שמחים לבשר שמאז שהכתבה התפרסמה בעלון האינטרנטי, אבישג הצליחה לגייס את כל הכסף לדיסק, והרבה בזכות הקהילה של גבעת חיים איחוד! מחכים לדיסק!

הד-סטארט היא שיטה חדשה של מסחר, שיוצרים נעזרים בה להפקת פרויקטים. היא פונה אל הציבור לעזור במימון ולהיות שותף בתהליך היצירה במקום להיעזר בחברות חיצוניות הדורשות סכומי-עתק. כך גם נשמרות כל זכויות היוצר.

באתי לראיון עם אבישג זיו, והד סטארט היה המושג הראשון שהייתי חייב להכיר. בימים של היעלמות מוצרים שהם "נכסי-רוח", בהגדרה, כמו דיסקים של מוזיקאים וסגירתן של חנויות דיסקים, עוסקת אבישג בימים אלו ביצירת "הד-סטארט" לאחדים משיריה, כדי לפרסמם ולהביאם לידי חשיפה ראשונית באינטרנט. הנה, יש לנו הזדמנות לעזור ליוצרת שלנו ולתמוך בעשייתה!

אבישג עובדת בימים אלה על פרויקט משותף עם אווה דה-מאיו, תושבת חניאל, מוזיקאית רבת פנים בזכות עצמה (זמרת, נגנת נבל אירי, מורה לפיתוח-קול למקהלות מזה שנים רבות) שמגיעה מהתחום הקלאסי. אבישג היא חניכת בית-ספר "רימון" בהשכלתה. והיא מלמדת גם פיתוח-קול קלאסי. מורה קלאסית שלה הכשירה אותה לעסוק, במקביל ללימוד התחום, גם בהוראתו. היא ציינה, שהיא מכירה בהחלט בערך של שירה והוראת שירה קלאסית ובחשיבותה, כ"דבר הנכון"! (קלאסיקה, אמרנו?)

אבישג, מתי הכל התחיל?

אבישג: בגיל 14! כל השנים הייתי עם מוזיקה, גם רקדתי בלט קלאסי, אבל כילדה, הייתי תמיד קצת צרודה. ואז, בגיל 14 – פתאום גיליתי, שאני יודעת לשיר, וכולם אמרו ש"זה יפה"! באירוע כלשהו גם שרתי עם קרוב משפחה שלי, והייתה התלהבות. גיליתי שאני גם מאוד אוהבת לשיר! [בקולה של אבישג, בדיבורה, שומעים הרבה שמחה!], הצטרפתי ללהקה של צעירים ירושלמים (אני ירושלמית במוצאי) שנקראה "מעורב ירושלמי".

את גם מנגנת?

אבישג: בילדותי למדתי פסנתר אבל חסרה לי אז הסבלנות להתמיד בכך, והפסקתי כי עסקתי ביותר מדי תחומים המחייבים התמדה. כשלמדתי ב"רימון", חזרתי לנגן פסנתר ככלי שני, כשהכלי הראשון הוא הקול, כמובן. אני מנגנת גם בגיטרה – כלי שלימדתי את עצמי לנגן בו. בהופעות אני מלווה את עצמי גם בגיטרה, וב"רימון" למדתי גם כלי-הקשה.

לשאלותיי על לידת יצירתה ועל דרכיה, ענתה אבישג, שלדעתה, מגיל עשר היא כבר "בחוויית ההלחנה", כמובן, רק מלודית, כי אז עוד לא ניגנה. ב"רימון" כתבה והלחינה, אבל לטעמה – אין כיום רלוונטיות ל"חומרים האלה". הייתה לה הפסקה ארוכה יחסית ביצירה עם לידת בתה ובנה במשך כשש שנים. אבל אחר כך חזרה במרץ (ובפרץ) ליצור. המילים קודמות בדרך כלל למנגינה, אבל לעיתים היא באה איתן. אבישג מוצאת עצמה יוצרת תוך כדי נהיגה (אל דאגה, היא עוצרת בצד הדרך כשכך קורה… ומקליטה), וגם תוך כדי שטיפת כלים, במדיטציה, ואז היא מתיישבת ליד הפסנתר ומקליטה.

"יש אומרים, שהשירים הם כמו ילדים של היוצר, היא מצטטת: "לי הם כמו פיסות מסיטואציות בחיי".

