והדרכתי בצופים. אמי הייתה פעילת 'שלום עכשיו', כך שמגיל צעיר ינקתי את החלב שכנראה עיצב את תפיסת עולמי.

סיימתי י"ב ללא בגרות מלאה, בצבא הייתי מפקד טנק ולאחר השחרור יצאתי לטייל בעולם. כשחזרתי עשיתי מכינה כדי להשלים בגרות והתקבלתי ללימודי הנדסת תעשיה וניהול בשנקר. עם הרבה עזרה מידידה בלימודים, הצלחתי לעמוד באתגר שהיה לא פשוט עבורי. הפסיכיאטר המחוזי של 'מכבי', שהכרתי במסגרת האבחון שעברתי, לא האמין לי שסיימתי את התואר והיו רגעים שגם אני לא הבנתי איך עשיתי את זה.

פרויקט הגמר שלי עסק בשיווק באינטרנט, כשעוד בקושי ידעו מה זה בתחילת שנות ה-90. זו התבררה כבחירה נכונה מאוד מצדי, שהשפיעה וכיוונה את הקריירה המקצועית שלי בהמשך".

דב בקאנו

איך הפכתם למשפחה?

"יונתן (אח של טניה) ואחי שירתו יחד בעורב צנחנים. ב-1993 נפצע יונתן נפצע אנושות בסוג'וד בלבנון ולאחר 10 ימי אשפוז בטיפול נמרץ, הוא נפטר. המשפחות הכירו בזמן האשפוז ובתקופה שלאחר מותו, ההורים התקרבו. לאניטה וגיורא הייתה חווה לרכיבה טיפולית בבית יהושע ואבא שלי, וטרינר במקצועו, הפך למעורב יותר בעמותה שלהם. באחד הביקורים בחווה שלהם הצטרפתי אליו וכך הכרתי את אניטה שהחליטה שאני מועמד מצויין לשידוך לטניה, גם אבי חשב כך ובסוף גם אנחנו השתכנענו.

ב-1994 עברנו לדירה בתל אביב קרוב מאוד לכיכר רבין והיינו בהפגנה בה נרצח רבין. כבר הספקנו ללכת הביתה בסוף ההפגנה, אבל אחרי ששמענו על הרצח חזרנו לכיכר ונשארנו שם עד הבוקר. עוד נחזור לנקודה הזו.

עליית נתניהו לשלטון וההסתה הפרועה שהתחילה כבר אז דיכאו אותנו ורצינו להתאוורר קצת. ב-1999 נסענו לניו יורק באמצע תקופת 'בועת הדוט.קום' במהלכה הפך האינטרנט לדבר גדול. אני אזרח אמריקאי כך שזה היה פשוט. שכרנו דירה במנהטן והשתלבתי בחברה לפרסום באינטרנט וכך החל החיבור שלי לתחום ההייטק. גרנו בניו יורק במשך עשור ועשינו חיים משוגעים. טניה עבדה בחברת מוזיקה שהביאה אומנים מאנגליה להופעות במנהטן, בילינו במועדונים, ברים והופעות ללא סוף. עבדתי כמה שנים בחברה ולאחר מכן הקמתי, יחד עם כמה חבר'ה ישראלים, חברה שעזרה לאתרים לעשות אופטימיזציה של עמודים, בעיקר של תהליכי הרשמה. גייסנו כ-10 מיליון דולרים מקרנות הון סיכון ונכנסנו למשחק של 'הגדולים'.

משפחת ירקוני

נינה נולדה ב-2004 וליה ב-2007. ליה נולדה עם אוטיזם והטיפול המורכב בה הבהיר לנו שהגיע הזמן לחזור הביתה ולהתקרב למשפחה. ב-2008 חזרנו לישראל ועברנו לגור בתל מונד עם המשפחה של טניה. לאניטה וגיורא הייתה את החווה לרכיבה טיפולית ואניטה הכירה מטפלים רבים מדיסציפלינות שונות.

חיפשנו קלינאית תקשורת לליה ואניטה המליצה על מישהי ממכמורת וכך נסענו כל בוקר לשם עם שתי הבנות, טניה לקחה את ליה לטיפול אצל הקלינאית ואת נינה לקחתי איתי לים (ומאז גם היא נדבקה בחיידק ועוסקת בשייט בעצמה). באחד הימים ראיתי בית להשכרה במכמורת והחלטנו לעבור לשם, וכך היה למשך חמש השנים הבאות".

מה הביא אותכם לקיבוץ?

"כשעברנו לעמק חפר עלתה האופציה של הצטרפות לשכונה ב' והתחלנו לשקול אותה ברצינות. בהסתכלות לאחור אני חושב שלא הבנו אז מה באמת המשמעות של חיים בקיבוץ, אך התחברנו כבר אז וגם היום לרעיון של חיים בקהילה תומכת עם ערבות הדדית.

