כשהייתי בתחילת כתה י', אי שם בראשית שנות השבעים של המאה הקודמת, "הצעתי חברות" לחברתי הראשונה. היא הסכימה, אני הייתי בעננים, אחרי שבועיים זה נגמר, ומאז ועד היום אנחנו חברים קרובים. כמה שנים קודם לכן, באחת מתנועות הנוער שהלכתי אליהן בשכונת נעורי נווה-שאנן שבחיפה, ערכנו מדי שנה "דיון סמלים", בהן נידונה השאלה האם אני ראוי להיות "חבר התנועה" (שאת שמה לא נזכיר, רק נרמוז שראשי התיבות שלה הן השוה"צ). ולאחר שהשתחררתי מהצבא, "התקבלתי לחברות" – בטקס רב רושם ומגוחך כאחד – בקיבוץ נתיב הל"ה, בו הייתי חבר 15 שנים טרם בואי לגבעת חיים איחוד.

ובכן, יופי. מה לזה ולשאלת החברות בקיבוץ של ימינו?

אני מוצא קשר עמוק. כשהצעתי חברות לנערה ההיא בת ה-16 עגתי עיגול סביב שנינו, הבדלתי אותה מהעולם הסובב, ואמרתי לה "אני שלך" (מה שהיה ברור לחלוטין), "ואת שלי" (מה שנראה לי בלתי יאומן, וכך גם הסתבר שבועיים מאוחר יותר, כאמור). כשערכנו "דיון סמלים" בתנועה שאלנו האחד את השני האם אנו עומדים על הגובה הערכי/מוסרי/אידיאולוגי המקנה לנו את הגדרתנו כ"חבר תנועה". וכשהתקבלתי לחברות בקיבוץ של סוף שנות השבעים של המאה הקודמת נבדקתי היטב האם אוכל לחיות על פי מסכת כללים מנוסחת היטב, לעמוד בחובות העבודה, לקבל את מרות הכלל על הכרעותי הפרטיות ביותר, ולהיות שותף טוטאלי בחיי הקיבוץ דאז.

הקיבוץ של היום אינו דורש את כל המתואר לעיל. איננו נדרשים להצהרת אהבה בלעדית, איננו בוחנים כליות ולב של מוסר אבסולוטי, איננו דורשים התייצבות טוטאלית למשמעת הקיבוץ ולמצוותיו.

אבל,

יש משהו עמוק ומשמעותי מאוד בכל אחד מן היסודות הללו, שבלעדיו אין בעיני משמעות להיות חבר קיבוץ היום, בשנות האלפיים. החברות הינה, קודם כל, הכרזה על מעורבות רגשית: אני כאן! אני קושר את חיי האישיים עם הסביבה האנושית והגיאוגרפית המסוימת הזו. אני רוצה לפגוש אנשים. חשוב לי להיות באינטראקציה בין-אישית. זוהי תנועה בנפש האדם שלא נוכל להסבירה במניעים תועלתניים בלבד. האם זו חיבה? ידידות? אהבה? (כמו ששאלתי את עצמי אז, כשזרקה אותי חברתי הראשונה אחרי שבועיים בלבד, כאמור). איני יודע, אך ברור כי להיות חבר בקיבוץ היום יש בו משום ביטוי כזה או אחר של הנפש.

החברות הינה הכרעה מוסרית: אני בוחר לחיות במסגרת חיים הממתנת את הסטיכייה הדורסנית של מדינת ישראל דהיום. אני מאמין שהיחד האנושי יכול לעשות טוב לאדם, שיש לי אחריות לחברה ולסביבה, שאין העולם נברא לסיפוק צרכי האישיים בלבד.

חברות בקיבוץ היום הינה הסכמה דו-צדדית כי אנו מגבשים ביחד את כללי המשחק המשותפים שלנו. שיש בכלל כללי משחק. וגם, כמובן, שהם גמישים ולא מקודשים, מעוצבים במידות אנוש, מכוונים לטוב ולא לשרירות הלב.

כל הניסוח המעורפל דלעיל נראה כל כך מעט, כל כך רופף. זה כל מה שיש לך להגיד על מה זה חברות בקיבוץ היום? ובכן, בעיני זה המון! זה הבסיס! אם נסכים על זה – נוכל לכונן לנו כאן, בצוותא, חיים ראויים וטובים, לעצמנו ולדורות הבאים.

מוטי זעירא