שוחחנו קצת על החוויה המופלאה, שבלימוד מוזיקה אצל אלו אשר "החומר הזה מצוי בהם", ה"תשוקה לדעת" במלוא מובן המילה, הסקרנות, והכניסה לעולם הצלילים, וגם העשייה בו. אבישג נשמעה לי (וגם נראתה כך, כולה קורנת…) נלהבת בדברה על המפגש המשולש שלה, עם ילדים ועם המוזיקה.

מי ומה האידיאל שלך? כמו מי למשל, היית רוצה להישמע, מי מסמל לך את ה"טופ" לשאוף אליו?

אבישג: בארץ – אני לא יודעת לומר, אבל ג'ואן באאז היא בשבילי אידיאל, וג'וני מיטשל (אני מוכרח וידוי קטן: גם בשבילי הנשים האלה הן מיוחדות בשירתן, "עשתה לי טוב", המרואיינת שלי…). אבישג מספרת שג'וני מיטשל הייתה מכוונת את הגיטרה בדרך אחרת לגמרי ממוזיקאים אחרים, והיא ניחנה ביכולות קוליות מדהימות.

"אבל", ממשיכה אבישג, "אני אוהבת לשמוע הרבה סוגים של מוזיקה. נדמה לי, שמכל סוג אני מטמיעה משהו. גם ג'אז, וגם קלאסיקה. ב"רימון" הכרתי גם את יאיר דלאל, ואת המוזיקה הערבית שלו, שהיא אמנות בפני עצמה. היא מכילה אפשרויות שאינן קיימות בקלאסיקה, לדוגמא, בגלל מוגבלותו של הפסנתר המושווה, למרווחים של חצאי-טונים בלבד, כשבערבית – ישנם גם רבעי-טונים. דלאל יצר במוזיקה הערבית מהלכים נפלאים!

מהו ההרכב המועדף עלייך?

אבישג: אני מאוד אוהבת הרכב של כמה כלים, גיטרות וכלי-הקשה ובאס, אבל אני אוהבת להופיע גם בצורה אינטימית, רק עם גיטרה. הרכבים ווקאליים זה לא המגרש שלי. כנראה, נולדתי סוליסטית!

עד כמה חשובה לך האינטראקציה עם הקהל?

אבישג: יש לי שתי תשובות: ראשית, מאוד חשובה לי האינטראקציה עם השומעים. אני עובדת גם לפני-כן על עצמי הרבה, אני נותנת משהו למישהו שמקבל! התשובה השנייה היא, וזאת – מניסיון, הופעתי פעם עם עוד זמרת בבית-אבות של ניצולי-שואה, שקשה מאוד "להרגיש אותם", להיות איתם בקשר, לא תמיד כולם אתך, אבל – נתנו את כולנו (ל' בצירה), גם בלי קשר-עין איתם, והתגובות בסוף היו מאוד חמות! וזה חשוב לי. גם אם היו רק שתי נשים בקהל שנהנו הנאה מלאה – טוב לי עם זה!

מהו החומר המועדף עלייך?

אבישג: קודם כל- היצירות שלי, שאני כותבת. מעבר לזה, בעיקר "פולק", בוב דילן, למשל. אני נהנית לשיר באנגלית. יש לכך סיבה: השפה שלנו, עם כל האותיות הגרוניות שלה, העיצורים הגרוניים, פחות נוחה לשירה מאנגלית. באנגלית זה יותר זורם. אבל גם חומר ישראלי אני נהנית לשיר, ערבי שירים של משוררים, לדוגמא, שנערכים כאן – אני מאוד אוהבת. שירים ישנים בעלי ערך (ש. – את שרה ב-ר' מתגלגלת? – ת: לא! בעברית לא! זה נשמע לי לא טבעי! אני לא מדברת כך – מדוע אשיר כך?)

כאן הגענו לדיקציה: כמה את מקפידה בהיגוי נכון, גם של טקסט שאינו בשפת האם?

אבישג (חד משמעית): מאוד מקפידה! הקלטתי שירים שלי באנגלית, ונתתי ליניב (הורוויץ, מ.נ.) שיקשיב ויבדוק!

ומהדיקציה – לטקסט: את בררנית? מקפידה על תקינות? מה דעתך, למשל, על שיריה ה"שטוטיים" של הוד-מעלתה, נעמי שמר?

