דף עמדה בנושא פיתוח סביבתי של אזור השירותים בכניסה לקיבוץ

אמיל זיידמן ובלהה בן-אהרון

.

הקיבוץ הוא פיקדון שקיבלנו מדורות קודמים ובאחריותנו בתקופת חיים זו להעביר אותו הלאה, פיתוחו העתידי של הקיבוץ צריך להיעשות גם בדרך שתהיה מקובלת על חלקי הציבור הרואים אותו כשכיית חמדה אדריכלית ותכנונית ורוצים לשמרו כקהילה כפרית בעלת אורחות חיים ייחודיים.

החצר הקיבוצית היא יחידה במינה בעולם! עלינו לשמרה, ולא לפגוע בעקרונות התכנוניים הראשוניים שיצרו אותה. לכן יש לקבוע את העקרונות התכנוניים בדיון ציבורי תוך כדי שיתוף אמיתי של הציבור, והצגת תכניות וחלופות שונות לשם קבלת משוב אמיתי ויכולת משמעותית לשינוי והתאמה, ולא כעובדה מוגמרת רק לשם קבלת אישור בדיעבד.

אנו מגישים בזאת את השגותינו לגבי התוכנית המוצעת ע"י ההנהלה ומעמידים הצעות חלופיות אשר מטרתן לקיים את המרפאה האזורית, אשר רוב הציבור ואנו מעוניינים בה, אולם זאת לא בהכרח יחד עם הקמתו של מרכז בעל אופי מסחרי בוטה. טענת ההנהלה כי לא ניתן לבנות מרפאה אזורית מבלי הקמתו של מרכז מסחרי גדול נלווה לא הועמדה כלל לדיון ולא הוכחה כנכונה והכרחית.  

 שקיפות התהליך ושיתוף הציבור

–          הגיית הרעיון, קביעת העקרונות הכלליים והתכנון הפרטני של המתחם הובלו ע"י קבוצה מצומצמת מאוד של אנשים. יש להרחיב את מעגל מקבלי ההחלטה, הן במישור של גופים קהילתיים (הנהלת הקיבוץ, מועצה, וועדת תכנון) והן בפורומים של פגישות קהילתיות והצבעות בקלפי. עם כל הכבוד לאנשים שמנווטים את הפרויקט והרצון שלהם בפיתוחו וקידומו, אין זה הגיוני שפרויקט כל כך מהותי ומשמעותי בכניסה לקיבוץ יוחלט ויעוצב ע"י קבוצה של 3-4 אנשים בלבד שיעשו בו כרצונם.

–          כלי מהותי לתכנון הפרויקט (ופרויקטים אחרים ברחבי הקיבוץ) היא וועדת התכנון. בשנים האחרונות, לאור הבנייה המואצת של חלקים מהקיבוץ והפיתוח של שטחים חדשים, וועדת התכנון הפכה להיות לאחד מהגופים המשמעותיים והמשפיעים ביותר על מראה הקיבוץ ואורחות החיים בו. אי אפשר להמשיך בתכנון הפרויקט מבלי שיהיה שינוי מהותי בוועדת  התכנון והפיכתה מגוף מנהלי וקטן של בעלי מקצוע שמתמנה ע"י מנהלי הקיבוץ ומשקף את דעותיהם בלבד לגוף גדול יותר, ייצוגי ונבחר הכולל בתוכו, לצד יועצים מקצועיים, גם נציגי ציבור וחברים מהשורה שמשקפים את הלך הרוח של חברי הקיבוץ, מגוונים ומרחיבים את החשיבה.

 –          התרבות הניהולית הקיימת של וועדת תכנון המנוהלת באופן ריכוזי והנפגשת לעיתים ואשר אינה מחויבת בדיווח לציבור (או בדיווח חלקי בלבד) חייב להשתנות.

