חלפו כארבע שנים מאז נבחרתי ליושבת ראש הקיבוץ. ארבע שנים מרתקות ומאתגרות ועתה, החלטתי לבקש מהחברים לתת בי שוב אמון ולהמשיך לקדנציה שניה. 

ההחלטה התקבלה לאחר מחשבה רבה. התחושה הבסיסית שהובילה אותי לכך הייתה שיש עוד נושאים רבים ותהליכים שלא הסתיימו ולקח זמן רב להניע ולפתח אותם. אני מרגישה שזה לא יהיה אחראי לעזוב כאשר נושאים כה חשובים עומדים לפתחנו. חברות וחברים לא מעטים תהו – למה אני צריכה את זה ? אני חייבת להודות שאני מבינה את  השאלה אבל רואה את הדברים אחרת.  

אתחיל ממקום אישי: אני אוהבת את התפקיד, העבודה, האתגרים האינסופיים והעניין הרב. אני עובדת עם אנשים מסורים לתפקידם ולמקום והתחושה הכללית היא של עשייה. ברמה היומיומית אני נדרשת להתמודד עם פתרון בעיות, מהקטנות עד הגדולות ביותר, המשליכות על החיים שלי ושל כולנו. גודל המשימה ותחושת האחריות המוחלטת, גורמים לי כל בוקר לגשת לדברים עם הצניעות הנדרשת וההבנה שלפעמים דברים עובדים מהר ומעולה ולפעמים יש מהמורות וטעויות ובתוך המורכבות הזו צריך כל הזמן להמשיך ולפעול. 

טראומות והצלחות

ארבע השנים האחרונות היו דרמטיות שלא לומר מוטרפות בכל קנה מידה ישובי-מדינתי-עולמי. נכנסתי לתפקיד בשיא הקורונה ומאז חווינו הפיכה משפטית, "7 באוקטובר", מלחמה, תקיפה איראנית וחטופים שלא נחדל להיאבק עד חזרתם. 

בקדנציה הזו ובעיקר בחודשים האחרונים, ראינו הרס של קיבוצים ושל משפחות, התגייסות של קהילות ובעיקר המון עצב ושברון לב. לצד כל אלה, הקיבוץ ממשיך להיות קיבוץ עם תקציב, חינוך, רפת, כלבולית, מועצה וכו'. לפעמים זה נהיה קשה להכיל את כל הדברים ולתת את המענה המקסימאלי להכל במקביל אבל אני באמת חושבת שצלחנו את המשברים כשידינו על העליונה ולראיה: לצד כל הטירוף האופף אותנו, אנחנו ממשיכים להתנהל, לפתח, להתווכח, לחלום וכן, לפעמים גם לטעות. 

אני חושבת על הקיבוץ לפני ארבע שנים ברמה הקהילתית והשיח הציבורי ואני מאמינה שהיינו במקום אחר. זה לא שכל הבעיות או האתגרים התפוגגו אבל ההתנהלות הקהילתית שלנו אל מול הסוגיות האלו השתנתה. אכן, יש לנו עוד מקום להשתפר – עדין נותרו זירות בהם חייבים להמשיך לנהל שיח ווכחני וביקורתי אבל הוא חייב להיות פחות כוחני, תוקפני ואישי. ברור לי שבכוחה של אמירה כזו לגרום לאנשים לכעוס עלי ואולי אף לא לבחור בי – אבל אני חייבת לומר את הדברים. לא כי זה פוגע בי אלא כי זה פוגע באנשים שעובדים עבורנו (נציגי ציבור או שכירים) וזה מחליש את יכולתנו לנהל שיח פורה ויעיל על הדברים החשובים. 

