שלושה מתדלקים, עשרות מטוסי קרב יווניים והכל קורה כ-1500 קילומטרים מישראל. לאחרונה בוצע תרגיל משותף של חיל-האוויר הישראלי וחיל-האוויר היווני ולהלן נקודת מבטו של צלם בטאון חיל-האוויר הלא הוא שני הגלילי, הבן של דנה ויריב

בתור צלם בטאון חיל-האוויר, אני זוכה לקבל הזדמנויות רבות לצפות בתרחישים לא ממש סטנדרטיים שאינם חשופים לעין הציבורית, כולל כאלה שלא חשבתי שייצא לי לראות: צילמתי מסוק קפריסאי שהגיע לכבות שריפות בישראל, צילמתי במהלך מבצע "עם כלביא" את הטכנאים עובדים יום ולילה תחת כוננות ספיגה, את הרגעים הטעונים לפני שהטייסים עולים על המטוס בדרכם לתקיפות בלב איראן ולאחר מכן את ההמראות הכבדות כשהמטוסים עמוסים בדלק ועל תחנות החימוש מתחת הכנפיים אין סנטימטר פנוי, כשתוך שניות ספורות נעלם המטוס הרועם מפריים המצלמה.

אך החוויה האחרונה הייתה משמעותית יותר, בעיקר משום שהפעם גם אני הייתי באוויר: כחלק מתרגיל שיתוף פעולה בין חיל-האוויר הישראלי לחיל-האוויר היווני, המראתי במטוס ״ראם״ (בואינג 707), של טייסת 120 (״ענקי המדבר״) וטסנו מעבר לים אל איי יוון.

מנבטים ליוון

הגעתי לבסיס נבטים עוד בערב שלפני ההמראה, מכיוון שהטיסה יועדה לצאת מוקדם בבוקר. רציתי לישון כמה שיותר, להיות הכי חד שאפשר ובעיקר מוכן, כי קשה לצלם כשעייפים.

קמתי בשעת בוקר מוקדמת, קצת לפני השמש, הגעתי לטייסת ולאחר תדריך קצר בחדר התדריכים, יצאנו אל הליין. אנשי הצוות הטכני כבר חיכו לנו במטוס, צילמתי אותם מכינים את המטוס ובלי לבזבז זמן המראנו. המטוס הגדול מתנתק מהמסלול המדברי ונוסק לשמיים, אני מסתכל מבעד לחלון, הצבעים הכתומים של המדבר משתלבים ונפרשים לעינינו.

פתאום – ים, הרבה ים חולף על פנינו כשאנו עושים את דרכנו מערבה לאיים המרשימים של יוון, בינתיים אני מקבל מושב בתוך הקוקפיט ואף זוכה לשמוע את קולות הקשר. למרות שאני לא מבין דבר, אני קולט מן הנאמר את רמת המקצועיות הגבוהה של צוות האוויר: הכל נעשה ברצינות, כל פעולה וכל משימה קטנה נלקחים בחשבון בעת הטיסה והכל מדובר בין כולם, התקשורת בין אנשי הצוות יעילה מאוד והם מבינים אחד את השני מהר מאוד, כשכולם עובדים יחד למען הצלחת המשימה. בטיסה ארוכה כזו, הנמשכת שעות רבות ומטרתה היא תרגול תדלוק מטוסי קרב בדרכם ליעדים מרוחקים, גדל מספר אנשי צוות האוויר ולא פעם גם מוכפל.

אני מתחיל לראות יבשה ואת רכסי ההרים המרהיבים של יוון. אני לא יודע מה השעה, אבל ברור לי כי חלף זמן רב מאז שהמראנו מנבטים שבנגב. כמה דקות לאחר מכן, ניגש אלי אחד מאנשי הצוות ואומר לי ללכת לאחורי המטוס, מכיוון שאפשר כבר לראות את מטוסי הקרב היווניים אותם אנו אמורים לתדלק.

אני צועד מהר לכיוון אחד החלונות האחוריים שבחרתי מבעוד מועד על-מנת שאוכל לצלם את המתרחש בחוץ, בעיקר משום שהתרשמתי כי הוא החלון הכי נקי במטוס. לפתע הם מופיעים בחלון: שלושה מטוסי קרב יוניים מדגם F-16 ועכשיו הם ממש מולי, קרובים מאוד במבנה מרשים, מייד אני מתחיל לעבוד ומשתדל לתעד את המטוסים ליד כנף ה״ראם״. כל כמה שניות אני מסתכל שוב מהחלון כדי לראות ולצלם שינויים במבנה ובמטוסים.