• לוועדה צריך להיות יו"ר נבחר.
• צריכה להיות בה שקיפות מלאה.
• מתן אפשרות לחברי קיבוץ מעוניינים להופיע בפניה.
• קיום מנגנון שיאפשר שינוי בחברי הוועדה ובחירתם מחדש (אי אפשר שאותם אנשים יהיו בוועדה שנים כה רבות במינוי שאין לו מגבלת זמן)
• דיווח לחברי הקיבוץ מבעוד מועד על הנושאים הנידונים בה.
• קיום דיון ציבורי על נושאים מהותיים המשפיעים על אורחות החיים ומתן אפשרות להשפיע מבעוד מועד ולא רק לשמוע דיווח בדיעבד.
•  צריך שיהיו בה מנגנונים שיבטיחו ניקיון כפיים וחוסר ניגוד עניינים.

 –          ההנהלה, בשם הקיבוץ ובמימון התקציב הקהילתי מעסיקה אדריכל לקיבוץ שאמור לוודא תכנון נאות של המתחמים בקיבוץ ברוח ערכי הקהילה. מחובתו של האדריכל להיפגש עם כלל החברים ולשמוע דעות וקבוצות חברים שונות ולא לשמש רק את הנהלת הקיבוץ לעיצוב והעברת דעותיה. מחויבותו של האדריכל היא לכלל החברים ולא רק להנהלת הקיבוץ.

 –          ההליך הטכני של שיתוף הציבור צריך להיות ברור ומסודר. הודעות על פגישות צריכות להיות מפורסמות במגוון של ערוצי תקשורת ובמרווח זמנים כזה שמאפשר לאנשים להגיע.  צריך להיות פרסום נאות של רעיונות והצעות לתכנון במגוון של דרכים (לוחות מודעות, פתקים וניירות עמדה בתאים, אינטרנט ומודעון, עלון הקיבוץ ודף המידע השבועי ועוד). הגישה והביצוע צריכים להיות כאלו שמשקפים לציבור רצון אמיתי ליידע ולשתף אותו ולא רק הרגשה של "לצאת ידי חובה".

 –          לדוגמה, לפני מס' חודשים התבשרנו על וועדה שמטרתה היה לקרב ולהחזיר את אמון הציבור בהנהלה. הרקע להקמת הוועדה זו היה בחלקו עניינים תכנוניים וחוסר שביעות רצון של הציבור מהתנהלות ההנהלה בנושאים שונים. הוועדה האמורה באה לעולם בקול צעקה רבה ויצאה ממנו בקול ענות חלושה. מה היה בוועדה? מהן מסקנותיה? מה הייתה פעילותה? האם מישהו יודע? האם מישהו שמע? אנו מבקשים שינתן לציבור דין וחשבון על פעולתה של הוועדה וימסרו מסקנותיה.

 אופי המתחם: 

–          "אותה הגברת בשינוי אדרת" – לפני מס' חודשים דחו משתתפי הדיון על הסף הצעה של מרכז מסחרי בוטה, מכוער ושאינו משתלב באופי הקיבוץ. לאחר מס' חודשים של המתנה, הציעה ההנהלה את אותה הצעה שהוצעה כבר , עם קצת שינויים קוסמטיים, עם הרבה דברי הרגעה  מפיו של אדריכל מוסמך ועם נחמה פורתא של שימור מבנה התחנה. אבל בסופו של דבר, כשמקלפים את כל העטיפות מקבלים את אותה ההצעה המכילה את אותם האלמנטים המסחריים  (תחנת דלק, מבני מסחר הכוללים דוכני מזון מהיר, בנייני משרדים של שלוש קומות), מצוקת חנייה ומערך תחבורה מסיבי המנוקז כולו לכיכר אחת קטנה, שאליה גם נאספת התנועה של חברי הקיבוץ והנכנסים בשעריו.

–          אין בהצעה הנוכחית חידוש או ייחודיות, או ניסיון לחשיבה חדשה ומרעננת שגם תבטיח פיתוח כלכלי וקיומה של מרפאה אזורית וגם תפעל למען שילוב המתחם באופי הקיבוץ ובזהותו הקהילתית. יש קצת שיפורים תכנוניים, קצת יותר סדר והגיון צורניים, והרבה שיווק נעים לאוזן. אבל במהות זאת עדיין אותה הצעה שהעלתה חששות רבים בליבנו לפני חצי שנה.

