לא מזמן שאלה אותי שכנה איך וממתי אני חברה של סמדר (לשם) ארבל. עניתי שמהגן.

היא ענתה "אה. דרך הילדים? מהתקופה שלהם בגן?"

עניתי: "לא, מגן דקל לפני 30 ומשהו שנים".

סמדר היא חברה כזו שגם אם לא נדבר שנה, כשנפגש, נמשיך כאילו הפסקנו אתמול והיות והיא לימדה אותי טריקים מצוינים כבר בגן דקל, כמו איך להסליק ארוחת ארבע לא טעימה (אמא מסוימת שעשתה הקמה, את יודעת מי את) איך לקבל ממתק מדני, דוד שלה שגר אז בחיילים והיה עובר ליד הגן ואת כל שירי הנסיכות שהיו אז. כששבתי הביתה היה לי ברור שאני מצטרפת לצוות החג שהיא מובילה וכך היה.

לפני שנה היא הציעה קונספט מנצח והתכוונו לרוץ איתו שנים רבות קדימה: "איגרת שעוברת", שנה טובה המועברת מאחד לשני, כאשר כל שנה נבחרים אנשים אחרים מהקהילה שעשו משהו נחמד, משמעותי, לא פעילות ממסדית, עזרו למישהו שבדיוק היה צריך עזרה, הגיעו להישג נאה ונתנו משהו קטן מעצמם.

הכוונה הייתה להראות להם ולקהילה שזה לא עובר מתחת לרדאר. שלא משנה כמה גדולה הקהילה וכמה חילוקי דעות יש בינינו, ישנם דברים "שמחות קטנות של יום חולין" הראויים לבמה ולתודה.

ובין לבין – הפקה מוזיקלית מושקעת, איזה ריקוד, אולי סרטון מרגש בהילוך איטי, "הדברים הרגילים" שגיליתי שבקיבוצים אחרים אינם מובנים מאליהם ופה מתרחשים בכל חג.

צילום: ימימה גשן

איתנו בצוות יותם בר אילן, חבר מסור ומצחיק שמודיע מראש שהשנה הוא קצת עסוק. מתגברות על זה. נסתדר.

לפנינו, מאחורינו ומצדדינו – נטע פרנק. מפיקת על-חלל. מכירה את כולם, כולם מכירים אותה, אין משימה בלתי אפשרית עבורה וטרם נולד האדם שסירב לה.

הקושי הראשון השנה- קורונה. מתייעצים בוואטסאפ איך לעבור את זה. חג מצולם בסרט (כבר היו כמה, קפסולות מחולקות על הדשא) לא בטוח שהציבור יצליח לעמוד בזה,

אולי מתחם דרייב-אין כשכל משפחה יושבת ברכב שלה? איפה לעזאזל נקיים את זה?! טוב, נחשוב על זה ונפתור.

קושי שני- כמה ימים אחרי תחילת ההתכתבות, מתקבלת בקבוצת הוואטסאפ של צוות החג תמונה של עודדי ארך רגליים (הבעל הגבוה של סמדר) בכיסא גלגלים עם גבס מכף רגל ועד ברך (היו צריכים המון גבס). שבר את הרגל כשהקים לילדים מגלשה על הדשא של בית וינה. סמדר אומרת שהיא תהיה זמינה לרעיונות וסיעור מוחות אבל לא להפקה בשטח. טוב. כבר קצת מלחיץ אותי, אבל אני נושמת עמוק ומחליטה להמשיך קדימה.

נטע ואני הגענו לפגישה אצל סמדר במרפסת, שתינו יין, אכלנו פירות, הילדים סביבנו, עודדי נייח בסלון והעלינו רעיונות. שמות של אנשים נפלאים שבאמת מגיעה להם ברכת שנה טובה על הבמה, שירים שירטיטו את לב השומעים, הפתעות מוזיקליות שטרם נשמעו כאן, לא פתרנו את עניין ההתכנסות והחלטנו לחכות להוראות הממשלה.

קושי שלישי- סמדר ומשפחתה נכנסים לבידוד. כשזה קרה, לא חשבנו שייקח להם חודש שלם לצאת ממנו, שעודדי ירגיש כל כך רע, שאופיר לא יעלה לכיתה א' ויוקם מערך הכנת ארוחות מנחמות וזריקת פחים מתוקתק ומרגש על-ידי נשים מתוקות, חברות קרובות יותר ופחות שפשוט רצו לעזור איכשהו.

אבל זה מה שקרה. נשארתי לבד (למרות שעם נטע את אף פעם לא באמת לבד) עם סגר ובלי החלטה מה לעשות.

ראש השנה הוא החג האהוב עלי. אבא אורי היה לוקח אותי בכל שנה לדשא הגדול של ההורים לראות את השקיעה האחרונה של השנה ולהיפרד ממנה ואני עושה זאת היום עם ילדיי. אין מצב שאני נותנת לחג לעבור ככה בלי שום ציון.

כמה ימים לפני החג, אני פוגשת במשרד את החבר'ה של "מסיק מגל", בעיניים טרוטות וידיים מיובלות בעיצומו של "פיק" מכירות לקראת החג ואריזת אלפי מארזי מתנה. איך לא חשבתי על זה קודם? מהר מהר מקבלת מנטע אישור ופונה לקבל מהם הצעת מחיר.

תאמינו לי, מזל שאני מקורבת ושכולם קצת מפחדים ממני במגל (אני מכינה את תלושי השכר שלהם).

קיבלנו מה שרצינו, במחיר שרצינו, במהירות רבה תוך שעקפנו גופים גדולים ומכובדים שהזמינו אף הם מתנות וחבילות שי של "מסיק מגל". הם העמיסו את האוטו המאובק שלי במאות פחיות שמן זית משובח, בשוקולד איכותי ובטונות של סטייל בוטיקי.

את הכסף שרצינו להשקיע בהגברה, בעריכת סרט ובחומרי יצירה לתפאורה, השקענו במתנה שהיא גם טעימה וגם שימושית ובגלל שאני בחורה של מילים צירפנו חוברת עם כמה ברכות לשנה טובה, עם מילים מרגיעות של סתיו, עם משחק וציור. נערינו ונערותינו המצויינים חילקו את השי, פגשתי בהם אצל הוריי ששמחו לקבל מתנה מידיים צעירות ופרצופים מחייכים (רואים להם את החיוך גם מתחת למסיכה).

בסוף יצאתי עייפה ומרוצה. קיבלנו תגובות נלהבות ותודות חמות על תשומת הלב. אנשים נזכרו בימים בהם היו בנעורים וחילקו שי לחברים עם טרקטור ועגלה, נהנו מהשוקולד ומהדבש הטעים של גיא קריאו ובעיקר התרגשתי כשציינו שהחוברת הייתה נפלאה.

את האיגרת העוברת אנחנו שומרים לשנים יפות יותר מתש"פ.

עודדי גבר על הגבס, משפחת ארבל יצאה מהבידוד, בקבוצת הוואטסאפ של צוות החג יש כבר רעיונות לשנה הבאה. אז אנחנו רוצים לאחל שוב, שנה טובה לכולם, רגילה לחלוטין ובלי הפתעות!