אביגייל קולייר

פסח, מצה, מרור.

הפעם הדגש הוא על מרור.

מרורים הם אוכלים, חברי האקדמיה לקולנוע (אוסקר, בשפת העם), בבואם להחליט על הסרט הזר. (זאת בהנחה שהם גם רואים אותם…). רק תחשבו על הסרטים שישראל שלחה: לבנון, עג'מי, בופור, בשיר, סורגים.

יצא לי לראות את הזוכה ועוד שני מועמדים.

"האישה ששרה" הוא המועמד הקנדי. אח ואחות תאומים שאימם השאירה להם מכתב לאחר מותה, בו אחד מהם מתבקש לחפש את אחיו והשניה – את האב. זה לוקח אותם למסע אל עברה של האם למקום הנראה כלבנון, אל מלחמת האזרחים שם, עם הרבה אלימות ותהפוכות. עוד סרט מטריד על יחסי הורים/ילדים, אלימות בין אדם לאדם (קשה להגיד בין אדם לחברו כי אין הרגשה של חברים בכלל), והכל – מאד קרוב לבטן הרכה של המזה"ת. חשבתי שלו הכי מגיע לזכות.

ואז ראיתי את "ביותיפול", אליו הלכתי כדי קצת להתרומם מהדכאון. המועמד הספרדי מתרחש כולו בברצלונה היפה. אבל כאן – היא רחוקה מלהיות כזו. סיפורו של אדם חולה סרטן סופני, המנסה לסגור את ענייניו לפני מותו. וענייניו כולם הם בשולי החברה, בתחתית הבור. מקום בו מהגרים לא חוקיים נפגשים עם פליטי חרב ועם אבות המגדלים את ילדיהם הקטנים בקושי, כי האם ירדה מהפסים בגלל סמים, אלכוהול או סתם גנטיקה. חבייר ברדם מדהים בעצמת ואיכות משחקו. חשבתי: נו, זה בטח יזכה. ואם לא באוסקר לסרט הטוב אז לשחקן הטוב.

חשבתי ש"בעולם טוב יותר" יהיה קצת יותר אופטימי, אבל שמו כבר מעיד מה הולך להיות, אם מקווים לטוב יותר… זהו סרט דני העוסק ביחסי הורים/ילדים, אלימות אדם לאדם, באפריקה, או להבדיל אלפי הבדלות, בבית הספר. ערכים ואמונות שמתנפצות מול מציאות קשה. שני בנים מתחברים כשהאחד, האאוטסיידר, יוצא להגנתו של הפריק/קורבן התעללות בית ספרית. אביו של הקורבן רופא המתנדב באפריקה ואימו של המגן מתה מסרטן ולכן חזר הבחור לדנמרק. התפתחות העלילה, עם העליה ההדרגתית באלימות, הנראית וזו שמתחת לפני השטח, ההתמודדות של כל המשתתפים עם המצבים הקשים. והכי נורא – ההרגשה שהכל לא מופרך! זה יכול לקרות, זה קורה ולא תמיד יש שליטה על הארועים. סרט מצויין, קשה ומעורר הרבה מחשבה ואי שקט.

כל שלושת הסרטים אמנם מדכאים ומטרידים אבל לכולם מכנה משותף (פרט למועמדות לאוסקר). הגיבורים יוצאים לחרות בסוף, כל אחד לחופש שלו.

שיהיה חג חרות ואביב שמח! יש לנו על מה לברך…