 –          יתרה מזאת, בהצעה הנוכחית יש גם צדדים בעייתיים יותר. לדוגמה: רשת שלמה של כבישים (במקום כביש אחד) שבינם רצועות צרות של איי תנועה, הקרויים "שטחים ירוקים". או הגדלה של שטחי המשרדים והשארת אפשרות לבנייה עד גובה של 3 קומות (!!!) בשטחי המסחר והמשרדים.

 –          לא נערך דיון על אופי המתחם. הנחת העבודה של מציגי התוכנית כי המתחם חייב להיות בעל אופי מסחרי בוטה הכולל אלמנטים מסחריים וקמעונאיים כתנאי להקמתה של מרפאה אזורית מעולם לא עמדה לדיון ציבורי. האם רובו של הציבור רוצה מרכז מסחרי בפתח הקיבוץ? מדוע הוצע רק מודל אחד – עסקי/קמעונאי (הכולל שטחי מסחר תחנת דלק וכו') ולא מודלים אחרים?

 –          לא נבחנו כלל אלטרנטיבות אחרות, אשר גם הן יכולות להוביל לפיתוח המתחם ולרווח כלכלי (אולי אף משמעותי יותר).  לדוגמא: פיתוח תיירותי, פיתוח של מרכז לגיל הזהב, פיתוח של שירותים קהילתיים אזוריים, פיתוח מרכז של שירותים רפואיים ופארא רפואיים, פיתוח מרכז של עסקים בעלי אופי קיבוצי וכפרי ועוד.

 –          לא נערכה ולא הוצגה תוכנית כדאיות כלכלית אשר תיקח בחשבון התפתחויות עתידיות: השינויים בתחום קמעונאות הדלק בישראל, בניית כביש 9 (עורק תחבורה רוחבי לכביש 6 שיסיט חלק גדול מהתנועה מכביש 581) היבטי מיסוי וכו'. לפיכך, למרות שאנו יודעים היטב מהם המחירים שנשלם כחברה וכקהילה בעד קיומו של המרכז המסחרי, אין לאף אחד מושג לגבי התמורה, והאם התמורה הזאת תהיה שוות ערך למחיר והאם היא תצדיק אותו.

 –          לא הועלתה לשאלה כלל ההשפעה שתהיה למרכז כזה על מרקם החיים בקיבוץ, על החיים התרבותיים והחברתיים, על האופי הקהילתי והכפרי של הקיבוץ. כיצד יכול מרכז מסחרי על שלל פיתוייו וחולייו השוכן בלב ליבו של הקיבוץ ובשעריו להשפיע על תרבות הצריכה של חברי הקיבוץ, על תרבות הפנאי של ילדינו? על האופי השליו של חיינו? מה ייחודו של הקיבוץ כקהילה כפרית וכיצד ייחוד זה משתלב עם מאות מכוניות החונות בשעריו, עם מזנוני מזון מהיר, תחנת דלק, בנייני משרדים בעלי שלוש קומות, סניף בנק ושאר מרעין בישין ממוסחרים.

 –          פיתוח המרכז צריך להיות משולב בדיון על אופי הקיבוץ. האם אנחנו רוצים להיות כמו תל אביב וניו יורק? האם אנחנו רוצים להידמות לעוד שכונה בחדרה? לעוד פרבר שינה בראשון לציון? מהם אבני הגזית עליהן בנוי הקיבוץ ומהם הדברים שאנו רוצים לשמר? הדיון הזה איננו דיון תיאורטי של כמה משוגעים לדבר, הוא נוגע בכל אורחות חיינו, בענפי הקיבוץ ובבעלותו על ענפים יצרניים, במדיניות המחסומים ותנועת רכבים בתוך הקיבוץ, בשימור של מערכת החינוך הקיבוצי ואופייה ועוד ועוד. רק לאחר דיון שכזה וקבלת החלטות, יהיה אפשר להמשיך בעיצוב המרכז ובנייתו בהתאם להחלטות שיתקיימו.

 –          לא הובעה בחשבון ולא עלתה כלל לדיון השאלה של השפעת המרכז על עסקים קטנים בקיבוץ.   די יהיה להתבונן בהשפעה ההרסנית של מרכזי קניות גדולים על המבנה החברתי והכלכלי של קהילות קטנות ש"מארחות" את המרכזים האלו, ובמהירה מוצאות את עצמן מנוצלות, חלולות וריקות ונטולות שום מבנה או משאב עצמאי משלהן.