חדים ומוכנים

היוונים עובדים בצורה מסודרת ובכל פעם מגיעה רביעיית מטוסי קרב כאשר כל אחד בתורו יורד לתדלוק אווירי ישראלי. לאחר סיום פעילות התדלוק, הם עוברים לצד השני של ה"ראם" כשאני עוקב אחריהם עם העדשה.

זהו. יש לי מספיק תמונות מהמבנים הראשונים שתדלקו וכעת אני יורד אל החלק התחתון של המטוס, על-מנת לתעד פעילות של "בומר". מדובר בקצין המפעיל את הבום – צינור הדלק החיצוני הנמצא בחלק החיצוני האחורי של כל מטוס "ראם" ובאמצעותו מתבצע התדלוק האווירי.

עמדת "בומר" נמצאת מאחורי וילון בקצה האחורי של המטוס. הוא נמצא בחושך כמעט מוחלט כדי להיטיב ולראות, משום שזו עבודה הדורשת דיוק מירבי, פוקוס גבוה מאוד ויכולת לשמור על ריכוז לאורך זמן רב. השתדלתי לא להפריע לו מכיוון שכל תנועה קטנה של צינור התדלוק צריכה להיות מדויקת להפליא וכאמור, אסור שהבומר ייצא מריכוז.

בשלב זה של הטיסה, אני בפול גז –  אני זז במהירות בתוך המטוס תוך כדי צילום: עברתי מחלון לחלון, מהקוקפיט לעמדת הבומר וניסיתי לתפוס זוויות מעניינות ובעיקר את גודל האירוע של שיתוף הפעולה בין חילות-אוויר משתי מדינות ידידות, המתרחש בגובה רב ובסנכרון מלא בזמנים מדויקים ואנשי צוות חדים ומיומנים. המסר המרחף כל העת מעל התרגיל: אנחנו מוכנים.

הם ענקים

הצוות סיים את תדלוק המטוסים ומתכונן להנמיך, אנו עומדים לבצע תהליך "טאצ' אנד גו" כלומר נגיעה של גלגלי המטוס במסלול ואז המראה ללא עצירה. חזרתי למושבי בקוקפיט וחגרתי, תוך שאנשי הצוות מוודאים שאני מצלם. בעוד המטוס מנמיך, הצוות ואני מתפעלים מהנוף כשהמטוס יורד והאדמה מתקרבת, רצועת החוף כבר ממש מפורטת לנגד עינינו ואז גלגלי המטוס נוגע בקרקע, אני עוד לא מבין ממש מה קורה אבל ממשיך לצלם כשהטייסים מתאמים בקשר עם מגדל הפיקוח היווני.

המטוס מאיץ על המסלול, המהירות עולה ועולה והנה הוא מתנתק מהקרקע ואנחנו מטפסים גבוה. רכסי ההרים היווניים אמנם גבוהים, אבל אנחנו נוסקים מעליהם והפסגות חולפות מתחתינו ולאחר זמן קצר, מרחבי הים חוזרים למלא את הנוף.

אנחנו פונים מזרחה ולאחר כמה שעות, נוחתים חזרה בבסיס. אני מודה לצוות על האירוח החם במטוס וממהר לטייסת כי עכשיו צריך להעביר את התמונות במהירות האפשרית. אחרי שנוכחתי מקרוב ביכולות הטיסה שלהם, לא יכולתי שלא לתפוס טרמפ עם אנשי צוות האוויר חזרה לטייסת.

בטייסת בחרתי במקום  בו אוכל לשבת בנוחות ולהתרכז, אבל אז התברר שלא פשוט למצוא כזה: רעש מנועי המטוסים מעליי לא הפסיק אפילו לרגע.

סינון התמונות היה קשה, הן בשל המהירות בה נאלצתי לעבוד וגם מכיוון שהבחירה היא קריטית משום שאני רוצה להעביר את מה שהרגשתי בטיסה ואת המסר של חיל-האוויר: עוצמה, שיתוף פעולה, דיוק מופתי ונחישות. בחרתי את התמונות הטובות ביותר שאת חלקן אתם רואים כאן בכתבה, והעברתי אותן, לאחר מכן הן עברו מסע של אישורים והופצו לעולם.

המסקנה שלי – אמנם מדובר רק בתרגיל, אבל בטיסה הזו הבנתי את גודל ועוצמת התפקיד של הטייסת הזו ועד כמה אנשיה משמעותיים לפעילות המבצעית של חיל-האוויר ברגעי האמת. לא סתם קוראים להם "ענקי המדבר".