תשובה צפויה ומקובלת: כל העולם סביבנו חי לפי הלוח הזה, ואי אפשר שנהייה מנותקים.

שאלה שנייה: למה אנחנו חוגגים את חגי ישראל? היה אפשר, כמו כל העולם הנוצרי, להסתפק בציון "ראש השנה האזרחית", שקרוי במקומותינו דווקא סילווסטר. סילווסטר, הוא סילווסטר הראשון, שהיה אפיפיור במאה הרביעית שמת ב31.12. לבד מצירוף המקרים המצער הזה, אין ולו כלום בינו לבין השנה החדשה. האין זה תמוה שדווקא פה בישראל (שלא כמו ברבות ממדינות העולם) אנחנו מנציחים את זכרו וחוגגים בשמחה את יום השנה למותו.

ונחזור במאמר המוסגר הזה לעניינו. כן, אפשר גם לציין את הפסחא, הוא האיסטר, המהדרין יחגגו גם את חג המולד, הכריסטמס.

תשובה צפויה בתרעומת צפויה: מה זאת אומרת, אנחנו יהודים, לא? אלה חגים שלנו, המסורת, המורשת, ערכי התרבות.

למי שטרם הבין לאן אני חותרת, הנה אזכור קטן מהחג האחרון הוא חנוכה.

מתי התקיים מפן האש והתהלוכה? 8.12 מתי התקיימה מסיבת החג? 10.12

כ"ד בכסלו (וגם כ"ו), שהוא-הוא התאריך של ערב חנוכה וערב הנר הראשון – לא הוזכר בשום מקום. לא במודעות הקוראות לנו לחגוג ולא בדיווח על האירועים הצפויים ב"בתוככנו" ובמודעון. התאריך העברי של החג העברי פשוט נשכח.

כידוע (האמנם לכל?) – חגי ישראל חלים תמיד בתאריכים עבריים קבועים, בעוד התאריך לועזי מקרי ומשתנה כל שנה. עם יד על הלב – כמה מאתנו, בעיקר מהדור הצעיר והנעורים, יודעים בלי להעזר בסמרטפון, מהו התאריך של פסח, שבועות או פורים?

מדריכי הנעורים (מפגן האש), רכזות התרבות, מנסחיו ומוסריו, מקבלי/מדפיסי ההודעות, מציירי המודעות – אכן יש צורך בתאריך הלועזי, שבלעדיו אנשים ילכו לאיבוד. אבל לפניו חשוב וראוי לציין, אולי אף להבליט, את התאריך העברי. גם להורים ולמורים יש מקום בהנחלת המסר הזה. לא למען קשישים שכמותי, (שרובנו, אני מאמינה, כן מצויים בנושא) אלא דווקא למען הצעירים, וגם למען ולכבוד החגים האלה, שהם שלנו והם מורשת ותרבות.

מי שמכיר את יחסי לדתיוּת (להבדיל מדת) אולי יתהה למה זה נראה לי חשוב. בעיני אין סתירה.

להכיר את הלוח העברי, אני מתכוונת לא רק לתאריכי החגים, זה גם להבין את מהותו ומקורו, מדוע ואיך הוא דווקא כזה? ומה הקשר שלו, (שקיים) ללוח הכללי/נוצרי/לועזי? (גרגוריאני בעצם).

שיהיו לנו חגים שמחים, במועדם ושלא נמעד במועדים.