בהתאם להחלטת מועצת הקיבוץ החלה העברת ובניית האורווה במקומה החדש, במקום ההודיה הסמוכה למרכז המזון של הרפת ולמגורי התאילנדים. מי שלקח את הפרויקט הענק על עצמו הוא נדב יגודה (34) בנם של שולה ואמנון ונכדם של חוה ויצי. הוא הנדסאי בניין ומפקח בנייה העובד בעסק המשפחתי, נשוי לעדי (32) מעצבת טקסטיל שעובדת בפריגת והם הורים לתומר (5) דן (2.5) ואביב (8 חודשים).

כאחד מבני טיפוחיו של יפתח לברון, נדב מחובר לאורווה בכל נימי נפשו. "בתור ילד בקיבוץ העברתי חצי מהזמן באורווה וחצי בכדורמים. לדעתי האורווה ועוד כמה מוסדות קיבוציים חייבים להמשיך ולהתקיים כאן. אחרת, מה זו המילה קיבוץ?". 

המעבר לאורווה החדשה מהווה הזדמנות גדולה להתחדשות והתקדמות. הוא ושותפיו בפרוייקט מאמינים שהמעבר יביא אנרגיות חדשות, תלמידי רכיבה חדשים ואכסניה לסוסי פנסיון כדי שהאורווה תכניס כסף, תגדל ותתרחב בהמשך. 

האורווה החדשה נבנית בתוך מבנה ההודיה: נקנו תאים חדשים לסוסים, נבנים כיתת לימוד / מועדון וחדר אוכפים, כשמצפון ללול מתוכננים פיתוח של מגרש רכיבה ומצפון לבור התחמיץ יהיה מרעה. יבנו משרד, מבנה שירותים ולהערכת נדב, תהליך הבנייה יימשך שנים.

כמעט כמו תמיד, הפרויקט החל בסגנון יפתח. "כמה חודשים לפני המלחמה פנה אלי יפתח ואמר: 'צריכים להעביר את האורווה ללול שליד מרכז המזון, חייבים אותך'. מייד אמרתי כן, כי יש אנשים שלא אומרים להם לא גם אם זה עולה לך בזמן, אנרגיה וכסף. התאים לי מאוד להוביל את הפרויקט וזה בדיוק התחום בו אני עוסק ביומיום. העסק מתמקד בבניה ופיקוח כשמגוון הפרויקטים שלנו רחב: רפתות, מבני תעשיה, כבישים ותשתיות ומפקחים על הרחבות ובנייה פרטית. מטבעי אני אוהב לתרום, בעיקר בעשייה וכבר בשנת שירות הבנתי שכסף זה לא הכל, יש מקומות להרוויח כסף ויש מקומות שצריך לתרום". שותפיו בצוות המוביל הם יפתח, אור בתו, יאיר אסטליין ובפן התקציבי שמוליק לשם שעובדים מול סיזל, המנהל העסקי.  

נדב מספר כי בהתחלה היה רב הנסתר על הגלוי. "אט אט ותוך כדי עבודה, הדברים התבהרו ובסוף הכל הסתדר בצורה שאני לא יודע להסביר. לא באמת ידעתי למה אני נכנס והתפקיד דרש ממני הרבה יותר ממה שחשבתי, אבל לא יכולתי להגיד 'עד כאן' אז עושים את הכי טוב ומתמרנים בין העבודות".

אומדן עלות הפרויקט היה כמיליון ש"ח. הקיבוץ החליט על תקציב של 600,000 ₪ בציפייה כי האורווה תגייס את השאר.

"ב-6 באוקטובר 2023 העלינו קמפיין מימון המונים שכמובן בוטל ביום שלאחר מכן", מתאר נדב שגוייס אז ל-150 ימי מילואים, מה שהביא לעצירת הפרוייקט. מאז הצליחו יפתח ואור לברון, יחד עם יאיר אסטליין, לגייס כחצי מיליון ש"ח במאמץ עצום ועבודה רבה, כך שהשקעת הקיבוץ הפכה גם היא לחצי מיליון ₪. "ביום הפתיחה, האורווה לא צריכה ולא תהיה מוכנה ב-100 אחוזים והבנייה תימשך שנים", מדגיש שוב נדב.

החלק הראשון של הפרויקט אמור היה להסתיים בינואר 2025 אך ידחה לתחילת מרץ. "העיכוב בפרויקט לא נגרם עקב ימי המילואים אלא ממגבלות ייבוא התאי הסוסים מסין", מסביר נדב. "לאחר בדיקה מעמיקה של הנושא הזמנו את המחיצות מסין ונרכיב אותם בשטח, כמו לגו, זה נכון יותר כלכלית והמוצר איכותי".

הוא מדגיש כי הרוכבים והסוסים הם מוקד הפרויקט והאורווה מתוכננת כך שלסוסים יהיה מרווח, נעים, מזמין ונוח. "במהלך ההיערכות לפרויקט ביקרנו באורוות בארץ, כך שיכולנו לזקק את צרכי הסוסים ולתת את המענה הטוב ביותר".

אי אפשר להתעלם מהעובדה שנדב שירת במילואים זמן רב בשנה האחרונה. "זה לא יכול לעבוד אם אין בבית אישה חזקה, תומכת, המבינה שאין ברירה וזה צו השעה. אנחנו כבר בשנה השנייה למלחמה ומאז תחילתה שירתתי מעל 300 ימי מילואים. בלשון המעטה, התמודדות המשפחה אינה קלה וזה הופך מורכב יותר עם כל תקופת מילואים נוספת ואנו נעזרים המון במשפחה, הסבים והסבתות, הדודים וחברים בקיבוץ. במהלך המלחמה ורגע לפני תחילת תעסוקה מבצעית ברמת הגולן, נולד בננו אביב והפכנו להורים לשלושה, מה שהפך את העניין למורכב אף יותר אך לגמרי אפשרי בזכות אשתי והתמיכה מסביב. הגדוד לקראת פרק מילואים נוסף והכוח של העורף זה הכוח שלנו להמשיך ולהילחם בחזית".

בפרוץ המלחמה הגדוד שלו הוקפץ לגבול הצפון. "ידענו מה מחכה לנו מעבר לגדר והתכוננו לזה שנים. מה שמדהים היה לראות איך כמות אדירה של מילואימניקים שעטו קדימה להתמקם על הגבול ולמנוע פלישה של חזבאללה". במהלך התמרון בלבנון הם נכנסו לכפרים במשימות סריקה, השמדת תשתיות אויב ואיסוף אמצעי לחימה. לשמחתו לא היו דילמות מוסריות, משום שלא נתקלו באויב או באזרחים. "אני מקווה מאוד שהחטופים יחזרו לביתם, שהישובים שנפגעו יחזרו לפרוח ושיצמצמו לנו את כמות ימי המילואים. אין לנו ארץ אחרת".