 –          הציבור צריך להחליט מהו האופי הראוי למתחם: מסחרי, קהילתי, תיירותי וכו'. ורק לאחר שהציבור מתווה את אופי המתחם, ניתן לפנות לשלבי התכנון. כרגע התהליך הוא הפוך. ההנהלה החליטה על אופי מסוים, ועל פיו מתכננים, ללא קבלת הסכמה ואישור של הקהילה.

–          יש להכין תסקיר סביבתי שיקבע מהו הנזק שייגרם לתושבי השכונות הצמודות למרכז בהיבטים סביבתיים, בטיחותיים, בריאותיים, מבחינת מפגע רעש וזיהום אויר, פריצות לבתים, כניסה והצרת מרחב המחיה ע"י אנשים מבחוץ שיגלשו אל מעבר למתחם המרכז המסחרי.

–          בהצעה הנוכחית לשימוש במתחם יש למעשה הקטנה של שטח  הקיבוץ והוצאת חלק ממנו אל מחוץ לגדר והפקעה שלו מחברי הקיבוץ ו"מסירתו" לידי קבוצת יזמים ומפעילי שימוש חיצוניים. צעד כה משמעותי , של מרחב כל כך גדול ובמיקום כה בולט חייב להיות מוסכם על כלל חברי הקיבוץ.

הטענה של מציגי התוכנית כאילו השטח הוא "מחוץ לגדר הקיבוץ" היא מגוחכת לאור העובדה שפשוט לוקחים את גדר הקיבוץ ומזיזים אותה פנימה.

 –          מטיבם של מתחמים עסקיים שהם צומחים וצומחים עוד ועוד. ויזמים עסקיים מנסים להשביח את ערך הקרקע ולעשות בה שימוש הולך וגדל. תחנת דלק עם "אלונית"  קטנה במהרה תיהפך לסופר מרקט גדול, מרכז מסחרי צנוע של 4-5 חנויות יכול במהרה להיהפך לקניון הכולל 30 חנויות, תחנת דלק מצומצמת יכולה בקלות להיהפך למתחם שלם של מוסכים/ שטיפת מכוניות/ חנויות צמיגים ואביזרי רכב. מה היכולת שלנו כתושבי הקהילה שמושפעת ישירות מהמרכז לשלוט בדחפי ההתפתחות האלו וכיצד אנחנו יכולים לדעת שאנחנו לא מאשרים מרכז צנוע ומקבלים מפלצת מסחרית ומכוערת ממש מול בתינו. האם אנחנו באמת יכולים לשלוט על כך? ואם לא, למה להכניס את עצמנו מלכתחילה לרכבת הדוהרת?

לכן אנחנו מציעים:

–          שינויים מיידיים במבנה ובאופי וועדת תכנון, הרחבתה, הכנסת חברים מטעם הציבור והפיכתה לגוף נבחר. (התביעה לשינויים האלו הובעה כבר לפני מספר חודשים ועדיין לא נענתה באופן מסודר.)

 –          תביעה לדו"ח מטעם הנהלת הקיבוץ על תוצאות הוועדה לחידוש אמון הציבור בהנהלה.

 –          דיון מהותי הנוגע לאופי הקיבוץ והחזון שלו לאורך זמן, כולל שכונות הבנים.

 –          דיון באופי המתחם והצעת שימושים אלטרנטיביים, לא רק מסחריים. תוצאת הדיון תהא פועל יוצא של הדיון המהותי בדבר אופי הקיבוץ.

שימושים אפשריים בנוסף למרפאה אזורית:

• בית אבות, או בית אחר בעל שימוש קהילתי.
• מרכז רפואי או פארא רפואי.
• שימוש חינוכי.
• שימוש מסחרי ממותן ולא בוטה (ללא תחנת דלק, ללא רשתות מזון מהיר)
• הכנסת עסקים בעלי אופי קיבוצי וקהילתי.
• העתקת המרכז המסחרי למקום אחר (על יד הצומת המתוכננת ממזרח לקיבוץ) תוך כדי דרישה מהיזמים לממן סלילת כביש גישה חדש לקיבוץ.
• הקטנה משמעותית של שטח המרכז, הקטנת שטחי מסחר ומשרדים.

