קבוצת ליצ'י היקרה,
מכירים את הסיפור על בייגלה הכלב?
"ובבוקר אחד בחודש מאי נולדו חמישה גורי כלב תחש… שמו של אחד מהם היה דוכס. הגורים גדלו כפי שגורים נוהגים לגדול. בשבועות הראשונים הם היו כל כך דומים אחד לשני עד שאי אפשר היה להבדיל ביניהם. אבל כעבור תשעה שבועות התחיל דוכס פתאום לגדול ולגדול …" – אז כמו זה, רק הפוך…
אני דקלה, אמא של גיא.
גיא נולד ממש אתכם באותה השנה. את חלקכם הכרנו עוד מבית התינוקות, את חלקכם פגשנו בגן, ואת אלו שהגיעו מאוחר יותר לקיבוץ, כשגיא כבר יצא למערכת החינוך המיוחד, אנחנו כמעט לא מכירים.
כשדיברו איתי על שיתופו של גיא במשימות שנת בר המצווה, עלו בי תחושות קשות. הלא אתם נערים גדולים ובוגרים, והוא – הוא עדיין ילד. ובכל זאת – למשימה שהתבררה כנעימה ביותר, הגעתי. המשימה היתה הפעלה בבית הספר של גיא, בכיתה שלו. התגלתה בפני חבורת ילדים -נערים מקסימה. ילדים רגישים, מלאי אהבה וחמלה. גיא היה כל כך מאושר, הוא הבין שאתם שם בגללו, בשבילו. הוא יצר קשר עין וקשר לב עם חלקכם וזה היה פשוט מרגש.
אז גיא שלי, שהוא בן 13, כמותכם, הוא ילד קצת שונה. אבל גם לשוני יש יתרונות לפעמים.
הוא לא מדבר, אז גם לא יכול לצעוק עלי.
הוא לא הולך לבד, אז אין לי דאגות מתי יחזור.
הוא לא אוכל לבד, אז אני יכולה לדאוג ולוודא שאוכל אוכל בריא.
הוא לא מתלבש לבד, אז גם לא מבקש בגדי מותגים.
בדבר אחד גיא אולי דומה לבני גילו – גם הוא מחובר בקשר הדוק לאייפד!
ילדים נפלאים, זכיתי להכיר אתכם ממש על קצה המזלג, מאחלת לכם קודם כל בריאות, כי זה הכי חשוב. שתעשו דברים שיגרמו לכם להיות מאושרים, שתדעו לבחור את הדרך המתאימה לכם וללכת בה, ושתזכרו – שלא הכל מובן מאליו, ושדברים שנראים לכם כפשוטים, אולי עבור אחר הם מסובכים ואף לא ברורים, ושתדעו לתת לאחר הזה את המקום, להכיל אותו ולקבל אותו כפי שהוא.
בהצלחה בכל! דקלה, גיא וכל המשפחה
Share this post
דקלה, ריגשת אותי מאוד ומקווה שההתנסות הזאת תחזק את הקשר של גיא, במידת האפשר, עם בני השכבה שלו וטוב תמיד לראות את חצי הכוס המלאה.