ההתחלה לא הייתה קלה, כשעוברים לקהילה וותיקה לא פשוט להשתלב חברתית, אבל התאקלמנו יפה בקיבוץ ואנחנו אוהבים את החיים ואת הקהילה פה. יש לנו חברים טובים באזור, יש לנו בית שאנחנו אוהבים ומערכת שירותים מצוינת בקיבוץ, הבנות שלנו מתות על החיים בקיבוץ ויש להן חיי חברה עשירים ועבור ליה זו סביבה מוגנת ובטוחה.

בתחילת הדרך ניסיתי לכהן כחבר מועצה בקיבוץ, אך פרשתי כשהבנתי שקשה לי להשפיע בדרך זו וכיום, עם ההקמה של הנהלה וצוותים חדשים, אשמח לבחון אפשרויות להשתלב בקהילה באופן שיאפשר לי לתרום מהנסיון העסקי והכלכלי שצברתי".

איך השתלבת בעולם ההיי טק בישראל?

"כשחזרנו לארץ עבדתי חמש שנים בחברת פרסום במדיה וב-2013 הוזמנתי להצטרף לצוות ההקמה של Nielsen Innovative Fund, חברה בינלאומית למחקרי שוק שהקימה חממה לסטארט-אפים בשיתוף עם הרשות לחדשנות בישראל. החברה משקיעה בטכנולוגיות פורצות דרך הפונות לתעשיית השיווק והפרסום, הקמעונאות, מחקרי השוק והמדיה.

לחממה יש שני אפיקי השקעה: חממה של הרשות לחדשנות, התומכת בעולם החדשנות והטכנולוגיה כדי לחזק את תחום ההייטק בישראל והשני הוא ההשקעה של בעלי המניות המצפים לראות החזר להשקעתם.

התחלתי בחממה כסמנכ"ל לפיתוח עסקי וכיום אני מנכ"ל החממה, המשקיעה בסטארט-אפים טכנולוגיים בשלב המוקדם. החברות המתחילות יושבות אצלנו בחממה באזור התעשייה בקיסריה למשך 18 חודשים והצוות שלנו מסייע להן בכל התחום העסקי. המטרה היא שיגיעו לכדי מוצר ראשוני ומכירות ראשונות. בהמשך אנשי צוות החממה ממשיכים ללוות אותן, יושבים בדירקטוריון שלהן ואף משקיעים בהן כסף.

בשנה ממוצעת אנחנו בוחנים כ-600 חברות ומתוכן אנחנו משקיעים בשש חברות 550,000 דולר לכל חברה ויש כאלו שהחלטנו להשקיע בהן 1-2 מליון דולרים נוספים בהמשך. העבודה מסביב לשעון, דורשת זמינות גם בשעות לא שגרתיות, אבל דינמית ומאתגרת ומאפשרת לי לנהל את הלו"ז שלי בגמישות".

נינה ודב

נשאר לך זמן לתחביבים שלך?

"אני גולש בסאפ גלים ובנוסף משיט סירת קייאק. אני חבר במועדון במכמורת ומתייצב שם שלוש פעמים בשבוע ב-6:00 בבוקר. לעבודה אני מגיע סביב 10:00 כך ששעות הבוקר הן שלי.

ויש כמובן את הפעילות שלי במסגרת "הדגלים השחורים", שזה עבורי כמו עבודה נוספת, רק ללא שכר. הפעילות שלי במחאה נגד השחיתות ובעד הדמוקרטיה מגיעה ממקום של ציונות ואהבת הארץ. כ-20 שנים שיש לי אנטי מוחלט כלפי ביבי נתניהו וכל מה שהוא מייצג בעיני – הסתה ופילוג, שחיתות, חוסר תקווה וחוסר אלטרנטיבה לשלום אמיתי. התהליך המתמשך שהוא מוביל להפיכת המשטר הדמוקרטי בישראל לדיקטטורה מפחיד אותי מאוד ואני לוקח את זה ללב ולנשמה.

ה"אסימונים נפלו לי” חזק ב-15 למרץ השנה, כשבחסות סגר הקורונה החליט שר המשפטים, אוחנה, לסגור את מערכת בתי המשפט. אורי משגב כתב "הארץ" העלה פוסט בפייסבוק ואמר שהוא יוצא במחאת יחיד בחולצה שחורה והזמין אחרים להצטרף אליו כדי למחות בצעדה מכיכר רבין, המקום שבו נרצחה הדמוקרטיה, לכיכר הבימה.