–          הצגת מידע מלא לגבי הכדאיות הכלכלית של המרכז, לאור מרכזים אחרים דומים ולאור ההתפתחויות העתידיות באזור ובשוק. הגשת הדו"ח ע"י יועץ חיצוני ובלתי תלוי.

–          הצגת מידע סביבתי מלא ותסקיר סביבה והשפעה על הקיבוץ ובעיקר על הגרים בקרבת המתחם. השפעות רעש, זיהום אויר, זיהום קרקע וכו'. הגשת הדו"ח על ידי יועץ חיצוני ובלתי תלוי.

–          שינוי מבנה הכבישים המוביל את המתחם והוצאתו משטח הקיבוץ הנוכחי והעברת התנועה הנכנסת למתחם דרך איזור האצטדיון או ממזרח לו.

–          הקטנה משמעותית של המתחם והפיכתו לסביבתי יותר ומשתלב בערכי הנוף של הקיבוץ. בנייה של לא יותר משתי קומות במבני משרדים וקומה אחת במבני מסחר, הוצאת תחנת הדלק (או הזזתה לשטח האצטדיון) בנייה בעלת אופי ירוק, הגדלה משמעותית של השטחים הירוקים והגבלה על שטחי חניות.

–          הגשת דו"ח על ההשפעות שיהיו למתחם על בטחון ובטיחות החברים בקיבוץ. מפגעי תחבורה, כניסת מאות רכבים לקיבוץ, גלישה של חניית מבקרים אל תוך שכונות מגורים, מפגעים של פשע וונדליזם ועוד.

לסיכום,

 ביכולתנו לעצב את חיינו וסביבתנו, האחריות שלנו היא גם לעצב את העתיד של ילדינו. יש בידינו כוח, כקהילה וכיחידים לעשות זאת. דברים לא "מונחתים" עלינו ע"י רשויות כאלו ואחרות, ואפילו לא ע"י ההנהלה שמינינו. אי אפשר לקבל דברים, במידה ואנחנו לא מסכימים להם, רק כי "ככה החליטו, ואין מה לעשות". מדובר בגישה תבוסתנית, חלשה ומוחלשת של קהילה מפורקת ושל יחידים חסרי יכולת. לא גבעת חיים שאנו רוצים ויכולים להיות.

אכן, יש לנו "זהב" ביד בדמות השטח שבכניסה לקיבוץ, אבל יש לנו הרבה יותר "זהב" בדמות נוף הפרדסים, הנוי הכפרי העשיר של הקיבוץ, שלוות החיים ואיכותם, האופי של הקהילה, השקט הכפרי, החינוך הקיבוצי, חיי התרבות  ועוד.

אם לא נבין שדברים אלו הם הכוח המשמעותי של הקהילה, המנוע האמיתי לצמיחה ופיתוח עתידי, והם המושכים לכאן משפחות צעירות ומשאירות כאן את הוותיקות, אזי מהר מאוד נמצא את עצמנו בבוץ כלכלי, חברתי ותרבותי, גם אם יהיו סביבנו אלפי קמ"ר של שטחים מסחריים.

אם נמכור את כל הנכסים האמיתיים שלנו  ל"עגל הזהב" של נכס מסחרי שיפרוץ וישתלט על סביבותיו, מהר מאוד נגלה שאנו נושאים במלוא נטל המצוקות שהוא מייצר, אבל נהנים רק מהשיירים והפירורים שישאירו לנו היזמים והגופים העסקיים שיפעילו אותו.

חובה עלינו להיכנס להרפתקה הזאת בזהירות, לקבל את מלוא המידע על כל היבטיה, להיות מעורבים בהחלטות ולא לתת רק להנהלה להוביל ולקבוע. אנו צריכים לבחון אופציות אחרות, לקבוע קוים אדומים שמבחינתנו לא ניתן לחצותם, לבקש ולקבל פתרונות הולמים לבעיות שייגרמו לנו ולדרוש דיון ציבורי בהקדם.