ועדות, קדנציות ושיוך

ברמה המערכתית היו לא מעט דברים שהשתנו וטופלו בארבע השנים האחרונות. אתחיל בקרן לעזרה הדדית ונושא ביטוחי הבריאות. זה היה כביכול נושא "קטן" אבל היו לו השלכות מהותיות וכלכליות רציניות. בנינו תהליך, התמקדנו בכשלים הקיימים וניתן מענה טוב ונכון לסוגיה. המבנה הארגוני היה סוגיה נוספת שהגדרתי בתחילת הקדנציה כמטרה משמעותית. הנושא טופל, הוגדרו שינויים שהיו מחוייבים והגודרו תהליכים ארוכי טווח שצריך לטפל בהם באופן הדרגתי יותר. נושא הקדנציות שהיה על סדר היום הציבורי, טופל במסגרת נוהל קדנציות מעודכן המובא עתה לאישור הציבור. 

ברמה הארגונית עברה ההנהלה החינוכית שינויים וכן הוקמו שתי ועדות חשובות נוספות – ועדת רווחה וועדת בנים התלויים בחבר. הוקמה ועדת השקעות ובאופן כללי עובר כל מערך ניהול הכספים שינוי יסודי שמטרתו שיפור העבודה של כולנו.

ואיך אפשר בלי לציין את שכונה ג'? (תהליך במסגרתו מתמודדים בעלי התפקיד והחברים הבונים עם כל אתגר שניתן לדמיין) והחלטת השיוך, שאנו פועלים כל הזמן לקדם, אבל לצערנו הפרטנר שלנו הוא רמ"י וזה הופך את הסיפור לקריעת ים סוף. העלינו הילוך גם בנושאי הכביש המערבי והצפוני (מקורות). הראשון הועבר על-ידי המועצה האזורית לאישור משרד התחבורה והאחרון מצוי בשלב מכרז לקבלן מבצע במקורות.

אנשים טובים ואכפתניקים

בתחום העסקי הקמנו את "המחלבה הקטנה" יחד עם חבר קיבוץ. מדובר במודל ייחודי המעורר עניין רב בקיבוצים אחרים ובכלל. המשכנו ואנו ממשיכים לפתח את המערך הסולארי. המתחמים העסקיים שלנו עברו שינויים דרמטיים, בין אם זה מעבר "בירצה" למתחם הפרדס והשינויים של מתחם "הנקודה".      

היו לנו התמודדויות לא קלות בשנים האחרונות מול מועצת עמק חפר ובמרכזן מאבק שנאלצנו לנהל בליווי משפטי על נושא גביית הארנונה. אני חייבת לומר כי בחודשים האחרונים אנו חשים שינוי לחיוב ואנו מקווים שזה מעיד על מגמה ברורה.

יש עוד שלל נושאים, קטנים עד גדולים, שנעשו ונעשים אבל חשוב לי להדגיש – שום דבר לא קורה מעצמו. יש רבים שקמים כל בוקר והדבר היחיד שמעסיק אותם, הוא מה ניתן לשפר ואיך ניתן להתקדם. היות ויש לי פרספקטיבה, אני אומרת בבטחון מלא שגבעת חיים מנוהלת בכל הרמות על-ידי אנשים טובים וחרוצים שאיכפת להם. 

בתוך מערך העשייה חייבים להזכיר את ועד ההנהלה של הקיבוץ – צוות של אנשים הפועל בהתנדבות כבר קרוב לארבע שנים, נפגשים אחת לשבועיים ותקופות רבות גם אחת לשבוע (ולפעמים גם פעמיים) לדיון וטיפול בסוגיות הקשות והמורכבות להן נדרש לתת מענה.

בכל קנה מידה וגם ביחס לקיבוצים אחרים, היקף המעורבות ותדירות הפגישות ראויים להערכה. חברי ועד ההנהלה טיפלו גם בסוגיות מורכבות ולקחו על עצמם משימות לא תמיד נוחות, סייעו לי ברמה האישית והפכו לגורם עימו ניתן להתייעץ ולהסתמך על עזרתו. הוועדה הכלכלית גם היא גוף משמעותי שתרם ותורם להתנהלות והליך קבלת ההחלטות וחשוב היה לי לתת להם מקום משמעותי שלא היה קיים בעבר, מתוך תפיסה שהחלטות משמעותיות צריכות להתקבל לאחר תהליך ניתוח עמוק. 

