בשעת לילה מאוחרת נחתנו בטביליסי, בירת גאורגיה הרגועה והיפהפייה הבנויה ומתפתלת לאורכו של נהר רחב. בשעה זו של הלילה, נשקף מראה מרהיב לרגלי המצוקים. המדריך ונהגו הותירו אותנו במלון הבוטיק הביתי, האתני, המזמין והאסתטי השייך לאביו של נועם נחום משכונה א'.

התעוררנו לבוקר מרנין בעיר רגועה ומזמינה, הבנויה בארכיטקטורה משולבת יסודות גיאורגיים אתניים, שכונה גרמנית ולא מעט שאריות ארכיטקטורה יובשנית ומשעממת שהותירו כאן הרוסים, הנתפסים כאן כארורים ושנואים על יושבי הארץ הזו.

מאידך, למי שבא מארץ המדממת ממלחמות דת ולאום, קשה שלא להתרשם מהסובלנות הדתית הבוקעת מכל עבר (למעט כלפי הרוסים) למשל  "קיפול" מסורות פגאניות לצד הנצרות האורתודוקסית הגיאורגית.

זו ארץ ללא אנטישמיות, עם הערצה וכבוד לעם היושב בציון, המהווה מודל לחיקוי בכל מה שניתן ללמוד מאיתנו. כמו-כן, לאחר שנים של בדיחות גרוזינית בישראל, אפשר להכות-על-חטא ולראות כאן לא מעט דברים שהיינו יכולים ללמוד מהעם הזה החל מסובלנות דתית ואזרחית, כיבוד החוק, תרבות מסורתית מגוונת ומתקדמת, הימנעות מאלימות ועוד.

התצפיות מסיניה ותרבות היין מאיזור טלאבי (נשמע כמו תל-אביב) פתחו לנו צוהר לנוף מדהים של עמקי כרמים ענקיים, הרי הקווקז וחשיפה לתרבות יין מפותחת ויחודית למחוזות המזרחיים האלה, לא רחוק מהגבול עם אזרבייג'ן. מסתבר כי גאורגיה היא מעצמת יין באירופה, כשהיין מיוצר בשיטת השונות מהמקובל באירופה וטעמו מומלץ בהחלט.

אנחנו יכולים להעיד על כך לאחר מספר טעימות-יין אצל ייננים פרטיים עם סיפורים אישיים מרתקים. אחד מהם היה פיזיקאי ומדען שעשה הסבה ליצור יין ביקב פרטי הצמוד לביתו והטעימות בליווי גבינות ומטבלים תוצרת בית, העלו טעמים מעולם אחר.
הרי הקווקז שכיפותיהם עדיין מכוסות שלג, הנמצא גם בערוצים העמוקים החורצים רמה גבוהה זו – מספקים מי-שתיה נקיים לטביליסי ומחוזות אחרים, ללא בעיות אספקה ואיכות מים. נחלים רבים זורמים מהרים נישאים וירוקים אלה, לכל אורך רמת הרי הקווקז.

המאגר ממנו מועברים מי השתייה הללו לבירה ולמחוזות רבים, מרשים ביופיו ובגודלו ומזכיר במראהו את איזור הפיורדים בנורבגיה, מוקף הרים ירוקים ותלולים ובשוליו כנסיות ומנזרים, כפרים ציוריים ושמורת טבע.
לאחר נסיעה ארוכה לאורכו של הנהר, הגענו לעיירה הנופש בורג'ומי ובה שני פארקים מקסימים הנמצאים לאורכו של הנהר השוצף העובר לכל אורכה. כאן התארחו כל המי-ומי בתקופות הצארים וגם בימי השלטון הסובייטי בגאורגיה ואין פלא שכך היה, כשאתם חוזים בפליאה בטבע המיוער הזה. כיום נהנה מכך הציבור הרחב ותיירים רבים מאירופה ומישראל.

הכלכלה הגאורגית נשענת על תיירות, יין, מנגן, מוצרי מזון וכמעט שאין תעשיה או היי-טק. העוני גדול מאצלנו (31% מתחת לקו-העוני לעומת 19% אצלנו) אבל יוקר המחיה נמוך בהרבה מישראל.

השכר והתוצר-הגולמי לנפש נמוכים מאוד (פחות מ-10% מהתל"ג לנפש בישראל) ובהתאם גם השכר נמוך: מורים ופקידי בנק משתכרים כ-400 דולרים בחודש והביטוח לאומי, שהוא מקור ההכנסה היחיד לפנסיונרים רבים, עומד על פחות מ-100 דולרים לחודש. קשה שלא לתהות איך אנשים מצליחים להתקיים כך.

לצד הכבישים הצרים, רובם המוחלט רק דו-מסלוליים, ניתן לראות אוכלוסייה כפרית (56% מהמועסקים כאן הם חקלאים בהשוואה לכ-2% בישראל) שרובה מתגוררת בבתים פשוטים, אפילו עלובים ומתפרנסת בנוסף לחקלאות ממלאכות-יד, יצור יין וחיה בדוחק, אך לא מתמרדת כנגד השלטון המרכזי המתלבט בין רפיסות מול רוסיה לבין מורשת של עמידה איתנה מולה בחזיתות אחרות.

כנהוג במדינות רבות במזרח הקרוב, נהיגה בגאורגיה נשענת על חוקים שהם בגדר המלצות בלבד. עקיפה על פס לבן היא כמעט נורמה ולעיתים קשה שלא לתמוה איך לא ראינו ולו תאונת דרכים אחת בכל עשרת הימים כאן.

זכינו למדריך השולט בהיסטוריה עולמית, אבל באופן מיוחד בהיסטוריה של גאורגיה. הוא שידר היכרות טובה עם ההיסטוריה הישראלית והערכה עצומה להישגי המדע, ההיי-טק והצבא של ישראל. לצד אוצר לא-בלום של ידע הוא החזיק גם לא מעט דעות קדומות ולא רק בקשר לרוסים, איתם יש לגאורגיה חשבון ארוך ועקוב-מדם.

אם לסכם בכמה מילים: אפשר לציין בבטחון כי גאורגיה היא ארץ מדהימה ביופייה הטבעי, במיוחד באיזור הרי הקווקז, אך גם במערב. ההיסטוריה, הארכיטקטורה והתרבות מרשימות והעם מכניס-אורחים ונותן הרבה כבוד ואהבה לישראל.