מייד נכנסתי לרכב ונסעתי. היינו שם כ-1000 איש וזה היה מדהים. האחים שוורצמן (שיקמה, אייל וירדן) השתתפו במחאה הזו. כשהם חזרו הביתה שיקמה פרסמה פוסט בפייסבוק עם וידאו שבו קראה להצטרף לשיירת רכבים שתעלה לירושלים עם דגלים שחורים. אהוד ברק שיתף את הפוסט שלה וזה תפס ויראליות מדהימה ברשתות החברתיות והשאר כבר הסטוריה. מה שהביא לדעתי לתאוצה המרשימה שתפסה המחאה הוא הטיפול הכושל של רה"מ במשבר הקורונה והמשך ההתנהלות שלו שמראה לנו שהוא תופס את עצמו כמי שנמצא מעל האזרחים, ולא כמי שבא לעבוד עבורם.

כפעיל ב"דגלים השחורים" יצרתי קבוצת ווטסאפ של אנשי דיגיטל להעברת הודעות וכמוה נפתחו עוד מאות. במקביל ניסינו לייצר פעילויות שייצרו הד תקשורתי. הגרעין היוזם של המחאה מורכב למעשה ממספר ארגונים המשתפים פעולה ובתחילת הדרך זה דרש המון שעות עבודה, אך ברגע שכדור השלג תפס תאוצה (לאחר המעצר של אמיר השכל) הוקם מערך משומן היטב של אנשים שלקחו על עצמם תפקידים שונים בשטח, מה שאיפשר לי להמשיך לפעול אך בעצימות טיפה יותר נמוכה.

כיום הפעילות שלי היא בעיקר מקומית, אני מנסה להניע אנשים מהקהילה שלנו לתמוך בפעילויות ארציות של התנועה בהגעה לצמתים באזורנו, בבלפור ובקיסריה ובמקביל ממשיך לקחת חלק במחאות השבועיות בבלפור. כיום פועל אצלינו בקיבוץ צוות נאמן שהתגייס לארגן את הפעילות בצמתים (אציין כאן את "הקבועים" וסליחה אם שכחתי מישהו): תמנע אופיר, שחר דייג, תרצה מדיני, רם עפרון, איריס קראו ועוד עשרות פעילים המשתתפים בהפגנות וכמובן נינה שלי שהצטרפה אלי מהשיירה הראשונה של הדגלים השחורים לירושלים ואף פתחה קבוצה של צעירי עמק חפר של הדגלים השחורים והצליחה להניע מספר בני נוער מהעמק ומהקיבוץ להצטרף כל שבוע לנסיעה לבלפור.

מסתבר שלא קל להזיז חלקים גדולים בקהילה שלנו, למרות שאני חושב שהרבה אנשים מבינים שקורים בארץ תהליכים מסוכנים מאוד. אני מזמין אנשים נוספים להצטרף לפעילות, כי זו שעה קריטית והארץ שלנו בוערת. אסור להישאר אדישים וצריכים לעשות כל מאמץ על-מנת שעוד קהלים יצטרפו אלינו לפעילות ולהפגנות, כל אחד/ת לפי יכולתו/ה – בצמתים, בקיסריה ובבלפור, בעזרה להוציא אנשים נוספים וגם בפעילות התנדבותית פשוטה כמו תליית שלטים, עזרה ברישום ההסעות ומכירת ציוד לגיוס כספים לפעילות.

בימים אלו אני שוקל להצטרף למאמץ ההסברתי של "הדגלים השחורים" בקיום הרצאות במסגרת חוגי בית, כמו הערב שאירגנו פה בגח"א לפני מספר שבועות. ההנחה היא שאם יותר אנשים יבינו עד כמה אנחנו מדינה בסכנה, הנכונות שלהם לקום ולהיאבק באופן פעיל למען הדמוקרטיה תהיה גבוהה יותר".

איך מכניסים את כל הפעילות שלך ביממה אחת?

"אני רגיל לפעילות סביב השעון, זה מתחבר לי טוב עם האנרגיות הגבוהות שאני משקיע בעבודה ובפעילות החברתית, וגם הולך לא רע עם ה-ADHD  שלי".

תכניות לעתיד?

"אני אוהב מאוד את החיים בארץ, אך בטוח שכשהעולם יחזור לשגרה נחזור גם לחשוב על תכניות שיש לנו לנסוע לטיולים בעולם. למרות כל האתגרים כמשפחה לילדה עם צרכים מיוחדים, ביקרנו במקומות כמו באלי וגם ווייטנאם. אחרי שנינה תשלים את השירות הצבאי, אנחנו חולמים גם לגור כמה שנים במקום אקזוטי בעולם כמו באלי, קוסטה ריקה או הוואי".