במהלך הקדנציה פעלתי בעוד כמה זירות פחות גלויות לעיני הציבור. כשנכנסתי לתפקיד קלטתי עד כמה "גרנות" הוא גוף כלכלי חשוב וכי בניגוד לקיבוצים אחרים, גח"א לא מספיק מעורבת שם. שמתי לעצמי למטרה לחזק את הקשרים שלנו עם "גרנות" ולהגדיל את מעורבותנו ונוכחותנו. 

בנוסף, הייתי שותפה להקמת פורום קיבוצי "גרנות-מרכז" העומדים בפני שיוך במסגרת התנועה הקיבוצית. הקמת הפורום נבעה מההבנה שאנחנו מתמודדים עם אתגרים עימם נאלצים להתמודד קיבוצי מרכז אחרים, בעיקר מול רמ"י ומכאן שהחיבור בינינו הוא קריטי. 

מהלך שהייתי בין יוזמותיו היה פורום יושבות ראש הקיבוצים בתנועה הקיבוצית. לצערי, אנו (יושבות הראש) מעטות מדי ולכן פועלות להרחיב את השורות, מתוך אמונה שחשוב כי נשים תשבנה במוקדי ההנהלה והניהול יחד עם גברים. כדי לחולל שינוי צריך לפעול ואני מקווה כי בארבע השנים הקרובות נראה יותר נשים בתפקידים ציבוריים וניהוליים בגבעת חיים איחוד וככל שהדבר תלוי בי, אעשה כל שניתן כדי שזה יקרה. 

ומה עוד? 

וואו יש דברים רבים על השולחן: יש לנו איזור תעסוקה לפתח ובחודשים האחרונים התחלנו להתניע מהלכים משמעותיים בנושא. 

שיפוץ בית וינה הוא פרויקט גדול נוסף על הפרק ולאחר שהצלחנו לחדש ולהעמיק את הקשרים עם בית טרזין בארבע השנים הללו, נראה שאנחנו בדרך הנכונה. אני מקווה כי בחודשים הקרובים נביא תוכנית מסודרת לקראת שיתוף ציבור. החלטות לגבי "בנים תלויים בחבר" הן גם סוגיה חשובה שאנו חייבים לתת לה מענה נכון ומעוגן יותר ממה שניתן עד כה. 

עם הכניסה לשיוך, נצטרך גם לדון לגבי אופן ניהול הנכסים שלנו ולקבל החלטות לא פשוטות. נצטרך להסדיר שימושים ולשלם למנהל ובה בעת, להיכנס למתווה בו יהיו השלכות על נושא דמי שימוש המשולמים לקיבוץ בדירות קיבוץ. אנחנו צריכים לתת מענה לנושא תשתיות המים, לקלוט 60 משפחות חדשות ולהמשיך להטמיע שינוים מבניים וכל זה מתגמד אל מול הפוסט טראומה שכולנו כפרטים וקהילה נצטרך לשקם בארבע השנים הבאות וברבות מהבאות אחריהן.

משפט אחד לפני סיום – כשניגשתי לתפקיד לראשונה, התריעו לא מעט חברים בפניי שעם התפקיד והציבוריות, עלולים גם בני משפחתי להיפגע. מחובתי לציין שעל אף שהיו שיחות קשות עם חברים וסיטואציות שהיו לפעמים אישיות וקשות, מעולם לא עורב אף אחד מבני משפחתי באופן כזה או אחר. 

אני מודה לכם חברים על שכיבדתם את המרחב הפרטי שלי ושל משפחתי. לא אוכל לסיים בלי להודות לאותם בני משפחה שתמכו, תומכים, סופגים ומקבלים את ההיעדרות שלי וזה שלפעמים הקיבוץ חשוב יותר – לולא אתם, לא יכולתי. 

אני מאמינה שיש לנו עוד דרך חשובה ללכת יחד ומקווה שתתנו בי את האמון לקדנציה נוספת.