אבישג: תלוי באיזה מובן הם "שטוטיים". ישנן "שטויות" שיש להן מקום בזמר, בשירה. לא הכול פסול מראש. אבל אני מאוד שמה לב לטקסט, ורחוקה מ"לאמץ" כל שיר, שהמילים שלו אינן על רמה טובה. את נעמי שמר אני מאוד מעריכה ואוהבת. אבישג מרחיבה, בתשובה לשאלה: הזמר (בסגול) המזרחי, שהוא יותר "פופ מזרחי" אינו לטעמה. דיברנו קצת על תרומת אישיותו של הזמר (הפעם – בקמץ…) לתוצאה הסופית, ואבישג ציינה את יהודית רביץ כדוגמא לדמות מרשימה, שבשירתה משתקף היטב המטען האישי המיוחד כל-כך שלה.

מאין שמך? (יש לי ניחוש…)

אבישג: בגלל שירו של אריק איינשטיין. הורי אהבו אותו, והיו לנו "מלא" תקליטים שלו בבית, ושיר זה היה אהוב עליהם! (אני: זה היה הניחוש שלי! אבישג: לכבוד הוא לי!…) ואבישג אומרת: אמנם כילדה, לא אהבתי לשמוע את הילדים שרים לי: "…אני רואה לך את הכל!…" (מתוך הטקסט של השיר, כמובן) אבל, בתור גדולה, אני מקבלת את זה באהבה!

מוזיקאית, קיבוצניקית – האם זה בעייתי, מבחינתך?

אבישג: שום בעיה. להיפך! לשמחתי הקיבוץ הזה מאוד מוזיקאלי. יש כאן הרבה מוזיקאים, אוהבים תרבות של מוזיקה ויש גם הערבים האלו המאוד מושקעים, וכך אני מגיעה גם לשיר חומרים, שאחרת לא הייתי מגיעה אליהם אולי.

אתגרים מוזיקאליים? אתן דוגמאות: "מלכת הלילה" מתוך "חליל הקסם" של מוצארט או "מעבר לתכלת" של סאשה ארגוב, שמתי כספי שר כל-כך יפה, או שיר עם מקצב מורכב ומהיר במיוחד…?

אבישג: כיום, אחרי כל שנות הלימודים וההכשרה שעברתי, אין משהו שנראה לי שלא אוכל לבצע. מובן שלא אנסה להתמודד עם שיר שכתוב במנעד של סופראנית גבוהה. אבל אין לי אתגרים שהייתי רוצה לעמוד בהם – והם "אינם למידותי".

איך חיה משפחתך עם העיסוק שלך במוזיקה, עד כמה זה "מתאים להם", כיום, עד כמה התאים להורייך?

אבישג: גם הורי קיבלו יפה את העובדה שהלכתי ללמוד ב"רימון", ולא שלחו אותי "להיות עו"ד", למשל. גם המשפחה שלי כיום מאוד "נמצאת איתי" בעולם הזה. אורן, בעצמו מוזיקאלי, ומנגן בפסנתר וגם בחליל, עוזר ותומך בי, כשצריך לאפשר לי את המסגרת לעבודה, לחזרות, וכל הנדרש. גם הילדים, שניהם מוזיקאליים מאוד, הבת לומדת כינור, אף שהתחילה בפסנתר, ורכשה יסודות. (ואבישג מציינת: טעה המורה, כשהכביד עליה בסולמות, וקצת "המאיס עליה" את הנגינה, טעויות, שמן הסתם נעשו גם בעבר ביחס לילדים קטנים והתחלת הנגינה…). והבן – גם הוא מוזיקאלי מאוד, קולט מהר, כרגע הוא אוהב מאוד את "השוק הפרסי"!

אבישג עוסקת גם בפילאטיס, וטוענת, שיש קשר חזק מאוד בין עיסוק בתחום הזה ובין הפקה קולית נכונה. וכן, היא מלמדת פיתוח-קול ומוזיקה גם לילדים קטנים, ובאה לידי הבנה, שאפשר לקדם כל אחד לכדי יכולת לשיר. ילדים לומדים אצלה קצב, מעט קריאת תווים, כתיבת תווים – ממש את ההתחלה, ושירה נכונה (היא מספרת לי: ילדים מגיעים עם מושגים של שירה מהרדיו או הטלוויזיה, כזאת המלאה במניירות – אני דואגת "לנקות להם" את המניירות האלה…). היא מוסיפה שלימדה גם ילדים עם צרכים מיוחדים מ"המקדמות" לשיר, ושילבה גם תרגילי פילאטיס במהלך הלימוד, והיו לכך תוצאות מרשימות! לסיום, היא מוסיפה: קראתי תוצאות של מחקר, לאחרונה, שאומר, שעשר דקות שירה ביום עוזרות לאיזון וריפוי לגוף! אז, (היא מציינת בצחוק מתגלגל) לשמחתי, בחרתי לי מקצועות בריאים!